כתונת יוסף (ולאסקס)
מידע כללי | |
---|---|
צייר | דייגו ולסקס |
תאריך יצירה | 1630 |
טכניקה וחומרים | צבע שמן, קנבס |
ממדים בס"מ | |
רוחב | 250 סנטימטר |
גובה | 223 סנטימטר |
כתונת יוסף הוא ציור שמן על בד מאת הצייר הסביליאני דייגו ולאסקס, השמור במוזיאון הסקריסטיה הגדולה של מנזר סן לורנסו דל אסקוריאל שבמדריד, ספרד. הציור נוצר ביוזמת האמן עצמו, ללא הזמנה מוקדמת, ונשמר ברשותו עד שנת 1634, אז מכר אותו לכתר הספרדי יחד עם "נפחיית וולקן" ויצירות נוספות מאת אמנים אחרים, במטרה לעטר את הארמון החדש של בואן רטירו (ספ').
תיארוך וטכניקה
היצירה צוירה לאחר מסעו הראשון של ולאסקס לאיטליה בשנים 1629–1631. נראה כי בשלב זה זנח האמן את טכניקת הקיארוסקורו, המאופיינת בניגודיות חדה בין אזורים כהים לבין אזורים בהירים בציור, בעל השפעה על תפיסת היצירה והקומפוזיציה שלה, ובמקום זאת ביצירה זו חדר אור רך ואחיד לחלל שבו מתרחשת הסצנה. גם פלטת הצבעים – כחול, כתום וצהוב – מושפעת מאוד מאמנים ונציאנים, ככל הנראה מהיצירות שנמצאו באוסף המלכותי או מאלה שוולאסקס צפה בהן במהלך מסעותיו בוונציה וברומא.
שתי דמויות בציור מופיעות בפוזיציות ייחודיות: אחת מהן מפנה את גבה אל הצופה, והשנייה נראית מהצד עם חזה חשוף, מה שמדגיש את המבנה האנטומי שלהן ואת נטייתו של ולאסקס לתאר דמויות בלבוש חלקי. מגמה זו, שהופיעה כבר בציורים כמו ניצחון בכחוס ו"נפחיית וולקן", הלכה והתחזקה בהשפעת האמנות האיטלקית, וההשוואה למיכלאנג'לו מתבקשת.
ככל שסגנונו התפתח, שחרר ולסקס את אחיזתו בפרטים מדוקדקים, אך הצליח לשמר איכות גבוהה במיוחד בפרטים מסוימים, כמו חפצי מתכת וקרמיקה המופיעים בציור. אף שסגנונו נעשה חופשי ומשוחרר יותר, שמר הצייר על רמת הריאליזם הייחודית לו. בנוסף, ניכר עיסוקו בעומק ובמרחב, כאשר הנוף נשקף בין הדמויות שבחזית.
דמות הכלב המופיעה בציור מעוררת עניין רב. יש הטוענים כי פדרו פאבלו רובנס הוא שהמליץ לוולאסקס לשלב אותה, מתוך אמונה שהדבר מעניק לציור אלגנטיות רבה יותר. דמותו של כלב חוזרת גם ביצירות אחרות של ולסקס, כמו "לאס מנינאס" (1656).
הסיפור המקראי
כתונת הפסים של יוסף נזכרת לראשונה בספר בראשית, כאשר יעקב מעניק אותה לבנו האהוב יוסף. הכתונת הופכת לסמל מובהק לקנאת האחים ולמהלך האירועים שהוביל למכירת יוסף למצרים. לאחר מכירתו, האחים מטבילים את הכתונת בדם שעיר עיזים ומציגים אותה בפני יעקב כדי לשכנעו כי יוסף נטרף על ידי חיה רעה.[1]
הביטוי "כתונת פסים" מופיע במקרא פעם נוספת בלבד, בהקשר של מכירת יוסף תמר, בתו של דוד המלך, אשר לבשה כתונת פסים כיאה לבנות מלכים.[2] בשני המקרים, הכתונת מסמלת מעמד גבוה, אך גם מתקשרת לתחושות של שנאה, קנאה ואלימות בתוך המשפחה. הסרת הכתונת וקריעתה משקפות את הפגיעות של הדמויות הלובשות אותה ואת ההשלכות הטרגיות של מעשיהם של הקרובים להן.
