יוליו מאניו

יוליו מאניו
Iuliu Maniu (רומנית)

לידה	8 בינואר 1873 בדצ'ין, רומניה (טרנסילבניה)
פטירה	5 בפברואר 1953 (בגיל 80) כלא סיגט, רומניה
מדינה	רומניה
מפלגה	מפלגת האיכרים - הלאומית
ראש ממשלת רומניה 20 באוקטובר 1932 – 14 בינואר 1933 (12 שבועות ו־3 ימים) → אלכסנדרו ואידה-וויווד אלכסנדרו ואידה-וויווד ←
ראש ממשלת רומניה 13 ביוני 1930 – 10 באוקטובר 1930 (17 שבועות ויום) → גאורגה מירונסקו גאורגה מירונסקו ←
ראש ממשלת רומניה 10 בנובמבר 1928 – 7 ביוני 1930 (שנה ו־29 שבועות) → וינטילה ברטיאנו גאורגה מירונסקו ←

יוליו מאניו (ברומנית: Iuliu Maniu;‏ 8 בינואר 1873 - 5 בפברואר 1953), עורך דין ופוליטיקאי רומני. מנהיג המפלגה הלאומית הרומנית בטרנסילבניה ו-באנאט לפני ואחרי מלחמת העולם הראשונה, אשר שירת כראש ממשלת רומניה במשך שלוש כהונות בין 1928–1933 והיה בין המייסדים של מפלגת האיכרים-הלאומית.

ראשית חייו

מאניו נולד בכפר בדצ'ין (טרנסילבניה), אז באוסטרו הונגריה (כיום בצפון מזרח רומניה) כבנם של וסילה מאניו, ושל אשתו, קלרה. הוא סיים את לימודיו בבית ספר התיכון בזאלאו, ולמד משפטים באוניברסיטת קלוז' ולאחר מכן באוניברסיטת וינה שם סיים את לימודיו ב-1896.

מאניו הצטרף למפלגה הלאומית הרומנית (PNR) בטרנסילבניה ו-באנאט והיה לאחד מנציגה בפרלמנט ההונגרי בבודפשט. הוא התיישב בעיירה בלאז' ושירת כעורך דין עבור הקהילה היוונית קאתולית עליה נמנה. לאחר מכן שימש כיועצו של הארכי-דוכס פרנץ פרדיננד ועבד ביחד עם אחרים על הרעיון של החלפת אוסטרו הונגריה כאימפריה דואלית ברעיון של "ארצות הברית של אוסטריה הגדולה" (רעיון שלא יצא לכלל ביצוע). כאשר נרצח פרנץ פרדיננד בסרייבו היה מאניו בין התומכים באיחודה של טרנסילבניה עם ממלכת רומניה.

קריירה פוליטית

ב-2 בדצמבר 1918 נהפך מאניו לראש ה"מועצה" של חבל טרנסילבניה (תפקיד המקביל למושל). עד שנת 1926 היה מאניו חבר במפלגה הלאונית הרומנית ואף עמד בראשה, ובאותה השנה התאחדה מפלגתו עם מפלגת האיכרים ומאניו נהפך למנהיג המפלגה המאוחדת שנקראה "מפלגת האיכרים הלאומית" (PNŢ), זאת למשך שבע השנים הבאות ופעם נוספת משנת 1937 ועד 1947.

מפלגתו של מאניו עלתה לשלטון רק ב-10 בנובמבר 1928, לאחר מותם של פרדיננד הראשון, מלך רומניה וראש ממשלתו ברטיאנו שנפטרו באותה השנה. מפלגת האיכרים הלאומית חברה למפלגה הסוציאל-דמוקרטית ולמפלגה הגרמנית ומאניו נבחר כראש הממשלה.

בשנת 1930 ביחד עם גאורגה מירונסקו פעל מאניו כנגד החוקה הרומנית בעניין משבר המלוכה באותו הזמן, כאשר פעל למען המלכתו בשנית של המלך קרול במקום בנו מיכאי זאת בתנאי שיחדש את ברית נישואיו עם המלכה אלנה, אך המלך קרול לא כיבד את ההסכם.

ב-13 ביוני 1930 הקים מאניו ממשלה חדשה אך זאת לא האריכה ימים וכעבור ארבעה חודשים בלבד הדיח המלך קרול את מאניו מראשות הממשלה, זאת בעקבות המשבר שבינו ובין חוג מקורביו של המלך ופלגשו מגדה לופסקו ובעקבות השפל הכלכלי.

עם הפיכתה של רומניה למדינה אוטוריטרית בעקבות צעדיו של המלך קרול, חתם מאניו על הסכם שיתוף פעולה עם התנועה הלגיונרית והעומד בראשה, קורנליו זליה קודריאנו, בתקווה לבלום את צעדי של המלך.

לאחר שרומניה הפסידה ב-1940 את צפון טרנסילבניה, בסרביה וצפון דוברוג'ה המלך קרול יצא לגלות ואת מקומו תפס שוב בנו מיכאי ולראשות הממשלה עלה הגנרל יון אנטונסקו. מאניו שימש כראש האופוזיציה (בהיעדר פרלמנט) שעמדה כנגד אנטונסקו בתקופת מלחמת העולם השנייה ואף ניהל מגעים עם אנטונסקו להפסקת הרדיפות כנגד היהודים ברומניה.

עם תבוסתה של רומניה במלחמה בשנת 1944 מאניו היה מעורב בהפלת משטרו ומעצרו של אנטונסקו.

סוף ימיו

ביולי 1947 מפלגתו של מאניו הוצאה מחוץ לחוק בידי הקומוניסטים. באותו החודש, חברו של מאניו, יון מיכאלאקה מראשי מפלגת האיכרים ניסה להימלט מרומניה, במטרה להקים ממשלה גולה. ב- 14 ביולי מיכאלאקה נתפס ונעצר בשדה תעופה קטן בקרבת בוקרשט יחד עם אחרים. למרות שמאניו עצמו לא היה נוכח באותו המקום נעצר אף הוא באשמת קשירת קשר להקמת הממשלה גולה.

לקבוצה נערך משפט ראווה. יוליו מאניו ו- יון מיכאלאקה נמצאו אשמים ועקב גילם נגזר עליהם עונש של מאסר עולם עם עבודת פרך, זאת במקום עונש מוות.

משפט הראווה של מנהיגי המפלגות הדמוקרטיות הפופולריות ברומניה הרתיע גורמי אופוזיציה נוספים והיה אחד מאבני היסוד בהקמתה של רומניה הקומוניסטית.

יוליו מאניו נכלא בכלא סיגט (כלא לעצירים פוליטיים בתקופת השלטון הקומוניסטי) ונפטר ב- 5 בפברואר 1953. הוא לא זכה ללוויה וגופתו "נזרקה" אל קבר אחים בקרבת מקום.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא יוליו מאניו בוויקישיתוף

• אתר הקהילה היוונית קאתולית של באדאצ'ין ע"ש יוליו מאניו

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

25552978יוליו מאניו