טל דקל

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

שגיאת לואה ביחידה יחידה:תבנית_מידע בשורה 261: תבנית אישיות ריקה. טל דקל (נולדה ב-1 בפברואר 1968) היא חוקרת והיסטוריונית של האמנות. מחקריה עוסקים בהיבטים של אמנות מודרנית ועכשווית בישראל ומחוצה לה.

לימודים

פעילות מקצועית ואקדמאית

בין השנים 1996–1997 היא שימשה כאוצרת אוסף .O.R.S של דורון סבג. מאז אצרה דקל תערוכות נוספות בנושאים הקשורים לתחומי המחקר שלה, למשל תערוכה ראשונה מסוגה של מהגרי ומהגרות עבודה שיוצרים אמנות בישראל.[1]

דקל עמיתת הוראה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל אביב מאז הקמתה ב-2001 והיא היועצת של מסלול התמחות באומנויות בתוכנית זו. היא גם משמשת עמיתת הוראה[2] בחוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב מאז 2010, הייתה ממקימות מסלול ההתמחות באמנות ישראלית בחוג, והיא גם משמשת בתפקיד ראש (משותף) של ועדת ההיגוי ללימודי אמנות ישראלית בחוג. בשנת 2015 נבחרה לעמוד בראש הפורום ללימודי מגדר באוניברסיטת תל אביב, שבו היא חברה שנים רבות. הפורום, שנתמך על ידי ארגון NCJW האמריקאי, פועל כעשרים שנה וכולל מרצות וחוקרות מכל החוגים והתוכניות באוניברסיטה. בנוסף, הרצתה דקל בשנקר, בהמכללה האקדמית בית ברל ועוד. בשנת 2017 נבחרה לשמש כראש התוכנית ללימודי אוריינות חזותית, לימודי תואר שני (M.Ed), במכללת סמינר הקיבוצים, והיא משמשת גם כראש המסלול ללימודי אוצרות במכללה זו.

מאז שנת 2012 דקל חברת מערכת בכתב העת "מגדר – כתב עת אקדמי רב-תחומי למגדר ופמיניזם", שיוצא לאור על ידי האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר בישראל. בשנת 2013 - זכתה דקל בפרס The DeRoy Testamentary Foundation Medal of Excellence in Education, שניתן על ידי NCJW עבור עבודתן של נשים ישראליות משפיעות. דקל קיבלה את הפרס בזכות הצטיינות בהוראה באקדמיה, ההעצמה של סטודנטים וסטודנטיות והעברת ידע אינטרדיסציפלינרי אודות אמנות, מגדר ותאוריות תרבות. דקל קיבלה את פרס קרן גולדברג (סן דייגו) לכתב יד עיוני מקורי לשנת תשע"ז-2017, מטעם האוניברסיטה הפתוחה.[3]

דקל חברה בארגונים אקדמיים שעוסקים באמנות ומגדר. בשנת 2015 השתתפה בהקמת העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, הפועלת בחסות החוג לתולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב, ושימשה בו כחברת הנהלה עד לתחילת 2018, אז הפכה ליו"ר העמותה.

דקל חברת הנהלה בתנועת "אחותי - למען נשים בישראל", בה היא פעילה משנת 2010,[4] וכמו כן היא חברה ביוזמה "1325 – נשים מנהיגות לשלום וביטחון", שמטרתה יצירה והטמעה של תוכנית פעולה כוללת ליישום החלטה 1325 של מועצת הביטחון של האו"ם בפעילות השוטפת של כל משרדי הממשלה בישראל.[5][6]

מחקרים

דקל מתמקדת בנושאים של תרבות חזותית ומנתחת את הקשרים המתקיימים בינה לבין מגדר, לאום, גזע ומעמד כלכלי, באמצעות כלי השיח של פוליטיקת זהויות, פוסט-קולוניאליזם וטרנס-לאומיות. מחקריה מהשנים האחרונות מתמקדים בסוגיות של הגירה בעידן הגלובליזציה, באמצעות ניתוח מקרי בוחן של נשים שעלו והיגרו לישראל מברית המועצות לשעבר, מהפיליפינים ומאתיופיה.

