יוהאן, מלך בוהמיה

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית מנהיג ריקה.

יוהאן העיוור (לוקסמבורגית: Jang de Blannen, גרמנית: Johann der Blinde von Luxemburg, צ'כית: Jan Lucemburský;‏ 10 באוגוסט 1296 - 26 באוגוסט 1346) היה רוזן לוקסמבורג. החל מ-1309, מלך בוהמיה, והמלך הטיטולארי של פולין החל מ-1310.

ביוגרפיה

יוהאן היה בנם הבכור של היינריך השביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה" ומרגריט מבראבנט, בתם של יוהאן הראשון, דוכס בראבנט ומרגרט מפלנדריה, דוכסית בראבנט. הוא גדל בפריז והתחנך במוסדות לימוד צרפתיים, אך במקביל היה מעורב בפוליטיקה הגרמנית. ב-1310 נישא לאליזבת מבוהמיה, אחותו של וצלאב השלישי, מלך בוהמיה. הוא הפך למלך בוהמיה, לאחד משבעת הנסיכים הבוחרים של האימפריה הרומית ה"קדושה", ולטוען על הכתר של הונגריה ופולין כיורשו של ונצל השלישי. עם בחירתו של המלך לודוויג הרביעי ב-1314 הוא נכשל בניסיונו להפוך למלך הרומאים, בדומה לאביו.

יוהאן, שסבל מיחס עוין מצד האצולה הצ'כית, ויתר על השלטון בבוהמיה והחל לנדוד ברחבי אירופה. ידוע כי הוא שהה בלוקסמבורג ובחצר המלוכה הצרפתית. במסעותיו הגיע לשלזיה, פולין, ליטא, טירול, צפון איטליה, ואביניון האפיפיורית. הוא היה יריבו של מלך פולין ולדיסלב הראשון, ותמך באבירים הטבטוניים במהלך מלחמתם בפולין בין 1326 ל-1332. לאחר מכן שכנע את המלך קזימיר השלישי, יורשו של ולדיסלב, לוותר על תביעותיו בשלזיה בתמורה לכך שהוא יוותר על תביעתו לכתר הפולני.

ב-1336 איבד יוהאן את ראייתו כתוצאה מדלקת עיניים, עת שהה בליטא. הוא טופל אצל הרופא גי דה שוליאק, אך הטיפול לא השפיע לטובה. עם פרוץ מלחמת מאה השנים ב-1337 הצטרף לצדו של המלך הצרפתי פיליפ השישי, ואף כיהן כמושל חבל לנגדוק בין נובמבר 1338 לנובמבר 1340. הוא נהרג בזמן שלחם לצד הצרפתים מול האנגלים בקרב קרסי. ההיסטוריון והמשורר הצרפתי ז'אן פרואסאר הותיר את התיעוד הבא של פעולותיו האחרונות של יוהאן:

אף על פי שהיה עיוור, כאשר הבין את מצב הקרב, אמר להם עליו: "היכן הוא הלורד קארל... בני?" עוזרו אמר לו: "אדוני, אנחנו לא יכולים לספר; אנחנו חושבים שהוא נלחם". אז הוא אמר: "רבותי, אתם אנשיי, בני לווייתי וחברי במסע הזה: אני זקוק לכך שתביאו אותי קדימה, על מנת שאוכל להכות בחרבי מכה ניצחת". הם אמרו שיבצעו את פקודתו, ועל מנת שלא יאבדו אותו במהלך הדרך, כולם קשרו את מושכות הרסנים של סוסיהם אחד אל השני לפני שהמלך השיג את מטרתו, וכך הם דהרו לעבר אויביהם. האציל קרל מבוהמיה שהיה בנו, הכתיר את עצמו למלך אלמיין וחשף את זרועותיו, בא במצב רוח מרומם לקרב; אך כאשר הוא ראה שהקרב נוטה כנגדו הוא נסוג, אינני יכול לומר לך באיזו דרך. אביו המלך שהה במקום כה קדמי והיכה מכה עזה בחרבו, כן עשה יותר מארבע, ולחם באומץ רב ביחד עם ידידיו; והם התקדמו למרחק כה רב, כך שכולם נהרגו, וביום הבא הם נמצאו ליד המלך, היכן שכל הסוסים היו קשורים זה אל זה

— The Chronicles of Froissart, translated by Lord Berners, edited by G.C. Macaulay. The Harvard Classics.

לפי האגדה, לאחר הקרב, החליט אדוארד, הנסיך השחור, לאמץ את שלט האצולה האישי של יוהאן (זוג כנפיים שחורות) ואת המוטו האישי Ich dien ("אני משרת"), אך עם שינויים קלים. השלט והמוטו משמשים מאז כחלק מנוצות נסיך ויילס.

יורשו של יוהאן בבוהמיה היה בנו הבכור וצלאב, שמאוחר יותר הפך לקרל הרביעי, קיסר האימפריה הרומית ה"קדושה". בלוקסמבורג ירש אותו בנו ונצל, שנולד לו מאשתו השנייה.

בתקופת שלטונו בלוקסמבורג החלה הבנייה של ביצורי העיר הראשונים.