כשל שוק

כשל שוק הוא מונח בכלכלה המשמש לתיאור מצבים בהם לא מתקיימת הנחת היסוד של התאוריה על כלכלת שוק, לפיה כוחות השוק עצמם ומנגנוני ההיצע והביקוש יובילו בהכרח להקצאת המשאבים היעילה ביותר ולאספקה המיטבית של מוצרים ושירותים. על פי דעות המתנגדות להנחת היסוד של התאוריה, אין צורך הכרחי להשתמש במונח זה. תומכי כלכלת השוק יטענו שכשל שוק עשוי לנבוע מיתרון מסוים של פרטים בעלי אמצעים על שאר הפרטים בשוק כגון מקרי שוק שאינו תחרותי, מידע א-סימטרי, בעיית המנהל-סוכן, השפעה חיצונית ומוצר ציבורי. בנוסף לכך, ישנה מחלוקת בשאלה האם יש צורך להתערב במקרים כאלה, ואם כן באיזה אופן.

היסטוריה

כלכלנים קלאסיים ומרקסיסטים במאה התשע עשרה ובתחילת המאה ה-20 הסכימו, בדרך כלל, כי לא ייתכן מצב של כשל שוק מתמשך ומתמיד. בין המחזיקים בתפישות המנוגדות היו חילוקי דעות חריפים ביחס להערכת טיבה של התוצאה של פעולת השוק: הכלכלה הקלאסית גרסה כי פעולת השוק החופשי מובילה לשגשוג, ואילו המרקסיסטים סברו כי התוצאה היא שקיעה של העניים בעוני הולך וגובר, אך שני הצדדים הסכימו כי פעולה זו אינה כשל.

משנות השלושים ואילך פיתחו כלכלנים במסורת הנאו-מרקסיסטית והקיינסיאנית (לדוגמה, ג'ואן רובינסון ואבא לרנר) את הטענה כי במנגנון המחירים של השוק יש פגמים, המביאים לסטייה ממחירי שוק אופטימליים ומהקצאה של משאבים לשימושים המוערכים ביותר, כפי שטען אדם סמית'. תפישות אלו והרחבתן, הובילו כלכלנים כמו קנת' ארו או ג'וזף שטיגליץ לטעון כי השוק אינו מקצה משאבים בצורה מיטבית ואינו מאפשר זרימת מידע מיטבית. אצל כלכלנים דוגמתם, ובמיוחד בכלכלה הקיינסיאנית, שתפשה מקום מרכזי בחשיבה הכלכלית משנות ה-30 של המאה ה-20, היו בעיות אלו בלתי פתירות בתוך מנגנון השוק והצדיקו, לפיכך, התערבות ממשלתית חיצונית לתיקונם.

דוגמאות לכשלי שוק

הדוגמה הנפוצה ביותר המוגדרת כשל שוק היא היווצרותם של מונופולים, מונופסונים או קרטלים בשוק חופשי, המובילה למצב בו המונופול או הקרטל יכולים לתבוע עבור מוצריהם או שירותיהם מחיר גבוה מהמחיר שהיה נדרש בשוק אלמלא נוצרו, או לספק מוצרים ושירותים באיכות נמוכה מזו שהיו מספקים לולא נוצרו. טיעון זה שימש אחד הנימוקים הבולטים להקמת גופים רגולטוריים כמו הממונה על ההגבלים העסקיים או הרשויות המפקחות על גופי שידור. התפישה המנחה את הגופים הרגולטוריים היא שהיווצרות המונופול או הקרטל, אף שכשלעצמה אינה "כשל שוק", מובילה כמעט תמיד להיווצרות כשל שוק כזה.

סוג נוסף של כשל שוק, לכאורה, טמון במוצרים ציבוריים כמו חינוך או בריאות. אחד הראשונים שהעלה טיעון זה היה אדם סמית', שגרס כי מוצרים כמו חינוך לעולם לא יגיעו למדרגה בה ישתלמו לגורם פרטי, ולכן החינוך שיינתן בשוק פרטי לגמרי יהיה נחות בהרבה מזה שיינתן בעקבות התערבות ממשלתית, או שלא יינתן כלל. אחת הדוגמאות המוכרות ביותר לטיעון זה הייתה של המגדלור המנחה אוניות אל הנמל, שאינו יכול להדיר צרכנים לא משלמים משירותיו. יחד עם זאת, הכלכלן רונלד קואוס חלק על טענה זו בהצביעו על פתרונות תשלום שאומצו באנגליה לשם מימון מגדלורים. יש מחלוקת קשה בשאלה האם מעורבות ממשלתית תגרום לאספקת מוצרים ושירותים כאלו באופן טוב יותר.

