ימבול
 | |
| השוק העות'מאני המקורה בעיר ימבול | |
| מדינה |
 בולגריה |
|---|---|
| מחוז | ימבול |
| ראש העיר | גאורגי איוואנוב סלאבוב |
| תאריך ייסוד | המאה ה-4 לפנה"ס |
| שטח | 90.724 קמ"ר |
| גובה | 114 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 72,843 (2011) |
| קואורדינטות | 42°29′N 26°30′E / 42.483°N 26.500°E |
| אזור זמן | UTC +2 |
| http://www.yambol.bg | |
ימבול (בבולגרית: Ямбол), עיר בדרום מזרחה של בולגריה, בירת מחוז ימבול הממוקמת 262 ק"מ מהבירה סופיה, 92 ק"מ מבורגס ו-185 ק"מ מרוסה. ימבול ממוקמת על שתי גדותיו של הנהר טונדז'ה ומרוחקת 77 קילומטרים בקו אווירי מהים השחור.
היסטוריה
עדויות להתיישבות אנושית באזור מתוארכות לתקופת האבן החדשה. ימבול ממוקמת על שרידיו של יישוב מתקופת פיליפוס השני מלך מוקדון. בהמשך נכבש האזור על ידי האימפריה הרומית. ב-293, תקופת הקיסר דיוקלטיאנוס נבנה במקום יישוב בשם דיוספוליס. ב-583 הוחרבה העיר על ידי שבטי האווארים ובהמשך הוקמה מחדש ויושבה על ידי שבטי סלאבים שהגרו לאזור בראשית המאה ה-7. עדות כתובה ליישוב במקום מצויה גם בתעודות ביזאנטיות מ-המאה ה-6 בהן מכונה העיר ימפוליס[1]. בתקופת האימפריה הבולגרית הראשונה היה האזור זירת עימותים מול האימפריה הביזאנטית והבולגרים הקימו חומה באורך 130 קילומטרים כדי להגן על הממלכה מהצבא הביזאנטי החזק ושרידיה מצוים עדיין באזור העיר.
ב-1373 לאחר מצור ממושך שהטיל הסולטאן מוראט הראשון, נכבשה העיר על ידי צבא האימפריה העות'מאנית. העות'מאנים הגלו רבים מתושביה הנוצרים והיהודים של העיר וישבו תחתם טטרים וטורקים. שמה של העיר שונה לימבולו וממנו נגזר שמה המודרני של העיר. בעידן הרפורמות של הסולטאנים אבדילאזיז ועבדול חמיד השני נבנו באזור מסילות רכבת כחלק מדרכי המסחר לעיר הנמל בורגס ולעיר אדירנה[2]. במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נכבשה העיר על יד צבא האימפריה הרוסית ומתוקף סיכומי קונגרס ברלין נכללה ימבול בשטח המחוז העות'מאני האוטונומי רומליה המזרחית. ב-1885 אוחד המחוז ובכלל זה העיר ימבול עם נסיכות בולגריה ובראשית המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העיר כ-15,000 נפשות.
אקלים
בימבול שורר אקלים ממוזג יבשתי. הטמפרטורה השנתית הממוצעת עומדת על 12oc וערכי הקיצון הממוצעים נעים מ-0.2oc בינואר ועד 23.2oc ביולי. כמות המשקעים השנתית הממוצעת עומדת על 541 מילימטרים ונמוכה מהממוצע הארצי העומד על 650 מילימטרים[3].
דמוגרפיה וכלכלה
בשלהי המאה ה-20 וראשית המאה ה-21 מצויה הייתה אוכלוסיית ימבול במגמת קיטון (תמותה לעומת ילודה) ובמגמת הגירה שלילית, בעיקר הגירת עבודה למערב אירופה. בין 1998–2004 קטנה אוכלוסיית העיר ב-9.67%. התאוששות מסוימת בכלכלה הבולגרית מחד והמשבר הכלכלי באירופה מאידך, הביא לשינוי במאזן ההגירה ובין 2004 - 2010 גדלה אוכלוסיית העיר ב-2.5%[4]. עיקר התוצר המקומי הגולמי מגיע מתעשייה. בימבול מפעלי מזון, טקסטיל, עיבוד טבק ומכונות חקלאיות. בשטח הרשות המקומית ישנה חקלאות מפותחת ומגדלים חיטה, שעורה, שיפון וחמניות להפקת שמן. בראשית המאה ה-21 הייתה ימבול לעיר הראשונה בבולגריה אשר בתי תושביה חוברו לתשתית גז טבעי.