בספרה (מ)מוגדרות – אמנות והגות פמיניסטית בהוצאת הקיבוץ המאוחד/סדרת קו אדום לאמנות (2011), שראה אור גם באנגלית,[7] דקל סוקרת את האמנות הפמיניסטית החלוצית בארצות-הברית של אמצע המאה העשרים, אשר נוצרה בהשפעתן של מהפכות חברתיות כמו התנועה לשחרור האישה, ההיפים והשחרור המיני, תנועות ההתנגדות למעורבות ארצות הברית בוייטנאם והתנועות לזכויות האפרו-אמריקנים ומיעוטים נוספים. הספר מתמקד בהשפעתה של המהפכה הפמיניסטית, שהייתה מהמהפכות הבולטות של אמצע המאה העשרים, על תרבות התקופה ועל תולדות האמנות. אחד הפרקים המרכזיים בספר דן בזיקה שבין האמנות הפמיניסטית האמריקנית ובין אמנות נשים ישראלית והשדה התרבותי והפוליטי המקומי. זהו הספר הראשון בשפה העברית שסוקר את האמנות וההגות הפמיניסטית בארצות הברית ובאירופה, תוך שהוא מעלה סוגיות פוליטיות וערכיות. חוקר האמנות דוד שפרבר מנתח בהרחבה את הספר וקושר אותו לרשימה ארוכה של כתבים רלוונטיים. שפרבר מציין את ערכו של הספר: מעבר לערכו האקדמי של הספר, חשיבותו גם בכך שהוא ממלא חלל בכתיבה אודות האמנות הפמיניסטית האמריקאית בשפה העברית. ועוד הוא מצביע על כך שמעבר לערכו האקדמי של הספר, שמכיל הן סיכום נרחב של הנושא והן מחקר חדש ומקורי ביחס לפרטיו, דומה כי תקוותה של המחברת - שנותר בספר אותו טעם שליווה את לידתו, טעם של חוויה אישית, ראשונית ונשית - לא נכזבה כלל וכלל.[8]

הספר נשים והגירה – אמנות ומגדר בעידן טרנס לאומי בהוצאת רסלינג / הסדרה לאמנויות (2013), שיצא גם הוא באנגלית, בגרסה שונה מורחבת. גם הוא ספר חלוצי בנושא. בספר זה דקל בודקת את אתגרי ההגירה העומדים בפני נשים אשר הגיעו לישראל, דרך יצירות אמנות של נשים שהגיעו מברית המועצות לשעבר, מאתיופיה ומהפיליפינים מאז שנות התשעים של המאה העשרים, אשר מתמודדות עם נושאים כגון חינוך, זהות דתית, זהות לאומית ותעסוקה ועם היבטים של זהות מגדרית, אימהוּת, ואלימות בנושאי הצניעות. זהו ספר חלוצי בארץ באופן שבו היא מציג דיון רב-תחומי המשלב בין סוציולוגיה, מדע המדינה, מגדר, לימודי הגירה ואמנות. ניתוח וביקורת על ספר זה התפרסמו מפי ד"ר קציעה אלון באתר ערב-רב, האתר המרכזי לאמנות ותרבות בישראל, ועיקרו במילים אלה: "הספר עצמו, אם כן, הוא אתר המשלב שלושה מישורים: מגדר, אמנות והגירה. אולם רק עם הקריאה המעמיקה בו מתגלה הרדיקליות שלו, החתרנות הטמונה בין דפיו".[9]

