כל הידיים למשאבות
תבנית יצירת אמנות ריקה
כל הידיים למשאבות (באנגלית: All Hands to the Pumps) הוא ציור שמן מאת האמן הבריטי הנרי סקוט טיוק, שצויר בשנים 1888–1889. היצירה מתארת צוות של מלחים הנאבקים להציל ספינה ששטה בלב סערה, ונחשבת לאחת מיצירותיו הבולטות של טיוק בז'אנר הציור הימי. הציור שמור באוסף הקבוע של גלריית טייט בלונדון.[1]
תיאור היצירה
הציור מתאר ספינת מפרש שספגה נזק חמור במהלך סערה בים. המלחים שעל סיפונה נראים בעודם שואבים מים במשאבות יד כדי למנוע את טביעתה. הסצנה מצוירת בריאליזם דרמטי, כאשר גלי הים, הביגוד הרטוב והתאורה היוצרת קונטרסטים חדים – יוצרים תחושת דחיפות ומאמץ קולקטיבי.
טיוק עבד על היצירה על סיפונה של בריגנטינה צרפתית ישנה בשם Julie, שעגנה בנמל פאלמות' (אנ') שבקורנוול.[1]
תהליך היצירה
במכתב לאמו מיום 27 בספטמבר 1888, תיאר טיוק את תוכניותיו לציור כ"מאמץ גדול", וציין כי בכוונתו לכלול בו עשר דמויות, אך לבסוף צייר רק שבע. הקטנת מספר הדמויות אפשרה לו להגדיל את קנה המידה של כל אחת ולמקד את ההבעה הגופנית של הדמויות. הציור הושלם עד אמצע מרץ 1889.[2]
רקע אמנותי
הנרי סקוט טיוק נולד וגדל בפאלמות', והחל את לימודיו האמנותיים בלונדון ובפריז. בשנת 1885 עזב את לונדון וחזר להתגורר בקורנוול, בהשפעת אסכולת ניולין – קבוצת ציירים שהתמחו בעבודה באוויר הפתוח ובתיאור חיי היום-יום של דייגים, חקלאים ומלחים.
בעוד טיוק נודע בעיקר בזכות ציוריו של נערים וגברים צעירים בלבוש חלקי, בציורים טבעיים על רקע חופי קורנוול, הוא עסק גם בנושאים ימיים בעלי אופי דרמטי, כמו "כל הידיים למשאבות".
פרשנות וביקורת
חוקרים בני זמננו נוטים לקרוא את הציור כשילוב של ריאליזם ימי עם תמות רגשיות ואישיות יותר. לפי פרשנות שמופיעה במחקר The Utopia of Inverts: Henry Scott Tuke, ייתכן שאחת הדמויות בציור – המלח בצד שמאל האוחז בידית המשאבה – היא דיוקן עצמי של טיוק. הדמות מתוארת כשלובשת חולצה לבנה ספוגה במים וכוללת את תווי פניו של האמן, כולל שפמו וכובעו המוכר.
לפי פרשנות זו, הטמעת דמותו של האמן בציור מבטאת כמיהה רגשית ובלתי מושגת לדוגמן הקבוע שלו, ג'ק רולינג. הקשר בין השניים מתואר כ"אהבה דחויה", שמקבלת ביטוי דרך הדינמיקה בציור – רולינג ממוקם בצד ימין של התמונה כמלח כמעט בלתי מובחן, אולי אדיש לנוכחותו של טיוק.
המחקר מצביע גם על סמלים חזותיים טעונים: השיער המתנפנף של רולינג מזכיר את הכובע הפריגי (סמל מהפכני), שמופיע גם ביצירתו של אז'ן דלקרואה "החירות מובילה את העם" (1830), ומרמז על רעיון של התנגדות לגורל או של חירות פנימית. כמו כן, המנוף הארוך של המשאבה בציור נתפס כ"גשר סמלי" בין טיוק לרולינג – חיבור פיזי ואמנותי שמדגיש את המרחק הרגשי ביניהם.
הסערה בציור נתפסת, לפי הקריאה הזאת, גם כמטאפורה למאבק הפנימי של טיוק בין תשוקותיו לבין מגבלות התקופה. אהבתו, כותב החוקר, "לעולם אינה מתממשת, ולפיכך נוגעת ללב אף יותר."[3]
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 Tate, ‘All Hands to the Pumps‘, Henry Scott Tuke, 1888–9, Tate (באנגלית בריטית)
- ↑ Tate, ‘All Hands to the Pumps‘, Henry Scott Tuke, 1888–9, Tate (באנגלית בריטית)
- ↑ Jongwoo Jeremy Kim, Painted Men in Britain, 1868-1918: Royal Academicians and Masculinities, Ashgate Publishing, Ltd., 2012, מסת"ב 978-1-4094-0008-0. (באנגלית)
כל הידיים למשאבות42031281Q17511117