יוסף שטיין

יוסף שטיין

לידה	1904
פטירה	1943 (בגיל 39 בערך) טרבלינקה
פעילות בולטת	מנהל בית החולים צ'יסטה בזמן מלחמת העולם השנייה
ידוע בשל	עבודתו הרפואית בגטו ורשה והשתתפותו כחוקר ראשי במחקר הרעב

דוקטור יוסף שטיין (1904–1943) היה מנהל בית החולים בגטו ורשה עד למותו. הוא היה יהודי מומר, והוכר בקרב הרופאים בזכות עבודתו בתחום הפתולוגיה והאנטומיה ובזכות השתתפותו במחקר הרעב. עבודתו המחקרית במיקרו פתולוגיה, בתחום מחלת הטיפוס, הייתה ידועה במיוחד בקרב פתולוגים גרמניים. ד״ר שטיין, נספה בטרבלינקה בשנת 1943 יחד עם אשתו.

לפני מלחמת העולם השנייה

ד"ר שטיין סיים את לימודיו בשנת 1927, וכיהן כעוזר הוראה ומרצה באוניברסיטת ורשה.

לפני המלחמה שימש שטיין מומחה לאנטומיה פתולוגית ועמד בראש המחלקה לפתולוגיה של בית החולים "רוח הקודש". הוא היה מומחה בתחום ולמרות גילו הצעיר היה בעל תואר דוצנט (דרגה אקדמית שמוענקת בכמה אוניברסיטאות באירופה). שטיין המיר את דתו לנצרות, זאת בשל הגזרות שהוטלו באותה תקופה על היהודים ובכדי לקדם את הקריירה המדעית שלו. השלטון הפולני רחש לו אמון בשל התנצרותו הואיל וכך, קיבל תפקיד ניהולי במערכת הבריאות. בתחילת הכיבוש הגרמני, הצהיר ד״ר שטיין שהוא פולקסדויטשה (כינוי בגרמניה הנאצית ובמחשבה הנאצית לאנשים ממוצא אתני גרמני, שחי מחוץ לגבולות גרמניה כפי שהוגדרו בהסכם ורסאי בתום מלחמת העולם הראשונה).

בזמן מלחמת העולם השנייה

רופא בגטו

אף על פי שהיה יהודי מומר, הוא נחשב כיהודי, ולכן היה עליו לחיות בגטו. בתוך הגטו המשיך את עבודתו בתחום הרפואה ומונה לראש בית החולים צ'יסטה שבגטו ורשה. הואיל והיה רופא, ענד בנוסף לטלאי הצהוב גם סרט צבעוני, שציין את תפקידו. הסרט הנוסף הבדיל בינו לבין תושבי הגטו, וביטא את מעמדו המועדף ובעל זכויות היתר. הסרטים הכפולים הללו הגנו עליו באופן חלקי מפני הפורענויות שהתרחשו לעיתים קרובות ברחובות הגטו.

עבודתו כמרצה

ד"ר שטיין, שנחשב כרופא מוכר וחשוב, התבקש בשנת 1940 להעביר סדרת הרצאות בבית הספר לאחיות בגטו. וכך, באמצע חודש מאי 1941 נתן את הרצאת הפתיחה בקורסים בנושא ״החיים והמוות״, שעסקו בנושא התברואה.

ניהול בית החולים

ניהול בית החולים היה כרוך בקשיים רבים, הואיל ובית החולים לא קיבל את התקציב שנדרש מהיודנראט. לאחר תקופת מה של טיפול מוזנח בבית החולים ועלייה דרמטית בתמותה בשל תנאי התברואה הקשים, כתב ד״ר שטיין את הדברים הבאים: "בית החולים בצ׳יסטה בעצם הפסיק להיות בית חולים. הוא אפילו אינו בית מחסה, כיוון שאדם חולה המחוסר אמצעים של עזרה רפואית אינו מוצא פה בעצם כלום״. במכתבו כותב שטיין על דברים חיוניים לקיומו של כל בית חולים החסרים בצ'יסטה, ביניהם: ניקיון, מצעים, מזרנים ומיטות, אוכל ועובדים. "הזנת החולים בבית החולים היא פיקציה... הקצבות המזון המגיעות יחד ל 700 קלוריות ביום אינן מסוגלות אפילו לתחזק את הגוף… בבית החולים יש מעט מיטות, התוצאה: שני חולים שוכבים במיטה אחת ועוד במחלות מידבקות. הכל, שוב, בגלל מחסור במזומנים". התקציב לא הספיק לתחזוקת בית החולים ולתשלום לעובדיו.

