כיכר היינריך היינה
| מידע כללי | |
|---|---|
| על שם | היינריך היינה, משורר ואיש רוח יהודי-גרמני מן המאה ה-19 |
| מיקום | |
| מדינה | ישראל |
| עיר | חיפה |
| שכונה | מרכז הכרמל |
כיכר היינריך היינה היא מבנן סמוך למרכז הכרמל בחיפה. המבנן בנוי כמעין מלבן שבתיו הזוגיים על צלעו המערבי ובתיו האי זוגיים על הצלע המקבילה. בצידו הצפוני של המלבן מגדל מים, תחנת כיבוי אש וקיוסק, במרכזו גן ציבורי והגבול הדרומי הוא רחוב צפרירים.
מגדל המים
עד לרכישת "הכרמל הגרמני" בידי גורמים יהודים כחברת הכשרת היישוב היה האזור לא מיושב והבתים הקרובים אליו היו באזור "כיכר קלר" (רחוב קלר פינת שדרות הנשיא כיום) והכפר כבאביר.
עם קניית האזור ותחילת ההתיישבות היהודית בהר, שהיה קודם לכן בעיקר אזור נופש, נדרשו פרנסי התושבים למציאת פתרון לבעיית חוסר המים. יעקב מושלי, מראשוני המתיישבים הכיר את הצינור אשר הביא מים ממעיין שיח לתחנה הראשית של הרכבת. מושלי תכנן למשוך מים מצינור זה אל בריכת אגירה שניצבה באזור. ב-1937 הקים מושלי מערכת שאיבת מים עצמאית למרומי הכרמל[1] שכללה מגדל מים המתנשא לגובה 23 מטר ובעל מד מפלס מים, שניצב כיום בכיכר, אותו תכננו יוחנן רטנר, עמנואל ילן[2] ומהנדס המבנים ד"ר נוימן.
מגדל המים הפך למרכזה של השכונה ובמשרדיו נערכו ישיבות של אגודת התושבים ושל האגודה ההדדית להספקת מים שבה שיתפו פעולה גם גורמים ניצים כגברת ניוטון[3] ואברהם ספקטור[4]. כמגדלי מים אחרים בארץ שימש גגו למטרות ביטחון והותקן עליו זרקור.
בשנות ה-70 של המאה ה-20 החליטה העירייה להרוס את המגדל ולבנות במקומו חדש[5]. בתחרות זכה האדריכל ג' היימן. כל זאת על מנת לשפר את הספקת המים לשכונה[6]. תוכנית זאת לא יצאה לפועל בסופו של דבר.
רכישת הקרקעות
הקרקעות נרכשו על ידי חברת "אמריקה-ארץ ישראל השקעות" במימון בנק אמריקה-ארץ ישראל[7] שהוקם על ידי מרדכי בן-ציון[8], בן משה-אלתר בן-ציון ממייסדי שכונת מאה שערים בירושלים. בצעירותו ירד בן-ציון לארצות הברית עסק בטקסטיל וב-1922 שב לארץ עם אשתו שרה, בתו של יהושע שטמפפר, והקים את הבנק.
שותפו המרכזי היה זלמן וויט בן יצחק וויט[9] ממייסדי שכונת אחווה בירושלים. אחרי גירושו מהארץ ב-1915 בגין היותו נתין ארצות הברית לדמשק, עבד כקבלן וסיפק לבתי החולים האוסטרים והגרמנים. עם כיבוש דמשק חזר לארץ ויחד עם איתמר בן-אב"י, אלכסנדר אהרונסון ואחרים הקים את "הסולל וויט ובן אבי - שותפות" שהוציאה בין השאר את דאר היום.
בין שמות רוכשי הקרקעות הראשונים ניתן למצוא את:
טובה רוטמן בת שמעון גיילברג מזכרון יעקב ואשתו של ניסן רוטמן[10]. רוטמן הייתה חברתה הטובה וקרובת משפחה של שרה אהרנסון[11]. הזוג רוטמן נאסר עם נפילת ניל"י והתחתן בעת ישיבתם בכלא.
ילדיו של בן-ציון: שושנה הר-אלי, מנהלת ארגון אמהות עובדות בחיפה ונשיאת המועצה הבינלאומית של נשים יהודיות וד"ר (למשפטים) שמואל שמעון בן-ציון (כאביו גם הוא היה מוסמך לרבנות).
אלעזר אלישר שנמנה עם מייסדי "קופת אשראי ארץ ישראל - קרדיט בנק" וחבר ההנהלה של בנק עם בע"מ. אלישר ייסד את לשכת המסחר איטליה-ארץ ישראל ב-1924 והיה נשיאה. כמו כן ניהל את "דאר היום" והיה פעיל ב"התאחדות הספרדים העולמית".
קל להבחין בקשר בין הדמויות. כולן קשורות בצורה כזו או אחרת לאיתמר בן-אב"י וחברו אלכסנדר אהרונסון שהקימו את חברת הסולל ואת בני בנימין.
יחד עם ההתרחבות המהירה של שכונת כרמל מרכזי גדלה גם השכונה הקטנה סביב הכיכר. בין המשתכנים ניתן למצוא את המשפחות הרוכשות ועוד משפחות כדוגמת טלטש ולוברני בעלי בית מלון טלטש.
