יהודה בייליס
יהודה בייליס (19 בפברואר 1927 – 28 בפברואר 2022) היה יהודי ניצול השואה, משורדי גטו קובנה ומחנה הריכוז דכאו. פרסם את קורותיו בספר בשם "יודקה" שיצא לאור בשנת 2003 בהוצאת אחוה.
הספר נכתב על ידי הרב שמואל ברוך גנוט על בסיס יומניו של בייליס שנכתבו לאחר השואה ועל סמך ראיונות שערך עם בייליס. בשנת 2020 נמנה עם מדליקי המשואות בטקס יום הזיכרון לשואה ולגבורה ב"יד ושם".
קורות חיים
בייליס נולד ב-19 בפברואר 1927 בעיר קובנה שבליטא, לחנה ילידת וורשה, בירת פולין, רופאת שיניים במקצועה, ולאליעזר (בן דודו של מנחם מנדל בייליס) אשר בפרוץ מלחמת העצמאות של ליטא (1918–1920) התנדב לצבא וזכה לעיטור גבורה עקב כך שהגן בגופו על מפקד גדוד ליטאי.
כתוצאה מהסכם ריבנטרופ–מולוטוב, עברה ליטא לידי הרוסים. בייליס היה בן 13 בזמן שנכנס הצבא האדום לליטא, והשליט בה, החל מיוני 1940, משטר סובייטי נוקשה. כתוצאה מהמהפך השלטוני, משפחתו האמידה נאלצה לוותר על כל רכושה, והוריו נהיו עובדי מדינה. בתקופה זו נתקל יהודה לראשונה בחייו בגילויי אנטישמיות בוטים מצד הליטאים ואף במקרי רצח.
ב-11 ביולי 1941 התפרסם צו המורה לכל יהודי קובנה, כי עליהם לעבור לגטו שהוקם ברובע וילאמפולה (גטו קובנה שכונה "סלובודקה" ביידיש) בייליס עבר לגטו עם משפחתו. בספר מופיעה עדות ממקור ראשון על הסלקציה הגדולה ב-28 באוקטובר 1941, שכללה גם את יהודה ומשפחתו שהובלו באותו יום לבורות הירי של הפורט התשיעי. יהודה איבד שם את הוריו ועל אף שנורה והושלך לבור גם הוא, הצליח לחלץ את עצמו פצוע מתוך הבור. הוא התגנב חזרה לגטו ולמד לשרוד, אולם מאחר שהיה לבדו וללא נותן חסות ברח, ומצא מחסה בבית איכרים בכפר סמוך בעזרתה של חסידת אומות העולם גניה פרמנסקאיטה (1927–1996).[1] בכפר הוא בנה לעצמו מסתור מאולתר מאחורי התנור שבמטבח.
במאי 1943 חזר לגטו, בעקבות געגועיו והקושי של המשפחה להסתירו. הוא הצליח לצאת ולהיכנס לצורך מסחר בשוק השחור. תכונה זו משכה את תשומת לבם של אנשי המחתרת, והם השתמשו בו להצלת 22 תינוקות יהודים. בייליס מתאר בספרו כיצד, בסיועו של חסיד אומות העולם, הכומר יעקובאוסקאס סטניסלובס,[2] הצליח להבריח 22 תינוקות יהודים מהגטו למנזר בצד החופשי. על פעולה זו, קיבל יהודה שנים לאחר מכן את "עיטור ההצלה" מידיו של נשיא ליטא.
ביוני 1944 נשלח בייליס למחנה הריכוז דכאו בגרמניה. הוא הצליח לשרוד גם את מחנה העבודה לנדסברג 1 ומחנה הריכוז קאופרינג 4, שהיו מסונפים למחנה הריכוז דכאו.
בתום המלחמה נותר בייליס יחיד מכל משפחתו. הוא עלה לארץ ישראל באוניית המעפילים אח"י וג'ווד, הצטרף לאצ"ל, השתתף בקרבות מלחמת העצמאות בגדוד 21 של חטיבת כרמלי, נפצע באחד הקרבות והמשיך לשרת בהתנדבות במילואים עד וכולל מלחמת לבנון הראשונה. יהודה עבד בחברת "סולל בונה" עד צאתו לגמלאות.
ספרו האוטוביוגרפי תורגם לליטאית, לאנגלית ולגרמנית. על בסיס הספר בעברית כתב בייליס ספר נוסף בליטאית המיועד לבני נוער ליטאים הרחוקים מיהדות ומהשואה, בו ההקדמה ההיסטורית ארוכה יותר, נוספו צילומי תעודות ומסמכים בליטאית והתווספו פרקים על יהדות. הוא ליווה משלחות נוער לפולין כאיש עדות והוזמן במשך שנים לליטא להופיע בפני תלמידים ולספר את סיפורו.
בייליס נפטר ב-28 בפברואר 2022. הותיר אחריו שתי בנות, נכדים ונינים.
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ↑ על הצלתו של בייליס על ידי גניה פרמנסקאיטה, באתר "יד ושם" (באנגלית)
- ↑ על הסתייעותו של בייליס בסטניסלובס, באתר יד ושם (באנגלית)
יהודה בייליס43074989Q7059421
- אסירים בגטו קובנה
- סופרי השואה
- ישראלים כותבי זיכרונות מהשואה
- כותבי אוטוביוגרפיה ישראלים
- ניצולי השואה: ליטא
- ילדים בשואה: ליטא
- מצילים בשואה: ליטא
- מצילי ילדים בשואה
- מצילים יהודים בשואה
- יהודים שפעלו להצלה בתקופת השואה
- מדליקי משואה ביום השואה
- עולים לאחר מלחמת העולם השנייה
- לוחמי האצ"ל
- חיילי צה"ל במלחמת לבנון הראשונה
- עובדי סולל בונה
- אישים הקבורים בבית הקברות שדה יהושע
- חיילי חטיבת כרמלי במלחמת העצמאות
- ישראלים שנולדו ב-1927
- ישראלים שנפטרו ב-2022