יהדות אינסברוק
_3.jpg) | |
| הכניסה לבית הכנסת ברחוב זילגאסה 8, שנחנך בשנת 1993 | |
| שפה רשמית | גרמנית |
|---|---|
| מדינה |
 אוסטריה |
| מטה הארגון | Sillgasse 15, 6020 Innsbruck, אוסטריה |
| בעלות | הקהילה היהודית |
| חברים | 120 נכון ל-2022[1] |
| נשיא | זיגפריד אביאל גיטרלה |
| www.ikg-innsbruck.at | |
| קואורדינטות | 47°16′05″N 11°23′58″E / 47.26802115914451°N 11.399568727911767°E |
|
| |
| מיקום בניין הקהילה היהודית ובית הכנסת | |
יהדות אינסברוק (באנגלית: History of the Jews in Innsbruck) החלה להתבסס במאה ה-13, כאשר הקהילה היהודית בעיר הייתה קטנה יחסית. לאורך השנים התרחשו גירושים חוזרים ונשנים של יהודים מהאזור.[2] במהלך המאה ה-17 היה מעמדם של היהודי אינסברוק בלתי יציב, והם נאלצו להתמודד עם גירושים תכופים.[3][4] במאה ה-19 התבססה הקהילה בעיר, נבנה בית כנסת,[5] התנהלו חיי דת פעילים, ונוצרו קשרי שיתוף פעולה בין יהודים לנוצרים.[2]
מספר היהודים הגבוה ביותר באינסברוק נרשם לפני מלחמת העולם הראשונה, אז התגוררו בעיר כ-500 יהודים.[6] בתקופת השלטון הנאצי, חוו יהודי אינסברוק רדיפות והשמדה.[2] עם פרוץ השואה, בשנת 1938, נותרו בעיר כ-250 יהודים בלבד, שכן רבים נמלטו מאוסטריה.[7] יהודים רבים מאינסברוק נרצחו במהלך השואה, כאשר בליל הבדולח היו יהודי העיר יעד מרכזי להתקפות.[8] לאחר מלחמת העולם השנייה, צמחה הקהילה היהודית באינסברוק באיטיות, כאשר מרבית השבים לעיר היו יהודים מבוגרים.[9] בית הכנסת הישן, שנהרס במהלך הפוגרום בליל הבדולח, נבנה מחדש באותו מיקום.[10] בעיר הוצבו אנדרטאות רבות להנצחת קרבנות השואה.[11]
המאות ה-13–19
לאחר שנודע כי יהודי שימש כ"אומן המטבעות" של דוכס טירול במאה ה-13, היגרו לאינסברוק סוחרים ומלווים בריבית יהודים מאיטליה ומקרינתיה. במהלך המאה ה-14 עזבו יהודים רבים את העיר, אך עם פשיטת הרגל של הבנקאים הפלורנטינים שבו יהודים לאינסברוק ותפסו את מקומם כבנקאים. הקהילה היהודית סבלה במהלך מגפת הדבר השחור ומרדיפות אנטישמיות בתקופת המוות השחור, אך נותרה קיימת בעיר. במהלך המאה ה-16, בססו היהודי אינסברוק את מעמדם כבנקאים וכסוכנים של בתי מסחר זרים. הצו הקיסרי משנת 1520, אשר הורה על גירוש היהודי טירול, לא השפיע על יהודי אינסברוק, והם נותרו בעיר.[2]
הדוכס פרדיננד השני שלט בטירול בשנים 1618–1623. במהלך תקופת שלטונו התיישבו יהודים רבים התיישבו באינסברוק וזכו למשרות בממשל ולעמדות רמות דרג בחצר הדוכס. לאחר מותו של פרדיננד השני נאסר על יהודים להתגורר בעיר, ושירותי הדת התקיימו בבתי מגורים פרטיים.
