לדלג לתוכן

יהודה ליאופולד ורנר

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית

תבנית מדען ריקה יהודה ליאופולד ורנר (באנגלית: Yehudah Leopold Werner;‏ 1931 - 5 ביוני 2026) היה פרופסור לזואולוגיה וחוקר זוחלים במחלקה לאקולוגיה, אבולוציה והתנהגות במכון למדעי החיים ע"ש אלכסנדר סילברמן באוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה

ורנר נולד במינכן שבגרמניה ב-1931. אביו, ממנהיגי הקהילה במינכן, ברח עם משפחתו מהמשטר הנאצי בשנת 1933 לצרפת ולאנגליה, ובשנת 1935 עלתה המשפחה לארץ ישראל. ורנר למד בבית הספר הריאלי בחיפה במגמה הביולוגית, ומאמצע שנות העשרה לחייו עסק בהרפטולוגיה (חקר הזוחלים והדו-חיים), לרבות באמצעות חברות באגודות הרפטולוגים בעולם. ביוזמת מורו לטבע, היה מהראשונים[דרושה הבהרה] שכתבו עבודה שנתית. בכיתה י"א הצטרף לגדנ"ע של ההגנה ותיפקד בסיור ובקשר. בסוף שנת הלימודים, ביוני 1948, בני השכבה גויסו לצה"ל כתגבורת במלחמת העצמאות; הוא השלים את בחינות הבגרות ב-1949 (בחופשה מהצבא). בצה"ל שירת בשנים 1948–1950 (ובמילואים עד 1985) כאלחוטן מורס ואלחוטן ראשי של חטיבה 5 בגבעתי.

התקבל ללימודים באוניברסיטה העברית בירושלים על סמך מאמריו בעיתון אגודת ההרפטולוגים ההולנדית. הוא למד לתואר מוסמך בזואולוגיה בשנים 1950–1956 (עם בוטניקה ופרזיטולוגיה, ומחקר בכרומוזומים של שממיות ושל נחשים פרימיטיביים). סיים ב-1961 דוקטורט בהצטיינות (summa cum laude). התזה, בהנחיית פרופ' גאורג האז, דנה בעמוד השדרה של השממיות, בשימת לב מיוחדת לזנב, ניתוקו והתחדשותו.

היה עוזר הוראה באוניברסיטה בשנות לימודיו השנייה והשלישית. החל משנתו הרביעית (אוקטובר 1953) הועסק באוניברסיטה כעוזר מחקר באוסף הזוחלים ובאוסף ההוראה, וכעוזר הוראה. פעילותו באוספים כללה בין היתר את ייזום הקיטלוג האחיד לכל האוספים הזואולוגיים באוניברסיטה וחידושים טכניים. במסגרת ההוראה פיתח בין השאר חוברות לעבודה עצמית במעבדה. קיבל דרגת פרופסור מן המניין ב-1978, בגיל 47 שנחשב למוקדם, אף על פי שנמנע מצירוף שמו לפרסומי תלמידי המחקר שלו, ובמקביל להתנדבותו בתפקידים ציבוריים.

ורנר היה פעיל ארבע שנים בוועד ארגון הסגל הזוטר, וייצג אותו בוועדה הפרופסיונלית שניהלה את העסקת הסגל הזוטר. היה פעיל בחברה לזואולוגיה, לרבות באמצעות ארגון כנסים ותורנות יו"ר, ושנים רבות ערך את תקציריה לפרסום. ערך את כתב העת הישראלי לזואולוגיה (באנגלית) 17 שנים, והנהיג בו שיפוט עמיתים. הוא היה חבר בוועדה למונחי הזואולוגיה של האקדמיה ללשון העברית 36 שנים, וניסח את כללי עבודתה. השתתף בהקמת החברה להגנת הטבע ב-1953 והנהיג משטר פרוטוקולים בעבודת הוועד המנהל. בהמשך, בהיותו דוקטורנט, חבר לפרופסורים אמוץ זהבי והיינריך מנדלסון למשלחת ששכנעה את שר החקלאות קדיש לוז להקים את רשות שמורות הטבע. מאז ליווה את שני הגופים בצורות שונות.

