יהדות סינגפור

באי סינגפור קהילה יהודית קטנה.

היהודים הראשונים שהגיעו לסינגפור היו סוחרים יהודים מעיראק, הודו ואיראן שהגיעו אליה בשנת 1840. השד"ר יעקב ספיר ביקר בעיר בשנת 1858 ומצא בה עשרים משפחות, וכותב עליה: "יהודים עושים בה חיל רב". את בית הכנסת הראשון בסינגפור החלו להקים ב1841 ברחוב שנקרא "סינגוג סטריט" - רחוב בית הכנסת באיזור מזח האניות. 30 שנה אחר כך מנתה הקהילה 172 נפש, בית הכנסת הקודם נמכר ותחתיו הוקם בית הכנסת "מגן אבות" ב-1878 במרכז העיר שהיה גדול יותר. בית הכנסת השני הוקם מכספו הפרטי של מנשה מאיר - איש עסקים ופילנתרופ מקומי - ב-1904 ושמו "חסד ק-ל", הוא אף תמך כספית בעשרה יהודים שלמדו תורה כל היום. אל הקהילה היהודית בסינגפור נוספו יהודים מסין ואירופה. הקהילה לא סבלה רבות מאנטישמיות, ונהנתה ממצב כלכלי טוב יחסית.

ערב מלחמת העולם השנייה בשנת 1939 מנתה הקהילה כ-2,500 יהודים. במהלך המלחמה, כאשר נשלטה סינגפור על ידי יפן, נשלחו רוב היהודים למעצר בכלא היפני. כאשר שוחררו לאחר המלחמה, עזבו מרביתם את סינגפור לארצות הברית, בריטניה, ארץ ישראל ואוסטרליה.

בשנת 1949 בחרה הקהילה את הרב יעקב שבאבו שהגיע ממצרים כרב המקומי, הרב שבאבו כיהן במקום במשך 23 שנים עד פטירתו ב-1973. במהלך כהונתו סירב לסדר קידושין עבור אחד מראשי הקהילה בן 80 שרצה לשאת אשה צעירה בנוסף לאשתו איתה חי. הרב סירב בשל חרם דרבינו גרשום האוסר לשאת יותר מאישה אחת, אך האיש טען שהתקנה אינה תקפה לספרדים, ובשל כך פוטר ממשרתו, והוחזר כעבור זמן קצר כאשר נפטר האיש^[1]. ב-1975 נבחר לכהן כרב, הרב יצחק בן זקן יליד מליליה ובוגר ישיבה באנגליה.