יוז'ף הבשי
שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. יוז'ף הבשי, עד 1877 קרונשטיין[1] (בהונגרית: Hevesi József; פג'וורנק, 15 במרץ 1857 – בודפשט, 20 בינואר 1929)[2] היה סופר, עיתונאי, יהודי-הונגרי עורך כתב העת "הסלון ההונגרי" (Magyar Szalon).
ביוגרפיה
יוז'ף הבשי נולד במשפחה יהודית כבנם של פרקש (זאב) הבשי (קרונשטיין) ושל פאני גרוס. תחילה למד באופן פרטי והוא הגיע לגימנסיה בקצ'קמט באיחור רב, רק בגיל שלוש עשרה. הוא סיים את בית הספר התיכון בפחות זמן מהרגיל. בשנת 1877 נסע לבודפשט, שם למד בפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה, ואז הפך לעיתונאי.
שירו הראשון פורסם בשנת 1875. כמה מאמרים וסיפורים קצרים שכתב על אזורי השדה והכפר פורסמו תחת עריכת בלה לוקאץ' (לימים פוליטיקאי ושר) בכתב העת "דעת הקהל" (Közvélemény) ואחר כך הוא הפך לכתב בכתב העת הפוליטי והכלכלי הזה. בהמשך ערך כמה עיתונים ומגזינים. הוא היה כותב סיפורים קצרים פורה ביותר, ועבד על נושאי הנרטיבים שלו בנימה לירית.
אשתו הייתה יוליאנה דיק.
יצירותיו
- סיגליות. שירים. בודפשט, 1879.
- מתחת לטחנה. (תרגם בעקבות אלפונס דודה). בודפשט, 1879.
- כרטיסי ביקור לשולחנה של לשולחן של יאנקה. מזהטור, 1880. (סיפורים)
- סיפורים עליזים. אסטרגום, 1883 (ספריית שעשועים, 22).
- המת שקם לתחייה. בודפשט, 1886
- יהלומים מזויפים. סיפורים קצרים. בודפשט, 1886.
- סיפורים זעירים. סיפורים קצרים. בודפשט, 1887.
- בירח דבש. סיפורים קצרים. בודפשט, 1892.
- נגד המחיר. רוֹמן. בודפשט, 1892.
- הקשר הגורדי. סיפורים קצרים. בודפשט, 1895.
- תפוזים אדומים. סיפורים קצרים. בודפשט, 1900.
- יונים בכיכר סן מרקו. סיפורים קצרים. בודפשט, 1903.
- סיפורי אזוּר. סיפורים קצרים. בודפשט, 1906.
- עבודות נבחרות של יוז'ף הבשי. עשרה כרכים. בודפשט, 1910.
הוא כתב מחזות עם בלה הטיני:
- השלישי במערכה אחת, (הופעה ראשונה: 20 בפברואר 1885, בתיאטרון הלאומי של בודפשט; הופיעה גם ב"סלון ההונגרי". 1884–1885);
- רוח הרפאים, שהוצג ב-6 בספטמבר 1885, בתיאטרון בודה;
- סתיו ואביב, הוצג ב-3 במרץ 1886 בתיאטרון הלאומי;
- אנשי סאמארד הופיעו בקצ'קמט;
- נאסטיה, זה נכתב בשותפות עם רוסי בשם Sarapov Sergius[3]; הופיע בקצ'קמט.
הצגות אחרות:
- ארבע העונות (ביחד עם עם בלה הטיני; התיאטרון הלאומי, 1897);
- פעמון השחר (הצגה עממית, עם וילמוש קרצג; תיאטרון העם, 1898);
- אמא'לה (קומדיה; התיאטרון הלאומי, 1904);
- נשירת השושן.[4]
הבשי ערך גם את:
- "עתון יום ראשון" (Vasárnapi Lapok) ב־1880–1881 בבודפשט;
- "המפקח" (Ellenőr) 1883;
- "הסלון ההונגרי" מ-1 במאי 1884 עד ספטמבר 1891 יחד עם יוז'ף פקטה;
- "ספריית הספרות היפה", שפורסמה על ידי חוג ידידי האמנות בשנים 1890–1893, ב-12 כרכים;
- היומון הפוליטי בתמונות "מילה חופשית" (Szabad Szó) ממאי 1893 עד מאי 1894,
- העיתון הציורי "הגאון ההונגרי" (Magyar Géniusz) מינואר 1892,
- כתב העת החודשי בתמונות "הבית" (Otthon) משנת 1894.
- כתביו הופיעו בכמה כתבי עת אחרים. הוא חיבר את דקאמרון ההונגרי (סיפורים של מאה סופרים הונגרים). בודפשט, 1891–1893.
לקריאה נוספת
- יוז'ף סיניאי: חייהם ויצירותיהם של סופרים הונגרים. Szinnyei József: Magyar írók élete és munkái IV. (Gyalai–Hyrtl). Budapest: Hornyánszky. 1896.
- לקסיקון ביוגרפי הונגרי. יוז'ף הבשי. Magyar életrajzi lexikon I. (A–K). Főszerk. Kenyeres Ágnes. Budapest: Akadémiai. 1967.
- נתוני יוז'ף הבשי במוזיאון הספרותי פטפי. Adatai a Petőfi Irodalmi Múzeum katalógusában
- לקסיקון יהודי הונגרי יוז'ף הבשי
הערות שוליים
- ^ Az engedélyt tartalmazó BM rendelet száma/évszáma: 27439/1877. Forrás: Névváltoztatási kimutatások 1877. év 3. oldal 30. sor
- ^ "Halotti bejegyzése a Budapest I. kerületi polgári halotti akv. 177/1929. folyószáma alatt".
- ^ Feltehetően Szergej Fjodorovics Sarapov (1855–1911) katonatiszt, író; Zágrábnál magyar fogságba esett, 1877 májusában szabadult, utána rövid ideig egy orosz lap külföldi tudósítójaként dolgozott.
- ^ לקסיקון יהודי הונגרי יוז'ף הבשי
31230768יוז'ף הבשי