בשנת 1674 גרשו תושבי העיר את היהודים מאינסברוק, ורק שתי משפחות נותרו בעיר. כעבור שנתיים, בשנת 1676, הורשו יהודים שגורשו מהוהנמס ( Hohenems ) להתיישב באינסברוק.[2]
תחילת המאה ה-18 התאפיינה בחזרת יהודים רבים לאינסברוק. בשנת 1714,[2] גורשו יהודים שוב על ידי השלטונות,[6] בטענה כי הם מסכנים את "האופי הנוצרי של העיר". רק שני אחים הורשו להישאר בעיר בשל תרומות נדיבות לבית החולים העירוני. בשנת 1748 הכריזה הקיסרית מריה תרזה על אינסברוק כ"עיר נקייה מיהודים", ורק שמונה יהודים שזכו למעמד של "נסבלים" הורשו להישאר בטירול. בשנת 1785 תועדו בטירול ארבע או חמש משפחות יהודיות. המרד הטירולי של 1809 הוביל לפרצי אנטישמיות שבעקבותיהם נאסר על יהודים נוספים להתיישב בטירול. בשנות ה-40 של המאה ה-19 הקימו יהודים מהוהנמס מפעלים באינסברוק. לאחר חקיקת החוקה האוסטרית של 1867, שהעניקה שוויון זכויות ליהודים, החלו יהודים מכל רחבי אוסטריה להתיישב בעיר.[2][12]
בשנת 1869 נמנו באינסברוק 27 יהודים שהיוו 0.4% מאוכלוסייה העיר. יהודים אורתודוקסים לא התגוררו באינסברוק בשל קיומם של בתי כנסת רפורמיים והמגבלות שהוטלו על היהודים. בשנת 1890 השתייכו יהודי אינסברוק לקהילה היהודית ולרבנות העיר הוהנמס.[2]
מלחמת העולם הראשונה
בשנת 1914 עבר הרב יוסף לינק מהוהנמס לאינסברוק, שם כבר הייתה קהילה יהודית קטנה.[6] הוא שימש כרבה הראשון של הקהילה היהודית באינסברוק עד שנת 1932.[12] ערב מלחמת העולם הראשונה התגוררו בעיר קרוב ל-500 יהודים.[6]
מלחמת העולם הראשונה הביאה לאינסברוק תומכים במפלגה הנאציונל-סוציאליסטית (המפלגה הנאצית), דבר שהוביל לעלייה באנטישמיות בעיר. בשנות ה-30 אימצה הקהילה היהודית הצעירה באינסברוק עמדות ציוניות חזקות.[2] במהלך תקופת בין המלחמות ניסו יהודי אינסברוק לגייס כספים להקמת בית כנסת ברחוב זילגסה 15, אך לא הצליחו בכך בשל השפל הכלכלי.[6]
מלחמת העולם השנייה והשואה
בתחילת 1938 חיו באזור טירול ופורארלברג כ-250–280 יהודים.[7] ד"ר אלימלך רימלט כיהן כרבה של הקהילה היהודית באינסברוק עד 1938, במהלך עליית המפלגה הנאצית לשלטון.[2] יהודי אינסברוק סבלו מהדרה ממוסדות חינוך, רישיונות העסק שלהם הוחרמו, חוזי שכירות בוטלו, וחנויות ועסקים יהודיים עברו " אריזציה " על ידי השלטון הנאצי.[2][6] בעקבות פקודה לפירוק הקהילה, התכוננו יהודי אינסברוק להגירה, והרבנות בעיר פורקה.[2] ההערכה היא שכמחצית מיהודי אינסברוק הצליחו להמלט, רבים מהם עלו לארץ ישראל ובכך נצלו מרדיפות הנאצים.[7]
הקהילה היהודית באינסברוק חוותה אלימות קשה מצד הנאצים במהלך הפוגרום שנערך ב-9–10 בנובמבר 1938, שנקרא בשם ליל הבדולח.[6] במהלך הפוגרום נותרו בעיר בעיקר חברי קהילה מבוגרים וכמה ילדים, שכן רבים מהצעירים כבר נמלטו.[8] באותו לילה נבזזו ונהרסו בתי יהודים, בית הכנסת ובית העלמין חוללו, 18 מחברי הקהילה הותקפו או נעצרו, וארבעה ממנהיגי הקהילה היהודית נרצחו.[2] אף על פי שמספר היהודים באינסברוק היה קטן יחסית, הם חוו אלימות חמורה יותר בהשוואה לקהילות יהודיות אחרות.[7]
