יידיש סורבטאלית
| מדינות |
 שווייץ |
|---|---|
| אזורים |
 ארגאו |
| כתב | אלפבית עברי |
| משפחה |
|
| ראו גם | שפה • כתב • רשימת שפות |
יידיש סורבטאלית (ביידיש סורבטאלית: ײִדיש דײַטש[1]) הייתה ניב דרום-מערבי של היידיש, שדוברה בין המאות ה-17 וה-20 על ידי יהודי אנדינגן ולנגנאו שבסורבטאל (אנ'), קנטון ארגאו, שווייץ. תועדה זמן קצר לפני היכחדותה בידי פלורנס גוגנהיים-גרינברג (אנ').
מאפיינים דיאלקטליים
שייכות דיאלקטלית
היידיש הסורבטאלית שייכת לקבוצת ניבי היידיש הדרום-מערביים, וישנו דמיון רב בינה לבין ניבים דרום מערביים אחרים, כמו ניבי היידיש של יהודי דרום באדן ושל יהודי אלזס[2], ששרדו, כמוה, עד המאה ה-20. ניבי היידיש הללו (בדומה לשאר ניבי היידיש) מתאפיינים במצע לשוני דומה לדיאלקטים הגרמניים שמדוברים בין פרנקפורט לקרלסרוהה, ולפיכך משתייכים לקבוצת הדיאלקטים הדרום- ריין-פרנקוניים[3]. דבר זה הבדיל אותה באופן ברור מניבי הגרמנית האלמאניים של האוכלוסייה הנוצרית המקומית. פלורנס גוגנהיים-גרינברג טענה שהשוני הרב בין המערכת הפונולוגית של היידיש הסורבטאלית ובין ניבי הגרמנית המקומית סייע לשרידות הארוכה של הניב, יחסית לשאר ניבי היידיש המערבית (במאה ה-20 נותרו דוברי יידיש מערבית בעיקר בסורבטאל, אלזס, מערב הונגריה והולנד. בשאר המקומות היא נטמעה, לגמרי או באופן חלקי, בניבים המקומיים או בגרמנית הסטנדרטית)[4].
הוריאנטים השונים של היידיש הסורבטאלית
היידיש הסורבטאלית הייתה קיימת בשני וריאנטים שונים. אחד שימש כשפת היום-יום והיה הנפוץ מביניהם, והשני שימש כשפת סתרים בין סוחרי הסוסים היהודיים. ההבדל ביניהם התבטא בעיקר במידת ההשפעה השמית (עברית וארמית, 'לשון הקודש' בפי היהודים):
- בשפת היום-יום אחוז ההשפעה השמית היה נמוך למדי, כשבקרב הגברים הוא עמד על 8% מכלל אוצר המילים ובקרב הנשים עמד על 2%. כ-70% מבין המילים ממוצא שמי היו שמות עצם, והיתר פעלים ושמות תואר.
- בשפת הסתרים אחוז ההשפעה השמית היה גבוה מאוד ביחס לניבים המערביים של היידיש, ועמד על כ-30% מכלל אוצר המילים (בדומה לרוב ניבי היידיש המזרחית). מתוכם, כ-55% היו שמות עצם ו-45% היו פעלים, שמות תואר ושמות מספרים[5].
לקריאה נוספת
- Florence Guggenheim-Grünberg: Die Sprache der Schweizer Juden von Endingen und Lengnau (= Beiträge zur Geschichte und Volkskunde der Juden in der Schweiz. Band 1). Jüdische Buchgemeinde, Zürich 1950 (בגרמנית)
- Michy Bollag, Karl Weibel: Endinger Jiddisch, eine vergangene Sprache. [Gemeindeverwaltung], [Endingen] 1995 (בגרמנית)
- Johannes Brosi: Southwestern Yiddish. A Study in Dialectology, Folklore and Literature. Unpublizierte Master’s Thesis. University of Oxford, Hertford College, 1990 (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Florence Guggenheim-Grünberg: Die Sprache der Schweizer Juden von Endingen und Lengnau (= Beiträge zur Geschichte und Volkskunde der Juden in der Schweiz. Band 1). Jüdische Buchgemeinde, Zürich 1950, S. 4. (בגרמנית)
- ↑ הבדל בולט בין הניב הסורבטאלי לניב האלזסי היה הפלטליזציה של התנועה u ל-ü בניב האלזסי, בדומה לניבים האלמאניים המקומיים. לדוגמה, המילה buuch (ספר) בניב הסורבטאלי נהגתה בניב האלזסי כ־büüch. ראה: Florence Guggenheim-Grünberg: Surbtaler Jiddisch: Endingen und Lengnau. Anhang: Jiddische Sprachproben aus Elsass und Baden (= Schweizer Dialekte in Ton und Text. Teil 1: Deutsche Schweiz. Heft 4). Huber, Frauenfeld 1966, S. 8 f. (בגרמנית)
- ↑ Christoph Landolt: Jiddisch. In: Elvira Glaser, Johannes Kabatek, Barbara Sonnenhauser (Hrsg.): Sprachenräume der Schweiz. Band 1: Sprachen. Narr Francke Attempto, Tübingen 2024, S. 267–295, hier S. 268 (בגרמנית)
- ↑ Florence Guggenheim-Grünberg: Surbtaler Jiddisch: Endingen und Lengnau. Anhang: Jiddische Sprachproben aus Elsass und Baden (= Schweizer Dialekte in Ton und Text. Teil 1: Deutsche Schweiz. Heft 4). Huber, Frauenfeld 1966, S. 4; Florence Guggenheim-Grünberg: Jiddisch auf alemannischem Sprachgebiet (= Beiträge zur Geschichte und Volkskunde der Juden in der Schweiz. Band 10). Juris, Zürich 1973, S. 9 f. (בגרמנית)
- ↑ Jürg Fleischer: Westjiddisch in der Schweiz und Südwestdeutschland. Tonaufnahmen und Texte zum Surbtaler und Hegauer Jiddisch (= Beihefte zum Language and Culture Atlas of Ashkenazic Jewry. Band 4). Niemeyer, Tübingen 2005, S. 17–20 (בגרמנית)
יידיש סורבטאלית42054953Q132444645