כליה אגנית

כליה אגנית היא מום מולד שבו כליה אחת נמוכה ממקומה המקובל בגוף האדם - חלל הבטן האמצעי, וממוקמת בחלקו האחורי של האגן.

רקע ואבחון

כליות העובר מתפתחות בשלבים מאוד מוקדמים להיווצרותו, ובהדרגתיות דרך שלפוחית השתן עד שהן עולות לחלק האחורי של חלל הבטן האמצעי. ברוב המקרים כך קורה, אולם לעיתים נמצא בסקירת המערכות המוקדמת באולטרסאונד מצב של כליה אגנית. כלומר, דבר מסוים (כגון הפרעה בזרימת הדם לעובר בשבועות הראשונים) מנע מאותה כליה לעלות למקום האידיאלי עבורה, הוא חלל הבטן האמצעי. בשלב בו עורכים את סקירת המערכות המוקדמת, הכליות סיימו את השלב בו הן מתמקמות בגוף, ועל כן אם נמצאה כליה אגנית - שם היא תישאר ואין עוד סיכוי שתמשיך לעלות.

במקרים מסוימים, הגינקולוגים אינם רואים בבדיקה כליה אחת, כלומר נראה שכליה אחת חסרה, ובבדיקות אולטרסאונד נוספות היא מתגלה בצורה יותר ברורה ככל שהעובר גדל יותר. לעיתים קשה לאבחן שמדובר בכליה אגנית משום שבשבועות הראשונים, בלוטות יותרת הכליה (הבלוטות המווסתות את איזונם של תפקודים שונים בגוף האדם) דומות לכליות ומיקומן סמוך. גם לולאות מעי עלולות אף הן להטעות מאותה סיבה.

משמעות התופעה

טרם התברר עד כמה תופעה זו שכיחה, אך כן נמצא כי הכליה אינה מגיעה למקומה עקב השפעה סביבתית או התפתחות אינדיווידואליות בגוף העובר, ולא מסיבות גנטיות.

התופעה איננה חמורה, ועל פי רוב לא תשפיע על תפקודן התקין של המערכות. עם זאת, במקרים מסוימים ייתכנו ליקויים בדרכי השתן, ויש להעריך את תפקוד הכליה (דבר העושה יועץ גנטי וגם נפרולוג) על פי פרמטרים שונים כגון מרקם הכליה, וכן להעריך את הסיכון לתסמונת גנטית שעלולה ללוות אותה. כאשר מדובר ביילוד ממין נקבה המצב עלול להיות יותר משמעותי, כיוון שאצל הנקבה יכולות להיווצר בעיות במערכת הרבייה כתוצאה מכך. עם זאת, ב-98% לערך מהמקרים הכליה מתקיימת באופן תקין ולא מתלווים אליה מומים נוספים.

כאשר מתגלה כליה אגנית בעת ההריון מתווספות בדיקות נוספות שיש לבצע, מעבר לבדיקות ההיריון השגרתיות והמוכרות. אלה כוללות גם בדיקות גנטיות, שעליהן ימליץ היועץ הגנטי. יש להיות תמיד במעקב אחר התפתחות הכליות, ואחר גודלן ובהירותן.