ישראל קלמי
דוקטור ישראל משה קלמי (בבולגרית: Исраэль Калми; 1885, רוסה, נסיכות בולגריה - 1966, סופיה, הרפובליקה העממית של בולגריה) היה עורך דין בעיר הולדתו ואחר כך בסופיה. בהמשך היה חבר הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה. לקח חלק פעיל במאבק להשבת זכויות היהודים, לאחר מלחמת העולם השנייה.
ביוגרפיה
ישראל משה קלמי, נולד ברוסה. רכש השכלה תיכונית בתיכון על שם חריסטו בוטב אשר בעיר הולדתו. בהמשך, יצא ללימודי משפטים בפקולטה למשפטים בברלין, גרמניה, באמצעות מלגה ממשפחת רוטשילד, את הלימודים סיים בתואר דוקטור למשפטים, מאוניברסיטת היידלברג.
בין מלחמות העולם
דר' קלמי, עבד כעורך דין מסחרי. נטל חלק בפעילות ציבורית, היה חבר בית הדין היהודי לענייני משפחה והיה חבר הנהלת קרן התרומות "מלביש ערומים".
מלחמת העולם השנייה
החל מאמצע שנות ה-30, החל הממשל הבולגרי, בפעולות התקרבות לגרמניה, במטרה להשיב באמצעות כך, חלקים מבולגריה, שנגרעו ממנה בעקבות ההפסד במלחמת העולם הראשונה. כחלק מצעדי התקרבות לגרמניה הנאצית, חוקק ב-23 בינואר 1941, החוק להגנת האומה, אשר הצר מאוד את זכויות היהודים. כחלק מפעילות אנטי יהודית, ב 1943, התגבש מהלך ממשלתי, לגרוש יהודים מתחומי בולגריה, למחנות ההשמדה בפולין. בפברואר 1943, נחתם הסכם בין בולגריה לגרמניה, לפיו יגורשו יהודי תראקיה ומקדוניה ("השטחים המשוחררים") לפולין. במקביל, הוחל בהעברת יהודים למחנות זמניים, דר' קלמי ואחרים, פעלו לצימצום מספר היהודים שהועברו למחנות.[1]
במאי 1943, גורשו יהודי סופיה לעיירות שדה, על מנת להקל את איסופם באמצעות רכבות ושליחתם למחנות ההשמדה. דר' קלמי ומשפחתו הוגלו לעיירה צ'רביין ברייג (cherven bryag). הניסיון לגרש יהודים, מבולגריה עצמה לפולין סוכל, בזכות מאבק שנוהל על ידי ראשי יהדות בולגריה בתמיכת דימיטר פשב סגן נשיא הפרלמנט הבולגרי, המטרופוליט סטפן ראש הכנסייה הבולגרית והמטרופוליט קיריל ראש הכנסייה הבולגרית בפלובדיב, וכן בשל התנגדות אישי ציבור בולגרים, סופרים איגוד עורכי הדין איגוד הרופאים ואזרחים מכל גוני הקשת הפוליטית.
