כרטיס קול

כרטיס קול הוא התקן המקשר את המחשב לאמצעי קלט-פלט ואחראי על עיבוד רוב המידע הקולי במחשב. עיבוד הקול בכרטיס מתבצע בעזרת שבב המרה אנלוגי-דיגיטלי (לדגימת קול ממיקרופון) או דיגיטלי-אנלוגי (ליצירת קול באמצעות רמקול).

נכון לשנת 2010, מכילים רוב כרטיסי הקול החדישים גם מיקרו-מעבד שמבצע את עיבוד האות (בעבר התבצע עיבוד זה במעבד המרכזי של המחשב). הם מכילים גם חומרה המאפשרת הקלטה קולית שממתינה לעיבוד במועד מאוחר יותר.

במחשבים רבים קיים "כרטיס קול מובנה" (באנגלית: OnBoard) שהוא שילוב הרכיבים הדרושים לעיבוד הקול על לוח האם של המחשב. במחשבים שבהם לוח האם אינו מכיל כרטיס מובנה, דרוש כרטיס קול נפרד (כרטיס הרחבה) כדי לשמוע ולהשמיע אותות קול. בעבר כרטיסי קול מובנים היו בדרך כלל כרטיסים בעלי יכולות מוגבלות יחסית, שהתאימו למשתמש ביתי בעל דרישות צנועות, למשל צליל סטריאופוני בעומק 16 ביט. כרטיסי הקול המקצועיים נרכשים בנפרד מהמחשב כרכיב חומרה נפרד, ומסוגלים לתמוך בשמונה ועד עשרים וארבעה ערוצי קול בעומק של 24 ביט ו-32 ביט. חלק מכרטיסי הקול המקצועיים מגיעים יחד עם תוכנות לעריכה וליצירת מוזיקה, עיבוד וערבול צליל. כרטיס קול מקצועי יכול להיות מורכב בחריצי ה-PCI של המחשב, או להיות כרטיס קול חיצוני, שמתחבר למחשב באמצעות USB או FireWire.

לבד מכרטיס הקול, יש אזור קטן בלוח האם המעבד קול באופן מוגבל ומכיל גם רמקול קטן. בשנות ה-80 ותחילת שנות ה-90, היה אזור זה הרמקול הפנימי של המחשב (PC Speaker), ששימש אז בעיקר להשמעת צלילים ומוזיקה במשחקי מחשב וצפצופי התרעה בתוכנות ובמערכת ההפעלה עצמה. כיום משמש אזור זה בלוח האם רק למתן משוב קולי בצפצופים לגבי תקינותו של המחשב בעת הדלקת המחשב. בנוסף, החל מ-Windows XP, מערכת ההפעלה עושה שימוש ברמקול זה, כחלופה רזרבית לרמקולים חיצוניים, במידה ואין אף התקן צליל כלשהו המחובר למחשב (התכונה קיימת גם במחשבי מקינטוש).