בספר נשים וזִקנה - מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל מציגה דקל כיצד חושפת האמנות תפיסות חברתיות מוטות על נשים זקנות. הדיון בספר נשען על שדות ידע של אמנות, מגדר, גרונטולוגיה וסוציולוגיה . לדברי דקל, נשים זקנות מושפעות מהצטלבות של שני סוגי אפליה, אחת מהן היא גילנות. היא עוסקת במצבי דיכוי והדרה שנשים זקנות נתקלות בהם. פרקי הספר נעים מן החברתי והפוליטי אל הפרטי והאישי: מעמד כלכלי, סביבה ומרחב, זִקנה במדינה רב-תרבותית, משפחה ויחסים בין הדורות, בריאות וחולי והיחס לגוף המזדקן, נושאים שבצניעות ודימויים של ייצוג עצמי. הסיכום מציע תובנות חדשות על פוליטיקת הנִראות של זקנה ומגדר ומדגיש את חשיבותה של האמנות ואת כוחה לשמש כלי אקטיביסטי לשינוי חברתי. הספר זכה בפרס קרן גולדברג לכתבי יד מצטיינים.

במאמריה דקל עוסקת באמניות ואמנים שונים שפעלו בארץ, כגון פמלה לוי, רות שלוס מול קתה קולביץ, ובועז טל, ובבעיות של הגירה בעידן הגלובליזציה ובאמניות שהיגרו ארצה מארצות שונות, למשל מרוסיה הקומוניסטית או מאתיופיה. דקל גם כותבת בהרחבה על נושאים של פוליטיקה פמיניסטית באמצעות מתודולוגיה השוואתית, כשהיא בוחנת את האמנות הנעשית בארצות הברית ובאירופה ועומדת על הדמיון ועל ההבדלים המתקיימים בה אל מול אמנות שנעשית בישראל. במאמר על פמלה לוי, דקל מביאה פרקים לא ידועים למחקר בתולדות האמנות בישראל תוך התמקדות במקרה הבוחן של האמנית ויצירתה המוקדמת. באמצעות מחקר השוואתי וראיונות נדירים עם האמנית, חושפת דקל את הקשרים הערים שהתקיימו בין אמנות בעלת אידאולוגיה פמיניסטית בישראל לבין אמנות ואידאולוגיה פמיניסטית בארצות הברית. במאמרה "בנעליה של קתה קולביץ?" דקל עורכת השוואה בין קתה קולביץ לרות שלוס וחושפת את ההשפעות של התרבות והאמנות הגרמנית על המהגרים והמהגרות היקים שהגיעו לארץ ישראל. דקל מוכיחה כיצד שתי האמניות עסקו במחאה אנטי-מלחמתית באמצעות האידאולוגיה והפוליטיקה הסוציאליסטית והפמיניסטית שרווחה בגרמניה בין שתי מלחמות העולם. במאמר "פוליטיקת זהויות והכרה: אמנות ופמיניזם מזרחי" דקל סוקרת, באמצעות מקרה הבוחן של שולה קשת, את הפעילות האוצרותית של הפמיניזם המזרחי בישראל. פעילות כפולת-כיוון זו נעה בין פעילות העצמה שמכוונת פנימה, אל הקהילה, ובין פעולת הנכחה והעצמה המכוונת החוצה, אל הציבור הרחב והשיח ההגמוני, וזאת באמצעות דיון בשיח פוליטיקת הזהויות והצבעה על עקרונות של שוויון בנראות וצדק חלוקתי של משאבי תרבות ואמנות.

משפחתה

דקל נולדה בארצות הברית ועברה עם הוריה לישראל כשהייתה בת שנתיים. סבתה של דקל, חיה אוסטר, הייתה לוחמת אצ"ל ואחות בקופת חולים לאומית, על שמה קרוי רחוב ברמת גן. אביה, ד"ר אריאל אוסטר, פסיכולוג תעשייתי ויועץ ארגוני. אמה, אווה אוסטר-לינד, הייתה אזרחית שוודית. נחשבת לטייסת המסוק הראשונה בישראל.[10] את הדוגמה הראשונה למהגרת – אחד מהנושאים הבולטים במחקריה של דקל – היא פגשה למעשה באמה.[11]

לטל דקל שני ילדים.