מחקריו עסקו בשלושה מוקדים: השממיתיים כבעלי חיים שלמים רב-צדדיים עם אבולוציה מיוחדת (מהכרומוזומים ועד להתנהגות השיחור לטרף), יחסי מבנה-תפקוד בגוף הזוחל (הזנב, האוזן, העין, דו-פרצופיות זוויגית) ועולם החי של המזרח התיכון ובייחוד בישראל (ובעיות שמירתו). חקר זוחלי המזרח התיכון הניב מידע על נוכחות או היעדרות מינים מסוימים בישראל ובשכנותיה, וכן הביא לגילוי ותיאור מינים חדשים למדע: צפרדע אחת ו-14 מינים (או תת-מינים) של לטאות ונחשים. ורנר היה גם האוצר של האוסף הלאומי של דו-חיים וזוחלים באוניברסיטה העברית עד צאתו לגמלאות (2000) ונחשב בר-סמכא מרכזי בזוחלי האזור. מינים (או תת-מינים) חדשים למדע אחדים נקראו על שמו על ידי החוקרים שתיארו אותם. ב-2013 הוכלל בספר ראיונות עם הרפטולוגים נבחרים, כ-1% מציבור ההרפטולוגים בעולם.[1]

לאורך השנים נסע לשבתונים, השתלם וחקר במגוון אוניברסיטאות ברחבי העולם. הוא היה שותף בהנהלות הקונגרס הבינלאומי למורפולוגיה, הקונגרס העולמי להרפטולוגיה והקונגרס האסיאתי להרפטולוגיה, ועזר בעריכה של מספר כתבי עת. הוא נשא הרצאות בעברית, באנגלית, בגרמנית ובספרדית (בשפה זו העביר קורס ייחודי בעולם על תקשורת קולית עם זוחלים, באוניברסיטה הלאומית של קורדובה בארגנטינה).

כתב על סוגיות טכניות במחקר ובכתיבה, ביקורות ספרים ומאמרי מדע פופולרי בטור מאויר בביטאונים "במחנה" (1953-1951), "הטבע והארץ", "טבע וארץ" ו"לדעת". ב-1995 פרסמה רשות הטבע והגנים את "מדריך לזוחלי ארצנו"[2] שכתב וצילם.

ב-2021 ראה אור ספרו "חיי הזוחלים בארץ ישראל, עם הערות על אזורים שכנים".[3]

נפטר ב-5 ביוני 2026. הותיר אחריו אישה, נורית מאירשטיין, ושלושה ילדים.

פרסומים

פרסומים בהם הגדיר מינים חדשים למדע:

  • Hyla heinzsteinitzi - Grach, Plesser & Werner, 2007[4][5]
  • Acanthodactylus ahmaddisii - Werner, 2004[6]
  • Acanthodactylus beershebensis - Moravec, Baha El Din, Seligmann, Sivan & Werner, 1999[7]
  • Acanthodactylus pardalis - (Lichtenstein, 1823) Moravec, Baha El Din, Seligmann, Sivan & Werner, 1999[7]
  • Asaccus nasrullahi - Werner, 2006[8]
  • Cerastes cerastes - Werner, Sivan, Kushnir & Motro 1999[9]
  • Cerastes cerastes hoofieni - Werner & Sivan, 1999[9]
  • Cerastes gasperettii - Werner, 1987
  • Cerastes gasperettii - Werner, Le Verdier, Rosenman & Sivan, 1991[10]
  • Cerastes gasperettii mendelssohni - Werner & Sivan, 1999[9]
  • Eirenis coronella ibrahimi - Sivan & Werner, 2003[11]
  • Eirenis coronelloides - Sivan & Werner, 2003[11]
  • Laudakia stellio salehi - Werner, 2006[12]
  • Mesalina bahaeldini - Segoli, Cohen & Werner, 2002[13]
  • Micrelaps tchernovi - Werner, Babocsay, Carmely & Thuna, 2006[14]
  • Ptyodactylus hasselquistii krameri - Werner, 1995[15]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ↑ Li Vigni, F. 2013. A Life for Reptiles and Amphibians, Vol. 1, A Collection of 55 Interviews on "How to become a Herpetologist", Frankfurt: Chimaira.
  2. ↑ הספר "מדריך לזוחלי ארצנו", באתר "סימניה"
  3. ↑ יהודה ליאופולד ורנר, חיי הזוחלים בארץ ישראל, עם הערות על אזורים שכנים, גרסה מקוונת של הספר (לבעלי הרשאה), באתר "כותר";
    חיי הזוחלים בארץ ישראל, מוסד ביאליק, 2021
  4. ↑ Grach, C., Plesser, Y. & Y. L. Werner (2007): "A new, sibling, tree frog from Jerusalem (Amphibia: Anura: Hylidae)". - Journal of Natural History 41 (9–12): p. 709–728.
  5. ↑ ראו גם: Molecular Phylogenetics and Evolution 49: 1019–1024
  6. ↑ Werner, Y. L. (2004): "A new species of the Acanthodactylus pardalis group (Reptilia: Lacertidae) from Jordan". - Zoology in the Middle East 32: p. 39–46
  7. ^ 7.0 7.1 Moravec, J., Baha El Din, S., Seligmann, H., Sivan, N. & Y. L. Werner (1999): "Systematics and distribution of the Acanthodactylus pardalis group (Lacertidae) in Egypt and Israel". - Zoology in the Middle East 17: p. 21–50.
  8. ↑ Werner, Y. L. (2006): "Retraction of Ptyodactylus Goldfuss from the fauna of Iran and its replacement by a new species of Asaccus Dixon & Anderson (Reptilia: Sauria: Gekkonidae). - Hamadryad 30: p. 135–140.
  9. ^ 9.0 9.1 9.2 Werner, Y. L., Sivan, N., Kushnir, V. & U. Motro (1999): "A statistical approach to variation in Cerastes (Ophidia: Viperidae) with the description of two endemic subspecies". - In: Joger, U. [ed.]: Phylogeny and Systematics of the Viperidae. Kaupia 8: p. 83–97
  10. ↑ Werner, Y. L., Le Verdier, A., Rosenman, D. & N. Sivan (1991): "Systematics and zoogeography of Cerastes (Ophidia: Viperidae) in the Levant: I. Distinguishing Arabian from African Cerastes cerastes". - The Snake 23: p. 90–100.
  11. ^ 11.0 11.1 Sivan, N. & Y. L. Werner (2003): "Revision of the Middle-Eastern dwarf-snakes commonly assigned to Eirenis coronella (Colubridae)". - Zoology in the Middle East 28: p. 39–59.
  12. ↑ Lachmann, E., Carmely, H. & Y. L. Werner (2006): "Subspeciation befogged by the 'Seligmann effect': the case of Laudakia stellio (Reptilia: Sauria: Agamidae) in southern Sinai, Egypt. - Journal of Natural History 40 (19–20): p. 1259–1284
  13. ↑ Segoli, M., Cohen, T. & Y. L. Werner (2002): A new lizard of the genus Mesalina from Mt. Sinai, Egypt (Reptilia: Squamata: Sauria: Lacertidae). - Faunistische Abhandlungen 23 (1): p. 157–176.
  14. ↑ Werner, Y. L., Babocsay, G., Carmely, H. & M. Thuna (2006): "Micrelaps in the southern Levant: variation, sexual dimorphism, and a new species (Serpentes: Atractaspididae)". - Zoology in the Middle East 38: p. 29–48.
  15. ↑ Werner, Y. L. (1995): "Some unusual accidental herpetological finds from Cyprus and Lebanon, including a new Ptyodactylus (Reptilia: Lacertilia: Gekkonidae)". - Biologia Gallo-Hellenica 22 ("1994"): p. 67–76.

יהודה ליאופולד ורנר43376446Q96311

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=יהודה_ליאופולד_ורנר&oldid=3764280"