בתפקידו כמנהל בית החולים, היה עליו להחליט על החלטות קשות וגורליות. לקראת חודש אוגוסט 1942, התקבלה הפקודה בבית החולים כי יש לצמצם את צוות העובדים. על שטיין הוטל להעביר באופן קבוע רשימת מפוטרים שיישלחו הם ומשפחותיהם למחנות עבודה והשמדה, ובכך בעצם לחרוץ את גורלם של עובדיו, עמיתיו ומשפחותיהם. שטיין, לא רצה לקבל עליו את האחריות על כך והורה לרופאים שלא גרו בבית החולים לפני הפקודה, לעבור לגור ברחוב אחר ושם הובטח שלא יאונה להם כל רע. אך, פעולה זו לא החזיקה מעמד זמן רב ובסופו של דבר נאלץ להעביר את הרשימות באופן קבוע לאנשי הס"ס.

לדברי העובדים במקום, ד״ר שטיין פיטר רופאים לפי 2 קריטריונים:

1. ערכו המקצועי של הרופא
2. השתייכותו הדתית

הדבר גרם למהומות רבות בקרב המפוטרים והעובדים היהודים, שכן הם ידעו כי ליהודים מומרים יש עדיפות אצל שטיין. עדותו של ד״ר ולר, אחד הרופאים: "ההמון ניסה לגזול את הכרטיסים מידיו של דוקטור שטיין". המפוטרים לא הסכימו לעזוב את מבנה בית החולים, שהיה המקום הבטוח האחרון שלהם, ולכן נאלץ שטיין לגרש אותם בכוח בעזרת סטודנטים שהעסיק.

בנוסף לכך, נאלץ שטיין לבצע גם סלקציה של החולים. "באותו היום היו החולים עצובים והפחד היה בעיניהם, מתאי הנשים נשמע בכי עמום. בערבו של אותו יום, היה אמור להינתן פסק דין מוות שיימסר על ידי רופאיהם״. כך כתב אחד הרופאים שעבד בבית החולים על אחת הסלקציות שהתקיימה בבית החולים. תפקידו של שטיין היה קשה מנשוא, מצד אחד, היה עליו להמשיך לדאוג לתפקוד בית החולים ומצד שני, הוטל עליו עול מוסרי - להכין רשימות מפוטרים כאשר על יד כל שם של עובד מפוטר נאלץ לסמן אחד מ-2 הסימנים: (+) סימן מוות, (-) נשאר בבית החולים.

השתתפותו במחקר הרעב

ד"ר יוסף שטיין היה אחד מכ-30 רופאים שלקחו חלק במחקר הרעב בגטו ורשה. הוא עמד בראש הקבוצה שבדקה את השינויים האנטומיים בעקבות מחלת הרעב, על פי ממצאים שנמצאו בנתיחות לאחר המוות. הוא נבחר לעמוד בראש הקבוצה בשל תאריו האקדמיים המכובדים בתחום הפתולוגיה האוטונומית ובשל תפקידו כמנהל בית החולים צ'יסטה.

מותו

ד"ר שטיין לא הצליח להתחמק מגזר הדין, ובפברואר 1943 נשלח ברכבת למחנה ההשמדה טרבלינקה. על פי עדויות שונות, הוא ניסה לבנות מקום מחבוא לו ולאשתו, אולם, כאשר ניסה להיכנס לאחד הבונקרים נתפס על ידי הגרמנים. ד"ר ישראל רוטבלזם מעיד כי ישב ליד שטיין בקרון הרכבת לטרבלינקה. שטיין נפצע מיריות המשמר האוקראיני ושתת דם ברכבת.

ד"ר שטיין ואשתו נספו בתאי הגזים במאי 1943.

הערות שוליים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

30959664יוסף שטיין