כתיבת התורה בידי משה
כתיבת התורה בידי משה רבנו היא יסוד מרכזי באמונה היהודית שלפיו חומשי התורה ניתנו מאת הקב"ה למשה רבנו ונכתבו על ידו. אמונה זו היא חלק מהאמונה בעיקר תורה מן השמים, וחוסר אמונה ביסוד זה הינו כפירה[1].
מקורות
בתורה נאמר במספר מקומות שמשה כתב את דברי ה' שנאמרו לו:
ויכתב משה את התורה הזאת
ויהי ככלות משה לכתב את דברי התורה הזאת על ספר עד תמם.
לאחר מכן מצווה משה את הלויים לקחת את ספר התורה ולהניחו מצד ארון ברית ה׳, כדי שיהיה שם לעד. הרמב״ן מפרש שפסוק זה נאמר לאחר השלמת כתיבת התורה כולה, ושמעתה לא יוסיפו ולא יגרעו ממנו. עוד הוא כותב כי תחילה כתב משה את התורה ונתנה לכהנים, ולאחר כתיבת השירה והשלמת הספר ציווה להניח את ספר התורה מצד הארון[2].
במסכת בבא בתרא נאמר ”משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב” (תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף י"ד, עמוד ב').
המפרשים עמדו על כך שפרשת בלעם אוזכרה בפני עצמה וביארו זאת בדרכים שונות. רבנו גרשום הסביר כי הדבר הודגש מפני שבלעם עצמו היה גם כן נביא לה'[3] ואילו הריטב"א פירש שאין הכוונה לפרשת בלעם הכתובה בתורה אלא לספר נפרד שהוקדש לסיפור בלעם שנכתב על ידי משה[4]. בביאורו לתיקוני הזוהר מבאר הגר"א כי פרשה זו, בדומה לספר דברים נאמרה בצורה שונה משאר התורה (ראו להלן בפסקת ייחודו של ספר דברים)[5]. בשם רבי חיים סולובייצ'יק מובא כי ייחודה של פרשת בלעם הוא בכך שאף שנכתבה בתורה על ידי משה, תוכנה הוא נבואה שנאמרה לבלעם, זאת בניגוד לנבואות אחרות שנמסרו שוב למשה ונכתבו על ידו, לפיכך הזכירה אותה הגמרא בפני עצמה[6].
הרמב"ם כותב בהקדמתו למשנה תורה כי ”כל התורה כתבה משה רבינו קודם שימות בכתב ידו, ונתן ספר לכל שבט ושבט, וספר אחד נתנהו בארון לעֵד” (רמב"ם הקדמה למשנה תורה (מסירת תורה שבעל פה)). הרמב"ם מוסיף כי גם התורה שבעל פה ניתנה כולה למשה רבנו ונמסרה בעל פה לזקנים, ליהושע ולכל ישראל.
הרמב״ן פותח את הקדמתו לפירושו לתורה כך: "משה רבנו כתב הספר הזה עם התורה כולה מפיו של הקב״ה". כלומר, משה הוא הכותב, אך מקור הדברים אינו אנושי אלא אלוקי. הרמב״ן מדגיש בהמשך ש"כל התורה מתחילת ספר בראשית עד "לעיני כל ישראל" נאמרה מפיו של הקב״ה לאוזניו של משה". לדברי הרמב״ן, משה החל לכתוב את התורה בהר סיני. הוא לומד זאת מן הפסוק “עלה אלי ההרה... ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה אשר כתבתי להורותם”. כך לפי הדעה ש"תורה מגילה מגילה ניתנה", משה כתב את התורה בשלבים: לאחר ירידתו מהר סיני כתב מתחילת התורה עד סוף סיפור המשכן, ואת השלמת התורה כתב בסוף שנת הארבעים. לפי הדעה ש"תורה חתומה ניתנה", התורה נכתבה כולה בשלמותה בשנת הארבעים, סמוך למיתת משה[7].
האמונה בתורה מן השמים
ערך מורחב – תורה מן השמים
חז״ל קבעו במסכת סנהדרין שהאומר "אין תורה מן השמים" הוא בכלל הכופרים בעיקר[8]. הגמרא שם מדגישה שאפילו אם אדם אומר שכל התורה מן השמים חוץ מפסוק אחד שלא אמרו הקב״ה אלא משה מפי עצמו, הרי הוא בכלל "כי דבר ה׳ בזה". הרמב"ם פסק את דברים אלה להלכה והדגיש כי הדבר תקף גם לגבי התורה שבעל פה[1].