הקהילה היהודית
ערך מורחב – יהדות בולגריה
בעיר ימפוליס התגוררה קהילה יהודית רומניוטית, אשר הוגלתה לאנטוליה לאחר הכיבוש העות'מאני. באיסטנבול התקיים בית כנסת ובו קהל מתפללים שנקרא קהל יאמבולו אשר שימש את יהודי העיר שהוגלו והפכו לעובדי כפייה, וכונו בטורקית עות'מאנית סוּרְגוּן. בהמשך התירו העות'מאנים ליהודים לחזור ולהתיישב בעיר ובני הקהילה היו ברובם סוחרים זעירים בתחום המזון והסדקית[2].
במהלך המלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878) נמלטו יהודי העיר ימבול מחמת הקרבות ורדיפות החיילים הרוסים ומצאו מקלט זמני בעיר קירקלארלי(אנ')[5]. בראשית המאה ה-20 נכללה קהילת ימבול ברשימת 34 הקהילות המאורגנות בנסיכות הבולגרית ומנתה כ-1,000 נפשות[6]. בפרוץ מלחמת העולם הראשונה מנתה הקהילה 1,600 נפשות שהיוו כ-10% מתושבי העיר.
ב-1881 נפתח בעיר בית ספר יסודי יהודי ובו למדו 117 תלמידים. בהמשך כלל בית הספר גם חטיבת ביניים ("טרום גמנסיה"). מנתוני מערכת החינוך עולה כי ב-1920 למדו 96 תלמידים במערכת החינוך היהודית בעיר, ב-1924 למדו 86 תלמידים וב-1925 ירד מספרם ל-65, כאשר הממשלה הבולגרית מימנה 6% מתקציבה. בסוף שנות ה-20 ותחילת שנות ה-30 חלה ירידה הדרגתית נוספת בכמות התלמידים, אשר חפפה למגמת ההגירה השלילית של בני הקהילה היהודית בעיר מחד ולעלייה בשיעור ההתבוללות מאידך[7].
ב-29 באוגוסט 1920 יוצגה קהילת ימבול בכנס הקהילות היהודיות המאורגנות בממלכת בולגריה שהתקיים בסופיה, על ידי ראשי הקהילה שלמה סידי, חיים ודוד קריספין[8]. באפריל 1926 התקיימו בחירות לוועדי הקהילות בבולגריה ובימבול ניגשה לבחירות רק רשימה אחת, ציונית מאוחדת ללא מתנגדים. בבחירות שנערכו ב-1932 זכתה רשימת סוציאליסטים וקומוניסטים ברוב דחוק על פני הרשימה הציונית[9].
בפרוץ מלחמת העולם השנייה מנתה הקהילה 1,193 נפשות, בהמשך הוחל עליהם החוק להגנת האומה והגברים בגילאי 20–40 נלקחו לעבודות כפייה. לאחר המלחמה נמנו בימבול כ-1,000 יהודים ומבין ראשיה של הקהילה טרום העלייה ניתן למנות את ד"ר בכור קרישפין, ברוך אברהם אשכנזי, יעקב ולוי ביז'רנו[10].
לאחר גל העלייה למדינת ישראל בין 1948–1950 נותרו בעיר 333 יהודים[11] ובראשית המאה ה-21 מנתה הקהילה 90 נפשות[2].
ערים תאומות
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
- ^ ימבול-סקירה היסטורית, באתר הרשות המקומית ימבול (בבולגרית).
- ^ 2.0 2.1 2.2 צבי קרן, ימבול-סקירה היסטורית, באתר "כולנו בולגרים", אתר הבית של יהדות בולגריה.
- ^ האקלים בימבול, באתר הרשות המקומית ימבול (בבולגרית).
- ^ ימבול-נתונים דמוגרפיים, באתר הרשות המקומית ימבול (בבולגרית).
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, בתוך:אנצקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 53, בהתייחס לשמה הקודם של העיר-לוזנגראד.
- ^ חיים קשלס, דורות הראשונים, עמוד 65.
- ^ לוחות סטאטיסטיים, בתוך: אנצקילופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמודים 645-662.
- ^ אלברט רומנו, תקנון הקהילות והקונסיסטוריון, בתוך:אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוד 439.
- ^ אלברט רומנו, תקופת המשבר והפילוג 1930-1940, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1968, עמודים 583-588.
- ^ אלברט רומנו, אישים, בתוך אנציקלופדיה של גלויות-יהדות בולגריה, ירושלים, 1967, עמוים 637-638.
- ^ חיים קשלס, קורות יהודי בולגריה - כרך ד', מאחורי מסך הברזל, הוצאת דבר, תל אביב, 1969, עמוד 296.
| רשויות מקומיות וערי מחוז ימבול שבבולגריה | ||
|---|---|---|
|
25939660ימבול