רשימת פרסומים

ספרים בעברית

  • טל דקל, (מ)מוגדרות – אמנות והגות פמיניסטית, רמת גן: הוצאת הקיבוץ המאוחד/קו אדום, 2011.
  • טל דקל, נשים והגירה – אמנות ומגדר בעידן טרנס לאומי, תל אביב: רסלינג, 2013.
  • טל דקל, נשים וזִקנה - מגדר וגילנות בראי האמנות בישראל, רעננה, למדא עיון - הוצאת הספרים של האוניברסיטה הפתוחה, 2020.

ספרים באנגלית

  • .Tal Dekel, Gendered – Art and Feminist Theory, Newcastle: Cambridge Scholars Publishing, 2013 
  • .Tal Dekel, Transnational Identities – Women, Art and Migration in Contemporary Israel, Detroit: Wayne State University Press

מאמרים נבחרים

  • "לחם ואמנות: יכולת ההתפרנסות בכבוד של אמניות מקבוצות חברתיות שונות בישראל", גילוי דעת – כתב עת רב-תחומי לחינוך, חברה ותרבות, גיליון 8, 2015 (עמ' 39–65).
  • "סוגיות של אתניות ומגדר בייצוג עצמי: אמניות מזרחיות אחרי 'תור הזהב של הצילום' בישראל", בתוך: ק' עלון (עורכת), אופ-פוטו – הצד האחורי של הצילום הישראלי, 2017 (עמ' 205–225), תל אביב: גמא.
  • "סוגיות של הגירה ומגדר – נשים ישראליות-אתיופיות בשדה האמנות והתרבות", בתוך: ע' אלפנדרי (עורכת), תודעה בין משבר להתעצמות – כתיבה אינטרדיציפלינרית על נשים ומגדר, 2017 (עמ' 193–229), רמת גן: מגדרים והקיבוץ המאוחד.
  • Breaking the Pattern and Creating New Paths: Feminist Mizrahi Women Artists in Israel, Revista de História da Arte, vol. 12, 2015 (pp. 93-105).
  • In Search of Transnational Jewish Art: Immigrant Women Artists from the Former Soviet Union in Contemporary Israel, Modern Jewish Studies Journal, vol. 15 (no. 1), 2016 (pp. 109-130).
  • Welcome Home? Israeli-Ethiopian women artists and questions of citizenship and cultural belonging, Third Text – Critical Perspectives on Contemporary Art and Culture, vol. 29 (no. 4-5), 2016 (pp. 310-325).

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ קטלוג התערוכה "בתוך ומחוץ לתמונה", באתר תנועת "אחותי"
  2. ^ סגל אקדמי התכנית ללימודי נשים ומגדר אוניברסיטת תל אביב
  3. ^ טל דקל וסיגל דוידי - פרס גולדברג על כתב יד מצטיין, באתר העמותה לחקר אמנות נשים ומגדר בישראל, 21 בינואר 2018
  4. ^ הנשים שמאחורי, באתר תנועת "אחותי"
  5. ^ 1325 ישראל - נשים מנהיגות לשלום וביטחון
  6. ^ אלכסנדרה לוקש, האם נשים היו מביאות לשלום עם הפלסטינים?, באתר ynet, 23 במרץ 2014
  7. ^ הפרק הראשון של הספר, באתר הוצאת Cambridge Scholars Publishing
  8. ^ דוד שפרבר, על ספרה של טל דקל,) (במוגדרות, מגדר | כתב עת למגדר ופמיניזם |
  9. ^ הביתן שלא יהיה | ערב רב Erev Rav, באתר ערב רב Erev Rav
  10. ^ טייסת מסוקים ראשונה בישראל
  11. ^ נשים והגירה, עמ' 24-23.
הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

29853458טל דקל

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=טל_דקל&oldid=2071594"