טריפופוביה

טריפופוביה (באנגלית: Trypophobia) היא פוביה שלא הוגדרה רשמית על ידי האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה, מחורים, בעיקר תבניות לא רגילות של חורים. המונח, המורכב מהמילים היווניות τρύπα ("חור") ו-φόβος ("פחד"), נטבע בשנת 2005. על פי הערכות, כ-15% מאוכלוסיית העולם סובלת מהפוביה^[1], עם אחוז גבוה יותר בקרב הנשים. הפוביה אינה מוכרת על ידי האגודה האמריקנית לפסיכיאטריה ואינה מוגדרת ב-DSM.

ארנולד וילקנס וג'ף קולי מהמרכז למדעי המוח באוניברסיטת אסקס, היו למדענים הראשונים אשר חקרו את תופעת הטריפופוביה. הם מאמינים כי התגובה מבוססת על גועל ביולוגי, ולא על פחד תרבותי נרכש. במאמר שפורסם בכתב העת Psychological Science בשנת 2013, וילקנס וקולי כתבו כי התגובה מתבססת על תגובת המוח לצורות המקושרות לסכנה. חורים שכללו תגובות כאלה היו בלתי מזיקים, כגון פירות ובועות, וכאלה המקושרים לסכנה, כגון חורים שנוצרו על ידי חרקים, פצעים ומחלות עור. חלק מהאנשים שראו את החורים האלה אמרו שהרגישו צמרמורת, חוו הפרעת פאניקה, הזיעו והרגישו בחילה או גרד. הפסיכיאטר קרול מתיוס מאמין כי התגובות נובעות מהטרמה.

האתר trypophobia.com, מתאר את התופעה באמצעות סרטונים ותמונות. תמונות המכילות מקבצי חורים מוצגות על פי סדר התגובה הצפויה, ממצב רגיעה ועד מה שעלול לעורר פחד. בעזרת המידע שבאתר, וילקנס וקולי ניתחו דוגמאות של תמונות שיש להן "מאפיינים ייחודיים". הם ציינו כי התגובה לפוביה "תגובת רפלקס מודעת בהתבסס על "חלק פרימיטיבי של המוח המשייך את התמונה למשהו מסוכן".