יהודים רבים עזבו את אינסברוק לאחר ליל הבדולח. עד אמצע שנת 1939, נאלצן כמעט כל היהודים לעזוב את טירול ו-פורארלברג.[6] לפחות 200 יהודים מאינסברוק נרצחו במהלך השואה. רבים הצליחו לשרוד מחוץ לאוסטריה או במחנות הריכוז, אך גורלם של יהודים רבים נותר בלתי ידוע.[6]
פוגרום ליל הבדוח
בליל ה-9–10 בנובמבר 1938 הובילו אנשי האס אה (SA) והאס אס (SS) את הפוגרום וביצעו אותו. לפני האירועים ציין שירות הביטחון של האס אס (Sicherheitsdienst, SD) כי יהודי אינסברוק אינם עוזבים את המדינה.[13] בספטמבר 1938 הורה אדולף אייכמן ליהודי אינסברוק להגר במהירות, ונקבע להם מועד אחרון לעזיבת טירול בהתאם לעושרם ומעמדם החברתי.[14] הפוגרום התמקד באינסברוק, בירת מחוז טירול-פורארלברג.[2]
הנאצים קיבלו הוראה לרצוח ארבעה אזרחים בולטים ולהרוס את בית הכנסת, במטרה להעביר ליהודים מסר כי אינם רצויים עוד באינסברוק.[8] 18 יהודים מהעיר נעצרו על ידי שירות הביטחון של האס אס (SD), כיוון שהוגדרו כ"כשירים לעבודה".[7]
הפוגרום החל ב-10 בנובמבר בשעה 3:30 לפנות בוקר, ובמהלכו נהרסו כל הבתים והעסקים שהיו בבעלות יהודים. בית הכנסת נפרץ בכוח, נהרס ותכולתו נופצה.[2] ארבעה מחברי הקהילה הבולטים נרצחו, ורבים נוספים הותקפו וסבלו מהתעללות.[7] הפוגרום הוביל לעזיבתם של ליהודי אינסברוק. בתוך חודש עזבו 26 יהודים, רובם עברו לווינה.[2]
פיגועים ורציחות בולטים
במהלך ליל הפוגרום חוו יהודי אינסברוק אלימות קשה. לאחר האירועים ציין שירות הביטחון של האס אס (SD) כי "אם כמה יהודים לא נפגעו במהלך הפעולה, סביר להניח שזה משום שהתפספסו".[8]
ריכרד ברגר
יושב ראש הקהילה היהודית, ריכרד ברגר, התבקש בעבר על ידי הגסטפו לדחות את עזיבתו המתוכננת מאינסברוק, בטענה כי תפקידו נדרש בקהילה היהודית בעיר.[8] ברגר נעצר בביתו והובא אל מחוץ לעיר, סמוך לגדת הנהר.[7] הוא הוצא בכוח מהרכב, הוכה בראשו באמצעות אקדחים ואגרופים ולאחר מכן נרגם באבנים עד מוות.[7][8] גופתו הושלכה לנהר אין, ואחד מאנשי ה-SS ירה בראשו בעודו צף במים.[8]
ד"ר וילהלם באואר
ד"ר וילהלם באואר עמד בראש ארגון הסחר היהודי באינסברוק.[7] המבצעים פרצו לדירתו והורו לו להתלבש ולהתלוות אליהם. עם יציאתו מהבניין, הותקף באואר והוכה בראשו באמצעות מספר אקדחים, ולאחר מכן נדקר עד שהתמוטט. באואר, שהיה פצוע קשה, הצליח לשוב לדירתו, אך אשתו לא הצליחה להזעיק עזרה כיוון שקו הטלפון נותק. הוא מת מפצעיו באמבולנס בדרכו לבית החולים.[8]
ריכרד גראובארט
המהנדס, ריצ'רד גראובארט נדקר בגבו עם בפגיון של האס אס והתמוטט.[8] רופא הוזעק למקום, אך גראובארט מת בטרם הגיע. התוקפים נעלו את אשתו ובתו בחדר הסמוך.[7] בני משפחתו, ובהם בנו המוזיקאי מייקל גראובארט, נמלטו מאוחר יותר לאנגליה.
