כתנות עור
כתנות עור היו בגדים שנתן ה' לאדם הראשון ולחוה לאחר חטאם.
רקע
בעקבות חטאם של אדם וחוה, באכלם מעץ הדעת, הם שמו לב לעירומם וכיסו את עצמם בעלי תאנה (בראשית, ג', ז'). לאחר מכן העניש ה' את אדם וחוה, הסיפור נחתם באמירה:
וַיַּעַשֹ ה' אֱלֹקים לְאָדָם וּלְאִשְׁתּוֹ כָּתְנוֹת עוֹר וַיַּלְבִּשֵׁם.
סוג עור הכותנות
בפרקי דרבי אליעזר[1] נאמר שה' יצר את כתנות העור מעורו של הנחש. בספר קושיות לאחד מראשוני אשכנז[2] נכתב שאדם חשש מהנחש בשל כך ועל כן זימן לו ה' אש במוצאי שבת ששרפה את הבגדים.
רבנו בחיי כתב שייתכן שזהו עור תחש, הרא"ש הציע שמדובר בעור של הלוויתנית המיתולוגית שנשחטה לצדיקים, אבן עזרא כתב שיש בהמה בצורת אדם וממנה נלקח העור, עוד הציע שלפני החטא לא היה לאדם עור אלא בשר ועצמות ורק לאחר החטא ניתן לו עור.
במדרש[3] הובאה דעת רבי שמואל בר נחמן שהכותנות נעשו מעורות גמלים וארנבים, לפי רבי אלעזר היו "איגיאה" – עור עיזים, לפי רבי אייבו נעשו מ"אגניה" – עור כבש כולל הצמר, לפי רבי יהושע בן לוי נעשו מ"לגאי" – עור ארנבת, לפי רבי יוסי בן חנינא "סיסרטון" – עור בעוד הצמר מחובר, לפי ריש לקיש "גלי קסינון" – עור חולדה יקר שבו עבדו הבכורות. במסכת סוטה[4] נחלקו רב ושמואל האם מדובר בעור ממש אור דבר שהעור נהנה ממנו – פשתן.[5]
רבי אליעזר אשכנזי טען שכתנות עור הן מטאפורה לכיסוי המפשעה והכוונה שצמח שם שיער.[6] בתוספות כתבו שמטרת הכותנות היו לכיסוי כל הגוף, לדבריהם לכיסוי המפשעה היה די בעלי התאנה.[7]
במדרש רבה[3] כתב שהכותנות היו חלקות כציפורן ונאות כמרגליות. או ככלי פשתן של בית שאן עוד הוסיף שצורתן כפנס רחבות מלמטה וצרות מלמעלה.
רבי יעקב כולי כתב מכוח צורת הריבוי "כתנות" שה' יצר להם מספר כותנות.[8]
פרשנות קבלית
במדרש רבה[3] נאמר שבספר התורה של רבי מאיר נכתב כותנות אור המדרש מבאר שהכוונה שלכותנת הייתה צורת פנס. רבנו בחיי ביאר שהכוונה שה' הלבישם במעלות ובאורות מהאור העליון בבחינת קרינת פני משה. האר"י הסביר שקודם החטא הוא לבש כותנות אור בבחינת חשמל ולאחר החטא הוא לבש כותנות עור מקליפת נגה. זו לדבריו הסיבה שהכתנות עור נלקחו מעור הנחש.[9]
בספר הזהר הובאה האגדה על השתלשלות הכותנות לנמרוד ועשיו.[10] במקום אחר בזוהר נכתב שהדבר לא אפשרי ואדם וחוה נקברו יחד עם כתונותיהם.[11] מכוח הסתירה כתב מהרח"ו שלנמרוד ועשיו הגיעו הבגדים שלבש אדם קודם הגירוש.[12]
כותבים שונים האריכו על המשמעות הסמלית של כתנות העור, יש שראו את הדבר כסמל להשגחה על האדם אף בעת גירוש, אחרים ראו את הכותנות כמלבוש פשוט ונחות דרגה.[13]
משמעות אגדית
בספר דעת זקנים[14] כתב שעל הכותנות היו צורת בעלי חיים מה שהביא לכניעתם לאדם הראשון.[15] במדרש נאמרו הדברים על נמרוד - הבגדים הפכו אותו לגיבור ציד, כך גם על עשיו.
הגמרא במסכת פסחים, דף נ"ד עמוד ב' כותבת שיש אומרים שהוכתנות הן מהדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות. הרד"ק כתב כן באופן פשוט.
