לדלג לתוכן

יהודה אהרן וידבסקי

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
(הופנה מהדף יהודה וידבסקי)

תבנית אישיות ריקה

הרב יהודה וידבסקי בחתונת נכדתו, לידו יושבים האדמורי"ם ממודז'יץ ומסוכטשוב

יהודה אהרן וידבסקי (נולד בכ"ז בתמוז ה'תרע"ט, 25 ביולי 1919) הוא איש עסקים ישראלי ניצול השואה ממוצא פולני.

ביוגרפיה

יהודה אהרן וידבסקי נולד לאברהם ולדובריש לאה, בעיר טורק שבפרובינציית פולין גדול בפולין. כשהיה כבן 14 עברה משפחתו לגור בעיר לודז'. במהלך שואת יהודי פולין, כשהוקם גטו לודז' בתחילת שנת 1940 עברו כל המשפחה לגטו לדירה, אותה קנו מתושב המקום, שם המשיכו להפעיל את המתפרה שבבעלותם, וספקו צווארונים לשמלות, שנשלחו לגרמניה הנאצית. במתפרה הועסקו כמה עשרות יהודים בעבודות ייצור בכפייה עבור הנאצים.

בעת חיסול הגטו ב-29 באוגוסט 1944, נשלחו כל בני המשפחה לאושוויץ, שם בי"ג באלול ה'תש"ד נרצחו ונשרפו הוריו אברהם ודובריש לאה, ואחיו הגדול גבריאל, שהיה תלמיד ישיבת חכמי לובלין[1] וחסיד של האדמו"ר מסוכטשוב. אחותו יוכבד הוטבעה בשטוטהוף,[2] ואחיו חיים משה נרצח בבוכנוואלד.[3] רק יהודה ואחיו יהושע שרדו את הסלקציה של ד"ר מנגלה ונשלחו למחנה העבודה באושוויץ. לאחר תקופה הועברו שניהם למחנה עבודה בפרידלנד (כיום: מיירושוב (אנ')), שהיה מחנה משנה למחנה גרוס-רוזן, שליד ברסלאו,[4] שם עבדו בהרכבת כנפיים למטוסים, עד לשחרורם על ידי הצבא האדום ב-9 במאי 1945.

לאחר המלחמה חזר ללודז', שם נישא לאשתו דובריש (לבית וסרצוג), הקים מחדש בית חרושת לטקסטיל, וניסה לשקם את עסקי המשפחה. בתקופה זו סייע לאצ"ל במשלוחי נשק מפולין.[5] שם נולד לו בנו בכורו אברהם. בשנת 1950 עלה לישראל והתגורר בתל אביב, שם נולדה בתו לאה, שנישאה לד"ר מרדכי הימלפרב.[6]

פעילותו

שלט תודה ליהודה וידבסקי, באהל של אדמו"רי סוכטשוב בפולין

בסוף שנות ה-70, בזמן שפולין עדיין הייתה חלק מהגוש הקומוניסטי, נסע לראשונה לפולין, כדי לחפש את קברי אבותיו, בהמשך החל לבקר שם באופן קבוע, כדי לנסות לשמר ולשקם את זיכרונות חיי היהודים בפולין בכלל ובלודז' בפרט. במסגרת זו שיקם את בית העלמין בלודז', ושיפץ מעל 7,000 מצבות במקום יחד עם חברו יוסף בוכמן.[1] גם בבית העלמין בסוכטשוב בו קבורים האדמורי"ם מסוכטשוב בעל האבני נזר ובעל השם משמואל, טרח רבות לאתר את המיקום המדויק של האוהל שהיה על קבריהם, ובנה אותו מחדש.[7] וכן דאג לשיפוץ האוהל של הרב ישראל טאוב, האדמו"ר הראשון ממודז'יץ, בעל הדברי ישראל.

בשנת ה'תשע"ח 2018 במסגרת אחד ממסעותיו לפולין מעד במדרגות של בניין עיריית ורשה, ונזקק לטיפול רפואי, אשר לא התאושש ממנו לגמרי עד היום.

ביום הזיכרון לשואה ולגבורה בשנת ה'תשע"ב (2012) היה בין משיאי המשואות בטקס הממלכתי ביד ושם.[8] הוא משתתף בקביעות בטקס לזכר השואה של ארגון יוצאי לודז' בישראל, וברבים מהשנים, התכבד וידבסקי (ובשנים האחרונות גם בנו אברהם) באמירת הקדיש ותפילת אל מלא רחמים בטקס.[9][10][11]

חייו האישיים

כחסיד סוכטשוב קבע את תפילותיו בבית הכנסת סוכטשוב שברחוב רש"י בתל אביב, ולעיתים בבית הכנסת מודז'יץ שהיה סמוך לביתו ברחוב דיזנגוף בתל אביב.

בשנת ה'תשע"ח 2018 נסע לפולין עם 31 מבני משפחתו למסע מיוחד בתחנות חייו, לקראת יום הולדתו ה-100.[12]

בכ"ז בתמוז ה'תשע"ט, 30 ביולי 2019 חגגו לוידבסקי יום הולדת 100, בהשתתפות הרב הראשי לישראל לשעבר, הרב ישראל מאיר לאו, האדמו"רים ממודז'יץ ומסוכטשוב ורבנים נוספים.[13]

לוידבסקי נולדו שני ילדים. זכה לראות צאצא דור חמישי. נכדתו שרה רבקה הימלפרב חיברה מחקר על הספר "אגלי טל" של הרב אברהם בורנשטיין, האבני נזר.[14]

וידבסקי הוא ככל הנראה ניצול השואה המבוגר ביותר שחי בישראל.

ראו גם

הערות שוליים

יהודה אהרן וידבסקי42298788Q130442518