סוג אחר של כשל שוק, לכאורה, היא הצלחתם של מוצרים הנחשבים נחותים יותר לתפוס את מקומם של מוצרים טובים יותר. דוגמה אחת לכך הן ניצחונה של פרישת המקלדת קוורטי (QWERTY) במקלדות לכותבי אנגלית על־פני מתחרתה העדיפה, לכאורה, דבוראק, היעלמותה של קלטת בטאמקס בהתחרות עם תקן VHS בשוק הצרכני של קלטות ווידאו, והצלחתה הגדולה הרבה יותר של מערכת־ההפעלה "חלונות" בהתחרות עם מערכת־ההפעלה של מחשבי מקינטוש. מעמד המונופול שקנו תקנים אלו, נטען, גורם להחנקת החדשנות והתחרות בגלל השפעת אפקט רשת וחוסר כדאיות כלכלי בפיתוח תקנים מתחרים. דוגמאות אלו שנויות במחלוקת בין כלכלנים ומומחים לטכנולוגיה הגורסים כי כשלונם של תקנים אלו נבע מהיותם נחותים במובנים המהותיים לשוק, ולא בגלל כשל שוק, שהעניק עדיפות למוצרים נחותים.

סוג שלישי של כשלי שוק, לכאורה, טמון במצב של "החצנה", בו הצרכן הישיר של מוצר נושא בעלויות ייצור והפצה מסוימות, אך הציבור בכללו נושא בעלויות עקיפות נוספות שאינן מתבטאות במחיר זה. דוגמה טיפוסית למצב כזה הוא תחנת כוח, שמחירי החשמל שהיא מספקת מבטאים את עלויות הייצור של החשמל, אך אינם מכסים בהכרח את העלויות של זיהום אוויר בו נושאים כלל האזרחים. הטענה העיקרית לכשל שוק כאן מתבססת על התפישה שסעדים משפטיים (לדוגמה, תביעות נזיקין או תביעות על הפרת חוקי הקניין מצד אזרחים נגד המפעל המזהם) לא יספיקו להתמודדות עם הבעיה, ולכן נדרשת מעורבות ממשלתית שתציב תקנים מחמירים יותר. תביעה אחרת היא להעניק סיבסוד למתחרים יקרים יותר בתחום האנרגיה, אנרגיית רוח או האנרגיה הסולרית, שיהפכו בסיוע כדאיים יותר לפיתוח.

חילוקי דעות

ישנם חילוקי דעות בין הסבורים שכשל שוק מתקיים באופן "טבעי" בשוק (כלומר, לא כתוצר של התערבות קודמת) ובין אלו הסבורים שכשל כזה לא ייתכן בנסיבות רגילות נובעים מאי–הסכמה ביניהם בנוגע לעקרונות פעולת השוק. אלו הסבורים שכשלי שוק אכן מתקיימים מניחים:

1. מנגנון כלכלת השוק כולל כשל מובנה שאינו מאפשר לו להקצות משאבים ולספק שירותים מסוימים באופן יעיל; לחלופין, מועלית הטענה כי השוק אינו כולל כשל מובנה, אך התוצאות שפעולתו מניבה אינן רצויות מבחינה כלכלית, מוסרית או חברתית.
2. מנגנון חוץ-שוקי (לרוב, ממשלה או גוף מטעמה) יוכל לבצע את ההקצאה באופן טוב יותר או מוסרי יותר.

אלו הכופרים בעצם קיומו של כשל שוק בנסיבות טבעיות טוענים, לעומת זאת:

1. מנגנון כלכלת השוק אינו כולל כשל מובנה ויקצה תמיד משאבים ושירותים באופן יעיל ביחס לחלופות.
2. מנגנון חוץ-שוקי (לרוב, ממשלה או גוף מטעמה) לא יוכל לבצע את ההקצאה באופן טוב יותר ולמעשה, פעולתו היא הגורם העיקרי להיווצרותו והחרפתו של עיוות בשוק.

התומכים בגישה הגורסת כי כשלי שוק קיימים שונים בהשקפותיהם באשר למידתם, תדירותם והיקפם. מנקודת מבטה של האסכולה המרקסיסטית כשל שוק הוא תכונה מובנית בכל כלכלה המבוססת על שוק חופשי. הפתרון לגבי דידם, עם זאת, אינו תיקון של השוק באמצעות התערבות ממשלתית אלא ביטול האפשרות לפעולת מנגנון שוק בכלל, כיוון שכל שוק שיפעל באופן חופשי יביא להיווצרות ניצול, עימות מעמדי ומשברים כלכליים.

