טיעונים לעונש

שלב הטיעונים לעונש הוא השלב שבא לאחר ההרשעה במסגרת הכרעת הדין ולפני שלב גזר הדין.

בשלב זה חזקת החפות כבר אינה עומדת לנאשם, ושני הצדדים, התביעה וההגנה, ייטענו מה צריכה להיות חומרת עונשו של הנאשם, בהתאם לעבירה או העבירות שהורשע בהן.

תחילת הליך קביעת הענישה

חוק העונשין בישראל קובע רף ענישה מרבי, ובית המשפט קובע את העונש בהתאם לפיו כאשר ישנה אפשרות להטיל את העונש המרבי או להקל. למשל, העונש המרבי על עבירת גניבה קבוע כשלוש שנות מאסר ועונש על עבירת הריגה נקבע ל-20 שנות מאסר. העונש החמור בענישה הישראלית הוא מאסר בפועל (למעט מקרים חריגים בהם מוטל עונש מוות) אך בית המשפט יכול להטיל גם עונש מינימלי כקנס, עבודות לתועלת הציבור, פיצויים ועבודות שירות.

בשלב הכרעת הדין, קובע בית המשפט האם הוא מקבל את טענות התביעה ואם אכן הצליחה להוכיח מעל לכל ספק כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום. במידה ונקבע כי הנאשם זכאי, ההליך המשפטי מסתיים. במידה ונקבע כי הנאשם אשם, מוקרא האישום במלואו והכרעת הדין שנקבעה. בסיום, נקבע מועד לשלב הטיעונים לעונש.

שלבי ההליך

על פי כן, ניתן לחלק את שלב הטיעונים לשלושה חלקים עיקריים:

השלב הראשון בהליך הטיעונים הוא קביעת מתחם הענישה, כאשר על פי "עקרון ההלימה", על העונש להלום את מידת חומרת העבירה. בתחילה נקבע העונש הקל במסגרת המתחם, למשל קנס כספי ובהתאם העונש החמור לעונש מאסר (למשל 5 שנות מאסר).

במסגרת הטיעונים לעונש, התביעה שלה אינטרס להרתיע את הנאשם שלא יחזור על מעשיו, וגם לצורך הרתעת עבריינים פעילים או פוטינציאליים, תציג בדרך כלל בפני בית המשפט מקרי ענישה דומים מפסקי דין אחרים ואף תבקש להחמיר בעונש. כמו כן, התביעה תוכל להציג את עברו הפלילי של הנאשם אם קיים.

מנגד, להגנה יש את האינטרס לקבל את העונש המקל ביותר, תציג בדרך כלל בפני בית המשפט את הנסיבות שהביאו לביצוע העבירה לצד מצבו המשפחתי, הפיננסי, הבריאותי, ותעסוקתי של הנאשם (אם הנ"ל רלוונטיים) על מנת להקל בעונשו. כמו כן, ההגנה תוכל לטעון כי הנאשם נעדר עבר פלילי, לקח אחריות על מעשיו, הביע חרטה, הודה וחסך זמן שיפוטי, רוצה בשיקום ואף לצרף המלצות שירות המבחן.

בשלב הטיעונים לעונש יכול קורבן העבירה לבקש להשמיע את קולו, להביע את עצמו בכתב, בעדות בעל פה או באמצעות תסקיר נפגע. ואילו, לנאשם עצמו יש את הזכות לומר את המילה האחרונה לפני שבית המשפט קובע את עונשו.

בשלב השני נבחנות הנסיבות הנוכחיות ובית המשפט קובע אם יש לחרוג מן מתחם הענישה, לחומרה או לקולא. לבית המשפט סמכות לחרוג ממתחם הענישה כאשר ישנו סיכוי גבוה לשיקום הנאשם אם עונשו יוקל או להחמיר אם קיים סיכוי שיחזור על העבירה, כאשר מדובר בנאשם בעל עבר פלילי.

בשלב האחרון, שוקל בית המשפט את הטיעונים וקובע את העונש.