יוסף אדלר ואשתו
יוסף אדלר היה מהנדס וחבר פעיל בארגון "הציונים של אינסברוק". במהלך ליל הפוגרום פרצו התוקפים הנאצים לדירתם של בני הזוג אדלר.[7] בני הזוג הוכו על מיטתם עד שיוסף נפל ממנה משותק בצדו השמאלי. אשתו סבלה מזעזוע מוח.[8] רופאו הפרטי של אדלר הורה לו לפנות למרפאה נוירולוגית, אך הוא נפטר חמישה שבועות לאחר מכן.[7] אשתו עברה ללונדון לאחר האירועים, ושבה לאינסברוק בשנת 1950 לאחר המלחמה, שם התגוררה עד לפטירתה בשנת 1966.[8]
העידן שלאחר המלחמה
לאחר מלחמת העולם השנייה שבו לאינסברוק רק מעט מחברי הקהילה היהודית המבוגרים. בשנת 1946 חזר אחד מחברי הקהילה ממחנה הריכוז טרזיינשטט ומונה על ידי שלטונות המחוז לאחראי לענייני היהודים. הקהילה היהודית באינסברוק צמחה בהדרגה וב-14 במרץ 1952 נוסדה מחדש "הקהילה היהודית של אינסברוק לטירול ופורארלברג".[6] בשנת 1961 נוהלה הקהילה על ידי אוסקר פון לובומירסקי, אציל פולני שהתנצר.[2] אולם תפילה הושכר ברחוב צולרשטראסה 1 (Zolerstrasse 1), שם התכנסו יהודי אינסברוק לתפילה.[6][11] משרדי "הקהילה היהודית של אינסברוק לטירול ופורארלברג" שכנו במקום זה. [15]
בשנת 1965 נהרס בית הכנסת הישן בזילגאסה, שנחרב במהלך הפוגרום, והמקום הפך למגרש חנייה.[16] עד שנות ה-80 של המאה העשרים, נהגו יהודי אינסברוק להתכנס במבנה הקהילה שברחוב צולרשטראסה 1[6] ובשנת 1981 הציב אורי בן ארי שגריר ישראל באוסטריה לוח זיכרון במקום בו שכן בית הכנסת הישן.[16]
אסתר פריטש כיהנה כנשיאת הקהילה היהודית לטירול ופורארלברג משנת 1987. בשנת 1988 נערך באינסברוק אירוע זיכרון גדול לציון 50 שנה לפוגרום, שבו השתתפו דוברים אורחים, ביניהם הבישוף ריינהולד שטכר, הרב הראשי פאול חיים אייזנברג ומושל המחוז אלויס פרטל. בשנת 1989 יזם הבישוף שטכר את הוועד הטירולי לשיתוף פעולה נוצרי-יהודי.[6]
בשנת 1991 הונחה אבן הפינה לבית הכנסת החדש באינסברוק, שהוקם במקום בו עמד בית הכנסת הישן ברחוב זילגאסה.[6] בית הכנסת נחנך ב-21 במרץ 1993, בטקס בהשתתפות אורחי כבוד רבים מרחבי העולם. בהם יהודים ישראלים שעזבו את טירול במהלך מלחמת העולם השנייה.[2][6][11][16] בית הכנסת הפך לאתר המושך אליו תיירים, במיוחד תיירים יהודים.[6]
ביוני 1997 נחנכה מנורה בכיכר לנדהאוספלאץ (Landhausplatz) שבמרכז העיר על ידי הרב הראשי פאול חיים אייזנברג כאנדרטה לכבוד קורבנות השואה.[6] לרגל חנוכת האנדרטה נערך אירוע, שבו הוזמנו ניצולי שואה מכל רחבי העולם.[11][16]
בתחילת המאה ה-21 חלה התחדשות בחיי הקהילה. בעקבות הגירה גדלה הקהילה, ובסוף המאה ה-20 מנתה פחות מ-100 איש. בעיר הוהנמס נבנה מוזיאון יהודי, המתעד את ההיסטוריה של הקהילה היהודית המקומית. בשנת 2003 שופץ בית הכנסת לשעבר בהוהנמס, והוא נקרא על שם החזן שלמה זולצר, בן הקהילה. בשנת 2001 נמנו באינסברוק 60 יהודים.[11] בנובמבר 2008 יצרה דבורה ברזילי, פסלת וציירת ישראלית מוינה, אנדרטה בבית החולים אינסברוק להנצחת מגורשי הפקולטה לרפואה במרץ 1938.[6] בשנת 2004 הונחה אבן זיכרון לזכר אילזה בריל, ילדה שפונתה מאינסברוק במסגרת הקינדרטרנספורט ונרצחה באושוויץ.[17][18]
בדצמבר 2014 נבנו ספרייה ואולם אירועים במרכז הקהילה היהודית באינסברוק, המשמשים לאירועים קהילתיים, פסטיבלים ומפגשים. במאי 2016 נבחר גינטר לידר לנשיא החדש של הקהילה היהודית לטירול ופורארלברג, והחליף בתפקיד את אסתר פריטש, שהנהיגה את הקהילה במשך 29 שנים.[6]
בשנת 2019 פרסמה הקהילה ספר שנועד ליידע את הקוראים על "כל דבר יהודי באינסברוק וסביבתה", וכן פורסם פרויקט שתיעד את כל האירועים שהתרחשו בליל הפוגרום, בשם "פוגרום 1938 באינסברוק - קורבנות וזירות הטרור".[6]
נשיא הקהילה
מאז 2024: זיגפריד אביאל גיטרלה (Siegfried Aviel Gitterle).