בפירוט י"ג עיקרי האמונה כותב הרמב"ם: ”היסוד השמיני היות התורה מן השמים והוא שנאמין כי כל התורה הזאת הנתונה ע"י משה רבינו ע"ה שהיא כולה מפי הגבורה כלומר שהגיעה אליו כולה מאת ה' יתברך בענין שנקרא על דרך השאלה דבור ואין ידוע היאך הגיע אלא הוא משה ע"ה שהגיע לו וכי הוא היה כמו סופר שקוראין לו והוא כותב כל מאורעות הימים הספורים והמצות ולפיכך נקרא מחוקק... וזה שאומר שכמו אלה הפסוקים והספורים משה ספרם מדעתו הנה הוא אצל חכמינו ונביאינו כופר ומגלה פנים יותר מכל הכופרים לפי שחשב שיש בתורה לב וקליפה ושאלה דברי הימים והספורים אין תועלת בהם ושהם מאת משה רבינו ע"ה” (פירוש המשנה לרמב"ם, מסכת סנהדרין, פרק י', משנה א')
ייחודו של ספר דברים
ספר דברים, המכונה גם משנה תורה בשל תוכנו, שונה מארבעת החומשים הראשונים בכך שרובו נכתב כנאומי משה לישראל בערבות מואב, סמוך לכניסתם לארץ. התורה עצמה מציגה את הספר כביאור של משה לתורה "הואיל משה באר את התורה הזאת"[9]. הרמב״ן, בהקדמתו לחומש זה מסביר כי בו משה מלמדם מצוות שנאמרו בסיני אך עד כה לא נהגו בהן, מבאר ומרחיב על מצוות אחרות, חוזר על מצוות מסוימות ומרבה באזהרות ותוכחות[10].
רבי יוסף חיון סבר כי בספר דברים ישנם חלקים שנאמרו מתחילה מפי הגבורה וחלקים שנאמרו תחילה מפי משה, אולם קדושתו של הספר וכתיבתו כחלק מן התורה הן כולן מפי הגבורה וגם במה שאמר משה מעצמו, לא כתב בתורה דבר מדעתו, אלא כתבו לאחר מכן בציווי ה'[11].
האברבנאל בהקדמתו לספר דברים עוסק בהרחבה בשאלת מעמדו של חומש זה. הוא דחה הן את האפשרות שספר דברים הוא חיבור עצמאי של משה, והן את האפשרות שאין בו ייחוד ביחס לשאר התורה. לשיטתו, משה אמר את דברי ספר דברים לישראל כביאור למצוות ולעניינים שהיו צריכים ביאור, ולא כתורה חדשה או כחזרה סתמית. עם זאת, כתיבת הדברים בתוך ספר התורה הייתה מפי הגבורה משום שהקב״ה רצה שייכתבו בתורה הדברים כפי שאמרם משה, וסידר את כתיבתם על ידו. לכן מפרש האברבנאל את דברי חז״ל "קללות שבמשנה תורה משה מפי עצמו אמרן" כהבחנה בין האמירה לישראל לבין הכתיבה בתורה, כאשר משה אמרן מעצמו בעת נאומו, אך כתיבתן בתורה הייתה אלוקית. כשם שהתורה כוללת דברי פרעה, בלעם או משה בלשונם, אך כתיבתם בתורה היא בציווי ה׳, כך גם ספר דברים הוא דברי משה מצד לשונו ואמירתו, ועם זאת הוא חלק גמור מן התורה שמפי הגבורה[12].
בדברי חז"ל ביחס לקללות שבמשנה תורה נאמר כי "משה מפי עצמו אמרן" זאת לעומת הקללות שבתורת כהנים שנאמרו "מפי הגבורה"[13]. התוספות מסבירים כי משה אמרם אך ברוח הקודש. תוספות רי"ד מסביר שהקב״ה ציווה את משה לכרות ברית עם ישראל באלות, אבל נוסח האלות עצמן נאמר על ידי משה. המהרש״א מבאר שגם הקללות שבמשנה תורה מקורן מפי הגבורה, אלא שמשה הוא שאמרן לישראל בדרך ובסגנון המתאימים לברית שבערבות מואב והכוונה ב"משה מפי עצמו אמרן" היא תיאור לאופן מסירתן על ידי משה[14]. האור החיים מביא את דברי חז"ל אלה בהקדמתו לפירושו על ספר דברים וסובר כי החומש הוא תוכחות ואזהרות מדברי משה, וזאת בניגוד לארבעת החומשים הראשונים שבהם לא אמר אפילו אות אחת מעצמו[15]. הרמב"ן מסביר גם הוא כי הקללות שבספר דברים נאמרו מפי משה וכי "הגבורה עשתה משה שליח בינה ובין כל ישראל"[16].
באחרונים הובאו כמה דרכים לבאר את היחס בין "מפי עצמו" לבין תורה מן השמים: המהר"ל כתב שאין הכוונה שמשה אמר דבר בלא הקב״ה, אלא שהקב״ה הסכים על ידו או ציווהו לומר כך[17], בשם הגר״א הובא שארבעת החומשים הראשונים נשמעו דרך גרונו של משה כדיבור ה׳ ישיר, ואילו ספר דברים נשמע לישראל כאופן מסירת הנבואה[18].