מלון לב הכרמל
במרץ 1938 נחנך מלון לב הכרמל שהיה הגדול מסוגו בחיפה של אותה תקופה. במלון שהושקעו בו כ-20,000 לא"י ותוכנן על ידי משה חת בסגנון הבינלאומי היו גן נרחב, מרפסות ואף מסלול באולינג[12]. בכל חדר היו מים חמים וקרים, טלפון ורדיו. המלון היה שייך לשותפים לעיל שקנו את האדמות.
במרוצת השנים ועם החלשות התיירות בחיפה (ובמיוחד לצורכי נופש) נמכר המלון והוא, כרבים מעשרות הפנסיונים על הכרמל, הפך לבית אבות. בעליו של בית האבות רצו להרוס אותו אך נתקלו במחאת תושבי הסביבה. הבניין הוכרז לשימור, החלו שיפוצים ונכון למרץ 2016 הם נמשכים.
תחנת כיבוי אש
שירות כיבוי אש החל לפעול באזור מגדל המים. השירות התבסס על מתנדבים, חברי ההגנה, שהורשו לשאת נשק על ידי השלטונות הבריטיים. כתוצאה מהרשאה זאת גדל באופן ניכר מספר ה"מתנדבים", ביניהן נשים, לשירות. התחנה (והמתנדבים שבה) שהייתה כפופה לתחנה בהדר הכרמל, היוותה גורם חשוב בקרב על חיפה ב-1948. התחנה נסגרה בשנות ה-50, ונפתחה מאוחר יותר על ידי כבאים בשכר. בסמוך לתחנה הוקמה בשעתו תחנה מטאורולגית אך זאת פורקה עם השנים.
גן שמואל הכהן
זלמן וויט העניק את המגרש שעליו נשתל הגן, שהיווה חלק מן המלון, כמתנה לעיריית חיפה וזאת קבעה את שמו אחר אחד מראשי המתיישבים בכרמל מרכזי שהיה יו"ר אגודת המים בין השנים 1936-1938. בגן, שבו יש בריכת דגי זהב ששוקמה, תוכנן על ידי צבי מילר[13].
שמות רחובות
השכונה הקטנה נקראה בפי כל "שכונת בן-ציון"[14]. בשל תפקידו של האזור בהבאת המים לכרמל מרכזי נקבע שמה של הכיכר "כיכר המגדל" והרחובות הסמוכים לה רחוב המים ורחוב מעיין. מאוחר יותר הוסב שמה של הכיכר לזכרו של היינריך היינה, על אף שהתנצרותו לא הייתה מקובלת בזמנו על הציבור.
כיום
בית המלון "לב הכרמל" הוסב, כאמור, לבית אבות ובעליו ביקשו להרחיבו על חשבון הגן (שהיה שייך להם מלכתחילה). לאחר מחאת התושבים התרצתה העירייה והגבילה את פיתוח בית האבות.
בית מלון נוסף שהחליף בעלים ושם ל"נוף כרמל" ול"ורד הכרמל" נהפך גם הוא לבית אבות. בתחילת המאה ה-21 שופץ והוסב בחזרה למלון ("וילה כרמל").
ראו גם
לקריאה נוספת
- צבי שטראוכר, אספקת המים למרכז הכרמל, חיפה - ביטאון העמותה לתולדות חיפה, גיליון 10, ספטמבר 2012.
קישורים חיצוניים
- קשת רוזנבלום, מלחמת הקיום של לב הכרמל, באתר הארץ, 31 באוקטובר 2012
- מי היו בעלי הקרקע של כיכר המגדל, ב"חיפה מבלי לקום מהכורסא"
הערות שוליים
- ^ עדות לכך ניתן למצוא בדמות צינור חלוד בכניסה לנחל שיח ברחוב לוטוס הסמוך.
- ^ יקותיאל בהרב, כיצד הובאו מים לכרמל, ארכיון העיר HH 00335/22
- ^ ראו עליה בהתיישבות נתיני המעצמות בחיפה
- ^ ראו עליו במרכז הכרמל
- ^ תב"ע 1675
- ^ יוסף כהן, היועץ ההנדסי לעיריית חיפה, דו"ח תקופתי 1975–1977
- ^ יוסי בן-ארצי, להפוך מדבר לכרמל, הוצאת מאגנס, 2004 עמ' 321
- ^ כאן נפלה שגיאה אצל בן ארצי וזהו השם הנכון על פי תדהר ועל פי תב"ע 592.
- ^ בנו יצחק (חקי) (שנקרא אחר אביו של זלמן) למד בריאלי ובגיל 18 התנדב לבריגדה היהודית. נהרג ב-2 ביוני 1948 בקרב על כיבוש תחנת הרכבת בירושלים. על שמו בית חולים בנתניה "מרפא יצחק", שניהל אחיו אמנון.
- ^ זה לא היה המקרה היחיד שבו רוטמן רכש קרקעות. מקרה מפורסם קשור בפרשת השופט יוסף סטרומזה.
- ^ אחיה של שרה, צבי, היה נשוי לשרה, אחותה של רוטמן.
- ^ The palestine post 25 Mar 1938
- ^ מילר היה מנהל הגנים בעיריית חיפה בין השנים 1949-59
- ^ הדבר אינו ייחודי כאן. ראו גם "כיכר קלר" ו"שכונת מושלי"-רחוב מחניים של היום.
36244481כיכר היינריך היינה