תיאור ביצירות אמנות
נושא כתונת הפסים של יוסף זכה לביטוי ביצירות אמנות שונות לאורך ההיסטוריה. אחת היצירות הבולטות היא "הבאת כתונת יוסף ליעקב" מאת הצייר הספרדי דייגו ולאסקז, אשר צוירה בשנת 1630. ציור זה הוא התיאור היחיד של סצנה מקראית ביצירתו של ולאסקז, והוא משקף השפעות של אמנות איטלקית מתקופתו.[3]
תיאור היצירה
בציור מתוארת הסצנה שבה האחים מציגים בפני יעקב את כתונת הפסים המוכתמת בדם. הדמויות ממוקמות בתוך אולם רחב ידיים, כאשר ברקע מופיעה תמונת נוף מוארת, היוצרת ניגוד חריף עם המתרחש בקדמת הציור. האמן מציג חמישה אחים, כל אחד מהם מבטא רגש שונה ביחס למעשה. יעקב מתואר ברגע שבו הוא שומע את הבשורה, קם ממושבו ומרים את ידיו בתדהמה לנוכח הידיעה על מותו של בנו האהוב.
- דמות אחת מופנית בגבה אל הצופים ומסתירה את פניה, ככל הנראה מסמלת את ראובן, שהביע צער על מכירת יוסף.
- שני אחים חשופי גו, ייתכן שרומזים להפשיטת יוסף מבגדיו לפני השלכתו לבור.
- במרכז היצירה, שני אחים מחזיקים בכתונת הפסים ומציגים אותה בפני יעקב. אחד מהם, לבוש שחור, נראה כמוביל את הצגת הראיה, בעוד השני, הלבוש באדום, נראה כמנסה לשכנע את אביהם להאמין לסיפורם.
- שני אחים נוספים מוצגים בצל, מרוחקים מעט מן האירוע המרכזי, וניכר שהם אינם שלמים עם המעשה.
בצד ימין של היצירה מופיעה דמותו הטרגית של יעקב, המרים את ידיו באימה ובצער. הבעת פניו, כמו גם הכלב הנובח בתמונה, מעוררות ספק באשר לאמינות סיפורם של האחים. בנוסף, המקל שנופל מידי יעקב נראה כמסמל את ההלם והכאב שהוא חווה ברגע זה.[3]
פרשנות
היצירה של ולאסקז אינה מתמקדת בתיאור היסטורי מדויק של כתונת הפסים, אלא משתמשת בצבעים ובקומפוזיציה כדי להדגיש את הדרמה הרגשית של הסצנה. הכתונת הלבנה הפשוטה, המוכתמת בדם, מדגישה את היעדרו של יוסף יותר מאשר את מעמדו המלכותי. המשחק באור וצל, כמו גם בחירת התנוחות והבעות הפנים של הדמויות, משקפים את הקונפליקט המוסרי והרגשי המלווה את הסיפור המקראי.[3]
כתונת הפסים של יוסף מהווה סמל מרכזי במקרא ובאמנות, ומייצגת הן יוקרה והן פגיעות. היצירה של דייגו ולאסקז מציעה פרשנות חזותית לדרמה המקראית, תוך שימוש באור, קומפוזיציה ודמויות בעלות הבעות פנים עשירות. באמצעות הצגת האחים, יעקב והכתונת עצמה, היצירה מעלה שאלות לגבי מוסר, חרטה, צדק ואמת – נושאים שנותרים רלוונטיים גם כיום.[3]
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ ספר בראשית, פרק ל"ז, פסוקים ל"א-ל"ו
- ↑ ספר שמואל ב', פרק י"ג, פסוקים י"ז-י"ח
- ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 יעל מאלי, אמנות כפרשנות: פרשת השבוע בראי האמנות, תל אביב, ידיעות אחרונות, 2017, עמ' 86–88
דייגו ולאסקס | ||
---|---|---|
ציורים | דיוקנו של חואן דה פארחה • הכתרת הבתולה • ונוס מול המראה • כניעת ברדה • כתונת יוסף • לאס מנינאס • מנוחתו של מרס • משל ארכנה • ניצחון בכחוס • שלושה מוזיקאים • ארוחת הצהריים • ארוחת הצהריים של החקלאים |
כתונת יוסף (ולאסקס)41236268Q2273901