שמונת הפסוקים האחרונים
- ערך מורחב – שמונת הפסוקים האחרונים בתורה
סוגיה ידועה ביחס לכתיבת התורה בידי משה היא סוגיית שמונת הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מיתת משה וקבורתו. חז״ל דנו בכך במסכת בבא בתרא[19]: לפי דעה אחת, "עד כאן כתב משה, מכאן ואילך כתב יהושע", ולפי רבי שמעון, גם פסוקים אלו נכתבו בידי משה עוד קודם פטירתו, שכן אי אפשר שספר התורה היה חסר אפילו אות אחת, אלא "הקב״ה אומר ומשה כותב בדמע".
פסוקים הנראים כמאוחרים
במהלך הדורות עסקו מפרשי התורה בפסוקים שנראים לכאורה כמציבים קושי כרונולוגי ונראים כמשקפים נקודת מבט מאוחרת לזמנו של משה. מפרשי התורה הציעו פירושים שונים לפסוקים אלה: יש שפירשו שמדובר בלשון נבואית[20], יש שראו בכך שימוש בשם מקום עתידי המוכר לקורא[21], יש שפירשו את הביטוי על פי מציאות שכבר התקיימה בימי משה[22].
לדוגמה, את הפסוק "והכנעני אז בארץ"[23] רש"י מפרש שהכנעני היה אז הולך וכובש את הארץ מזרעו של שם, ולכן הבטחת הארץ לאברהם היא החזרת הארץ לזרעו. רמב״ן מפרש את הפסוק באותה הגישה, ולדבריו הכתוב בא להדגיש שאברהם בא לארץ בזמן שהכנעני היה בה, ולכן ירא עד שנראה אליו ה׳ והבטיח לו את הארץ. האבן עזרא על פסוק זה מפרש תחילה שייתכן שארץ כנען נכבשה אז בידי כנען מיד אחר כך, ואם לא כן "יש לו סוד, והמשכיל ידום".
ביקורת המקרא והתגובה היהודית
בעת החדשה התפתחו בחקר המקרא גישות המייחסות את התורה למקורות שונים ולעריכה מאוחרת, גישות אלו אינן עולות בקנה אחד עם עיקר תורה מן השמים כפי שנוסח בחז״ל וברמב״ם.
הרש"ר הירש בפירושו לפסוק "כי ידעתי אחרי מותי כי השחת תשחתון וסרתם מן הדרך אשר צויתי אתכם"[24] מבאר כי בפסוק זה ניכרת עדות פנימית לאמיתות נתינת התורה מן השמים. התורה מצווה את ישראל אף שהיא מגלה מראש שהם עתידים שלא לעמוד במצוותיה בשלמות, ומעמידה על כך את השמים והארץ לעדים, עדים שאינם נתונים לשליטה אנושית. בכך מוכח שאין התורה יצירה אנושית או לאומית, אלא דבר ה' שנמסר לישראל ביד משה רבנו.
הוגים אורתודוקסיים שונים עסקו בשאלות של כפילויות, שינויי סגנון ופסוקים הנראים כסתירות בתוך התורה, אך פירשו אותם בתוך המסגרת של תורה מן השמים. אחת הדרכים הבולטות לכך היא שיטת הבחינות של הרב מרדכי ברויאר, שלפיה ריבוי הבחינות בתורה מבטא בחינות שונות בדיבור האלוקי ולא מקורות אנושיים מאוחרים.
ראו גם
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 משנה תורה לרמב"ם, הלכות תשובה, פרק ג', הלכה ח'
- ↑ רמב"ן על ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ד
- ↑ רבינו גרשום על הש"ס/בבא בתרא/פרק א
- ↑ חידושי הריטב"א על בבא בתרא, באתר היברובוקס
- ↑ תיקוני הזוהר ע"פ הגר"א, באתר היברובוקס
- ↑ גבורת יצחק על מסכת מנחות, באתר אוצר החכמה (צפייה חופשית – מותנית ברישום)
- ↑ רמב"ן על בראשית הקדמה
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף צ"ט, עמוד א'
- ↑ ספר דברים, פרק א', פסוק ה'
- ↑ רמב"ן על דברים הקדמה
- ↑ אברהם גרוס, ר' יוסף בן אברהם חיון: מנהיג קהילת ליסבון ויצירתו, מעמ' 230
- ↑ אברבנאל על דברים הקדמה
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת מגילה, דף ל"א, עמוד ב'
- ↑ מהרש"א, מסכת בבא בתרא, דף פ"ח, עמוד ב'
- ↑ אור החיים/פרשת דברים
- ↑ רמב"ן על ספר ויקרא, פרק כ"ו, פסוק ט"ז
- ↑ גור אריה על ספר דברים, פרק כ"ח, פסוק כ"ג
- ↑ דף על הדף על מסכת מגילה, באתר היברובוקס
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת בבא בתרא, דף ט"ו, עמוד א'
- ↑ "לפני מלוך מלך לבני ישראל" אבן עזרא על ספר בראשית, פרק ל"ו, פסוק ל"א
- ↑ "וירדוף עד דן" רד"ק על ספר בראשית, פרק י"ד, פסוק י"ד
- ↑ "עד היום הזה" רש"י על ספר דברים, פרק כ"ט, פסוק ג'
- ↑ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ו'
- ↑ ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ט ראה פירושו של הרש"ר הירש באתר ספריא.