תומכים בסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה או בעלי עמדות קיינסיאניות גורסים כי במנגנון השוק החופשי ישנם כשלים מובנים, אך אלו אינם חמורים עד כדי כך שנדרש ביטולו המוחלט וניתן, כפשרה, לשלב בין אלמנטים של שוק חופשי מחד והתערבות ממשלתית בשוק מאידך.

בעלי עמדות ליברליות מחזיקים בעמדה מרוככת אף יותר ביחס לכשלי שוק, וסבורים כי אלו מתרחשים רק לעיתים נדירות ורק בתחומים מסוימים. הממשלה, סבורים בעלי עמדות אלו, צריכה להתערב בפעולת השוק רק במקרים נדירים אלו וגם אז, בכוונה למצוא פתרונות שיאפשרו "תיקון" של השוק באמצעות התערבות זמנית או חד–פעמית, בלי להפוך את הממשלה לגורם מרכזי בפעולת השוק.

התומכים בטענה שכשל שוק קיים מסכימים ביניהם בנקודה חשובה אחת: לשוק יש או צריכות להיות מטרות חברתיות, מוסריות וכלכלות. כל אסכולה אוחזת כמובן בטענה שונה ביחס למטרות. הנאו-ליברלים וכמוהם הקיינסיאנים סבורים כי המטרות העיקריות צריכות להיות מוגדרות במונחים כלכליים וחברתיים ובעיקר שמירה על יציבות בשוק, צמיחה בצריכה ותעסוקה מלאה. הסוציאל-דמוקרטים מציבים מטרות נוספות בדמות הגברת השוויוניות בין האזרחים ו"צדק חברתי", ואילו המרקסיסטים והקומוניסטים רואים בשוויוניות מלאה את יעדם.

האמצעים המומלצים לתיקון כשלי שוק מותאמים להיקף המטרות, עבור הנאו-ליברלים והקיינסיאנים, עיקר המעורבות של הממשלה בשוק צריכה להתבצע בתחומים שבהם יש "אינטרס ציבורי" אך אין אינטרס רווח, והמעורבות צריכה להתבצע לרוב באמצעות רגולציה של מחיר, ייצור ואספקת מוצרים ושירותים; וכן באמצעות שליטה בגובה הריבית ובשער המטבע. עבור הסוציאל-דמוקרטים, דורשת הגברת השוויוניות והצדק החברתי מעורבות עמוקה יותר של הממשלה בשוק ובייחוד, אספקת חלק ניכר מן השירותים החברתיים בחברה, ובמיוחד שירותי חינוך וביטוח.

התומכים בעמדה שכשל שוק אינו מתקיים בנסיבות טבעיות נמנים בעיקר על האסכולות התומכות בלסה פר, קפיטליזם וכלכלה חופשית, כמו רבים מהאסכולה הקלאסית והיום, במיוחד האסכולה האוסטרית והליברטריאנים.

על–פי גישת התומכים בלסה פר מנגנון כלכלת השוק אינו כולל כשל מובנה כלשהו והוא יקצה תמיד את המשאבים והשירותים באופן היעיל ביותר ביחס לנסיבות. לטענתם, בכל מקרה בו נטען כי התגלה כשל שוק (לדוגמה, היווצרות מונופול, אוליגופול או קרטל) מה שנחשף הוא למעשה כשל ממשלה—מצב שבו התערבות ממשלתית היא שגרמה לעיוות במבנה השוק ולמה שנראה כמו כשל שוק.

המתנגדים לקביעה שכשל שוק קיים סבורים כי הצבת מטרות חברתיות, כלכליות או מוסריות למנגנון השוק היא חסרת טעם או מיותרת, שכן המטרות המוצבות הן בלתי–אפשריות להשגה, טריוויאליות (כלומר, השגתן אינה בבחינת שינוי מהותי במצב) או אפילו שליליות.

יתר על–כן, טוענים התומכים בלסה פר, גם אם מקבלים כי הצבת מטרות חברתיות או כלכליות היא דבר רצוי, אין להתערבות הממשלתית יכולת לשפר את המצב ולמעשה, היא חייבת להרע אותו: העברת החופש להחליט ולבחור מהשוק לממשלה אינה מניבה חלוקת החופש הזה באופן שוויוני יותר אלא להפך, מגבירה את ריכוזו. הדוגמה הטיפוסית לכך, על–פי טענתם, היא הניסיון "לתקן" את השוק באמצעות רגולציה, המניב בכל מקרה בו היא מוחלת הגברה של הריכוזיות, עליה במחירים וירידה באיכות השירותים הניתנים בשוק.

ראו גם

• מוצר ציבורי
• כלכלה קיינסיאנית

קישורים חיצוניים

• עמי גינזבורג, כשל שוק, באתר TheMarker‏, 20 באוקטובר 2013