לאחר פטירת אדם וחוה
בספרות נידונה שאלת מיקום הכותנות לאחר פטירת אדם וחוה.
רבי בחיי בן אשר כתב שלאחר פטירתם הבגדים עברו לקין, לאחר הריגתו נטל נמרוד את הבגדים[16] מה שהפך אותו ל"גיבור ציד", עשו ניצח את נמרוד בדו קרב ונטל את הבגדים, והם "בגדי החמודות" שיעקב לקח ממנו. מקור דבריו מנמרוד והלאה, לקוח מבראשית רבה, פרשה ס"ה, פסקה ט"ז. בפרקי דרבי אליעזר[17] נוסף שחם בן נח גנבם מהתיבה ונמרוד ירש אותו ממנו. בבראשית רבה, פרשה ס"ג, פסקה י"ג נכתב שנמרוד רצה להרוג את עשיו כדי לקחת את הבגדים. בילקוט מעם לועז[18] נכתב שמאדם הגיעו הבגדים לנח דרך חנוך ומתושלח.
בתרגום ירושלמי[19] נכתב שאברהם לקח את הבגדים מנמרוד, משם הגיעו לעשיו ולבסוף יעקב נתנם ליוסף (כתונת הפסים). בבמדבר רבה, פרשה ד', פסקה ח' סדר הירושה הוא כך: שת, מתושלח, נח, שם,[20] אברהם, יצחק, יעקב. הרב מנחם מנדל כשר הדפיס מדרש בו סדר הירושה: אדם, שת, חנוך, נח שם, עבר, נמרוד לחם בעבר ולקחן עד שעשיו לקחן ממנו.[21]
במסכת עבודה זרה, דף י"א עמוד ב' אמר רב יהודה בשם שמואל שאחת לשבעים שנה ברומי לוקחים אדם שלם ומרכיבים אותו על חיגר, מלבישים אותו בקרקפת של רבי ישמעאל ובבגדי אדם הראשון (במובן של בגדי עשו). בכדי לסמל ניצחון של עשיו על יעקב. היעב"ץ בהגהתו לגמרא כותב שבגדים אלו היו בסגנון בגדי אדם הראשון. בפרקי דרבי אליעזר[22] נאמר שיעקב טמן את הבגדים בקרקע.
לקריאה נוספת
- רבי יוסף ראזין, צפנת פענח, מבואר, ברוקלין תשע"ז, באתר אוצר החכמה
- אליעזר אמענט, כותנות העור של אדם וחוה, אורייתא, ניו יורק תשע"ו, עמ' שא, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
הערות שוליים
- ↑ פרק כ
- ↑ יעקב ישראל סטל (מהדיר), ספר קושיות, ירושלים תשס"ז, אות נג
- ^ 3.0 3.1 3.2 בראשית רבה, פרשה כ', פסקה י"ב
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סוטה, דף י"ד עמוד א'
- ↑ ראו דברי הרב ראובן מרגליות בספרו שם עולם (ירושלים תשמ"ט, אות קכד) המסיק שרב הוא הנוקט בפשטות עור ממש
- ↑ רבי אליעזר אשכנזי, מעשי ה, מעשי בראשית פרק יט
- ↑ תוספות השלם, בראשית ג כא, אות ו
- ↑ ילקוט מעם לועז, תולדות תולדות כז טו
- ↑ רבי יוסף חיים מבגדאד, בן איש חי, שנה ראשונה, הקדמה לפרשת בראשית
- ↑ ספר הזוהר, חלק א, דף קמ"ב, עמוד ב'
- ↑ ספר הזוהר, חלק ב, דף ל"ט, עמוד ב'
- ↑ רבי דניאל פריש, פרוש מתוק מדבש על ספר הזוהר, חלק א, דף קמ"ב, עמוד ב'
- ↑ ראו למשל, הרב לייב מינצברג, בן מלך, בראשית א, ירושלים תשע"ה, מאמר יח ועוד
- ↑ בראשית כז ט
- ↑ בעץ יוסף על בראשית רבה, פרשה ס"ג, פסקה י"ג טען שהיו מצויירים על הבגדים תבואה מה שמשך את הבהמות
- ↑ הם חיו בזמנים שונים ולא ברורה נקודת החיבור
- ↑ פרק כד
- ↑ בראשית י ט
- ↑ בראשית מח כב
- ↑ הדברים לא ברורים שם נפטר בחיי יעקב לאחר פטירת אברהם
- ↑ תורה שלמה, נח פרק י אות כב
- ↑ פרק כד
כתנות עור41858757Q107969756