ב-1 ביוני 1944, קמה ממשלה חדשה, בראשות איוואן בגריאנוב, שנחשב לפרו מערבי. בפגישה בין בגריאנוב לאישי ציבור יהודיים, הוחזרה לפעילות הקונסיסטוריה בראשות קולונל אברהם תג'ר. דר' קלמי התמנה לחבר הקונסיסטוריה.[2]
בגריאנוב, נועד עם חברי הקונסיסטוריה. הוצע להכין הצעת חוק, לפיה יוחזרו ליהודים, באופן מדורג, זכויותיהם. בגריאנוב, הודיע על כוונתו לפעול לביטול החוק והתקנות להגנת האומה. לצורך כך, בגריאנוב בקש להיעזר במשפטן בעל שיעור קומה, וקיבל את המלצתו של קולונל תג'ר, להיעזר בדר' קלמי, שבגריאנוב הכיר כמשפטן מיומן ומוכשר.[3] יצוין כי בנושא תהליך ביטול החוק להגנת האומה, קיימים מקורות מאוחרים המציינים, כי לתפקיד הממונה על הקומיסריון לענייני יהודים מונה השופט דימיטר פרוטיץ' מסופיה, והוא זה אשר בתיאום עם בגריאנוב, שר המשפטים החדש אלכסנדר סטאלייסקי (Александър Сталийски) ונציגי הקונסיסטוריה היהודית, הכין טיוטת חוק שבמסגרתו יבוטלו החוקים והתקנות שהוטלו על יהודי בולגריה. הצעתו של פרוטיץ הובאה בהמשך לאישור הפרלמנט.[4]
ב-20 ביוני 1944, שלח דר' קלמי לבגריאנוב, מכתב מנומק,[5] באמצעות הצלב האדום, בו הוא מציין מספר הגבלות שיש לבטלן באורח מיידי ובקשות שונות: הסרת החובה לשאת כפתור צהוב מגן דוד, מתן חופש תנועה, הזכות לבקר בסופיה עיר הבירה, החזרת זכות העבודה, פתיחת בתי הספר היהודיים, בתי כנסת ובתי הדין, הענקת קצבאות מזון והלבשה, תמיכה ממשלתית במטבחים ציבוריים, שחרור ממחנות העבודה, ביטול שעות העוצר, ביטול צו האוסר על יהודים להיכנס למיקלטים, והחזרת זכות מגורים, בכל מקום.
בהמשך למכתב, נפגשו השניים יומיים או שלושה לאחר 20 ביולי 1944. בפגישה, התבקש דר' קלמי,[5] לנסוע לערים מסוימות, בהן היה ריכוז יהודים, בבולגריה ולהציג את כוונת בגריאנוב לבטל את החוק להגנת האומה, ולקיים את הדרישות להשבת זכויות אזרחיות ליהודים, כפי שהוצגו על ידי דר' קלמי.
הוועדים היהודיים המקומיים בקהילות מאורגנות וביישובים בהם שהו מגורשי סופיה, בפלבן, שומן, ראזגרד, לוקוביט, פרובאדיה ובטרגובישטה, ארגנו אסיפות פומביות, בהן הרצה דר' קלמי.[6]
ב-5 בספטמבר 1944, בוטל החוק להגנת האומה. ב-9 בספטמבר 1944, נכנס הצבא הסובייטי לסופיה, וכוחות פרו קומוניסטים תפסו את השלטון.[7] ממשלת חזית המולדת, תנועה שנלחמה בממשלה הפרו גרמנית, הקימה בית משפט עממי. בגריאנוב, הואשם בפשעים נגד העם הבולגרי, הועמד לדין והוצא להורג.[8] דר' קלמי העיד במשפט.
משפחתו
דר' קלמי, היה נשוי ללאורה לבית קנטי, נכדתו של שלמה אברהם רוזאניס ובת דודתו של הסופר אליאס קנטי, חתן פרס נובל לספרות. לזוג נולדו שני ילדים; בן משה ובת רחל. ב-2004, הקימה בתו, לזכרו של אביה שתי ברזיות מים, בתיכון חריסטו בוטב, ברוסה, עיר הולדתו.
הערות שוליים
- ^ בנימין ארדיטי, יהודי בולגריה בשנות המשטר הנאצי, עמ' 140
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה בתקופת השואה, כרך ג', עמ' 220
- ^ בנימין ארדיטי, יהודים נודעים בבולגריה, 1971, VIDNI EVREI V BULGARIA vol 4
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, הוצאת הד ארצי, אור יהודה, 1999, עמודים 213-212.
- ^ 5.0 5.1 בנימין ארדיטי, יהודי בולגריה בשנות המשטר הנאצי, עמ' 276
- ^ מסמכי הקונסיסטוריה היהודית של בולגריה, אוחזר ב-2 באוגוסט 2016 (באנגלית).
- ^ מיכאל בר-זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמ' 215
- ^ מיכאל בר זוהר, הרכבות יצאו ריקות, עמ' 217
30843794ישראל קלמי