רב
נכון ל-2025 לקהילה אין רב קהילה משלה, והיא מקבלת מענה בענייני דת מהרב הראשי של וינה, ירון אנגלמאייר ( Jaron Engelmayer ).
ראו גם
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של קהילת יהדות אינסברוק (בגרמנית)- אתר המוזיאון היהודי בעיר הוהנמס
הערות שוליים
- ↑ history of the Jewish Community for Tyrol and Vorarlberg
- ^ 2.00 2.01 2.02 2.03 2.04 2.05 2.06 2.07 2.08 2.09 2.10 2.11 2.12 2.13 2.14 2.15 2.16 2.17 Rimalt, Elimelech. "Innsbruck". Encyclopedia Judaica. 9 (2): 789–790.
- ↑ Claims Conference, History of the Austrian Jewish Community, Claims Conference, 2012-08-14 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Innsbruck | Jewish Communities of Austria (באנגלית אמריקאית)
- ↑ Sergey R. Kravtsov, Synagogue Architecture: An Overview, 2024-11-20, מסת"ב 978-0-19-934037-8. (באנגלית)
- ^ 6.00 6.01 6.02 6.03 6.04 6.05 6.06 6.07 6.08 6.09 6.10 6.11 6.12 6.13 6.14 6.15 6.16 6.17 6.18 6.19 "History". Israelitische Kultusgemeinde für Tirol und Vorarlberg Innsbruck. נבדק ב-13 באפריל 2022.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ 7.00 7.01 7.02 7.03 7.04 7.05 7.06 7.07 7.08 7.09 7.10 7.11 Gehler, Michael (2019). "Murder on Command The Anti-Jewish Pogrom in Innsbruck ninth-10th November 1938". Year Book - Leo Back Institute. 38 (1): 119–153. doi:10.1093/leobaeck/38.1.119.
- ^ 8.00 8.01 8.02 8.03 8.04 8.05 8.06 8.07 8.08 8.09 8.10 Guggenberger, Michael (2019). "The pogrom of 1938 in Innsbruck Victims and locations of terror". Erinnern.at.
- ↑ History | Israelitische Kultusgemeinde für Tirol und Vorarlberg, www.ikg-innsbruck.at
- ↑ Claims Conference, History of the Austrian Jewish Community, Claims Conference, 2012-08-14 (באנגלית אמריקאית)
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 11.4 "Community Innsbruck". The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot. Jewish Communities of Austria.
- ^ 12.0 12.1 "Community - Innsbruck Modern Era". The Museum of the Jewish People at Beit Harfutsot. Jewish Communities of Austria.
- ↑ Jewish emigration, 1938Projekt, 2018-07-05 (באנגלית אמריקאית)
- ↑ The Eichmann Trial – Documentation at the ISA | פרסומים |, באתר catalog.archives.gov.il
- ↑ "Synagogue Innsbruck". The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot. Jewish Communities of Austria.
- ^ 16.0 16.1 16.2 16.3 "Innsbruck". The Museum of the Jewish People at Beit Hatfutsot. Jewish Communities of Austria.
- ↑ "Brüll, Ilse (1925–1942) | Encyclopedia.com". www.encyclopedia.com. נבדק ב-2024-03-10.
- ↑ "Ilse Brüll". Joods Monument (באנגלית). 1925-04-28. נבדק ב-2024-03-10.
יהדות אינסברוק41320564Q1674523