טיוטה:שואל שלא מדעת
שואל שלא מדעת הוא הגדרה הלכתית לאדם שמשתמש בחפץ של חבירו ללא ידיעתו..
מקור
בגמרא במסכת בבא בתרא מסיקה נחלקו בכך תנאים שדעת רבי יהודה ששואל הוי ודעת חכמים שחלים עליו דיני גזלן.
דעת הבעל המאור והראב"ד[1] שחיובו מדין שליחות יד, ולעומת זאת דעת הרמב"ן במלחמות שזה שני דברים נפרדים וכן לומד רעק"א כסברתו שזה מסברא.
ההבדלים בינו לבין גזלן
זמן חיובו
דעת הטור[2] ששואל שלא מדעת מתחייב רק כאשר משתמש בחפץ בשונה מגזלן שחייב משעת משיכה, והסביר המחנה אפרים בטעם הדבר שכל עוד לא השתמש חוששים שיחזור בו ועיין בביאור הגר"א שם.
קנין שינוי
הראב"ד[3] חידש ששואל שלא מדעת אינו קונה בשינוי בשונה מגזלן שקונה על ידי שינוי, וביאר הקובץ שיעורים במסכת בבא קמא שתי הסברים בכך א. יש לפרש שאין קונה בו שינוי מכיון שלא התכוון לגזול[4] ב. או שוודאי קונה אלא שלא התחדש הדין של 'חיים שניים ישלם' ולא מתים.
זכות הבעלים להקדיש
האמרי משה[5] חוקר אם הבעלים יכול להקדיש האם זה כגזל שאינו יכול להקדיש בגלל שאינו ברשותו או שלא, וכתב שזה תלוי בסיבה למה מוגדר כאינו ברשותו אם זה מצד ה[[קניני גזילה של הגזלן אם כן הוא הדין שואל שלא מדעת ואם זה מצד שנאבד החפץ משליטת הבעלים אם כן בשואל הבעלים יכול להקדיש כיון שהחפץ בשליטת הבעלים.
לקריאה נוספת
אמרי ברוך[6] שדן אם שואל משלם כשעת הגזילה או כשעת האונס שכתב שזה תלוי בפלוגתת ראשונים.