טיוטה:רבי יוסף באב"ד (וינה)
 | |
| לידה |
11 בינואר 1875 ה' בשבט ה'תרל"ה  פולין, גולוגורי |
|---|---|
| פטירה |
1943 (בגיל 67 בערך) ב' באדר ה'תש"ג  בריטניה, מנצ'סטר |
| מקום קבורה |
בריטניה, מנצ'סטר |
| מקום פעילות |
פולין, לבוב; קאלוש;  אוסטריה, וינה |
| מקום מגורים |
פולין, גולוגורי; לבוב; קאלוש; אוסטריה, וינה; בריטניה, מנצ'סטר |
| תחומי עיסוק | רבנות, דיינות, מחקר תורני |
| רבותיו | רבי יצחק שמלקיש |
| אב | רבי יעקב באב"ד |
| חותנים | רבי אלכסנדר שמואל הלפרין |
רבי יוסף באב"ד (ה' בשבט ה'תרל"ה - ב' באדר ה'תש"ג) היה רב, סופר וחוקר תורני, רבן של לבוב קאלוש ווינה.
קורות חייו
נולד בגולוגורי לרבי יעקב באב"ד שהיה רב העיר זלושיץ חתנו של רבי אלכסנדר שמואל הלפרין מו"ץ בלבוב. גדל אצל סבו רבי אלכסנדר שמואל ולמד בנערותו אצל רבי יצחק שמלקיש שמינה אותו להיות דיין בבית דינו.
בשנת ה'תרס"ח, אחר פטירת רבי יצחק שמלקיש, מונה למלא את מקומו כרב העיר לבוב במשך שנתיים, עד להתמנות רב קבוע. בשנת ה'תר"ע נתמנה לרב בקאלוש.
בשנת ה'תרפ"ט קבעו ראשי הקהילה בוינה שבאוסטריה תקנה חדשה, לפיה רב לא יכהן במשרתו למעלה משלושים שנה. בעקבות כך, הורו לרבי מאיר מאירסון, שכיהן כאב"ד וינה למעלה משלושים שנה[1], לעזוב את תפקידו. במקומו מינו את רבי יוסף לרב ולראש בית דין בוינה.
המינוי עורר סערה ציבורית עזה; רבים ראו בכך משום הסגת גבול של הרב המכהן[2], ואף תבעו את רבי יוסף לדין תורה בפני בית הדין בקראקא. רבי מאיר פעל במקביל מול בית הדין בירושלים, שהוציא כתב סירוב כנגד הרב באב"ד: ”אמרנו להודיע בשער כי אסור לו להרב באב"ד לדון ולהורות ולא לסדר גיטין וקידושין בעיר וויען”. הצדדים פנו לבוררות אצל האדמו"ר רבי ישראל מטשורטקוב, שהורה להם למנות בורר שלישי מכריע ('שליש'). לתפקיד נבחר רבי יהודה לייב פיין, סגן נשיא אגודת הרבנים בפולין. אף שסיים את הדיונים בשנת תרצ"ד, התמהמה הרב פיין במתן הפסק. רק כשלוש שנים לאחר מכן, בשנת תרצ"ז, פסק כי שני הרבנים ימשיכו לכהן כרבני העיר במקביל[3].
היה מקושר לצדיקי בית רוז'ין ולאדמו"רי טשורטקוב, בשבתו בוינה התגוררו בעיר כמה מאדמו"רי רוז'ין, ביניהם רבי יעקב מהוסיאטין ורבי ישראל מטשורטקוב, ורבי יוסף היה מסתופף בצילם[4].
בשנת 1929 כשהוקמה הסוכנות היהודית נתמנה לאחד הנציגים מטעם יהודי גליציה[5].
סייע רבות לקהילתו אחר פלישת הנאצים לאוסטריה בט' באדר ב' תרצ"ח, אך כשהתגברו הרדיפות על היהודים בוינה באייר הת"ש נאלץ להימלט למנצ'סטר שבאנגליה[6] כן גר תקופה בעיר בקסטון הסמוכה למנצ'סטר.
נחלש ולקה בליבו מרוב נדודיו וסבלו ונפטר במנצ'סטר בב' באדר ה'תש"ג.
כתביו ומאמריו
רבי יוסף היה חוקר וסופר והיה כותב מאמרים ומחקרים לעיתון השילוח, בין המאמרים תורניים שכתב נמצאים המאמרים הבאים: "הפלפול ומהותו", "מבוא לפילוסופיה של משפט ישראל", "המנהג במשפט ישראל", "הרמב"ם בתור בעל הלכה", "לדמותו הרוחנית של רש"י" ועוד. הוא לא חתם על מאמריו בשמו משום שלא רצה שיתפרסם שהוא כותב בכתב עת, דבר שלא היה מקובל בימים ההם בקרב היהדות החרדית, ולכן חתם בשמות שונים כגון 'יהושע בן נון', 'תוספאי', 'הבבלי'[7].
מאז שנתמנה לרב בקאלוש הפסיק לכתוב מאמרים בהשילוח, בימיו האחרונים כשגר במנצ'סטר פרסם בירחון הפרדס כמה מאמרים בהלכה[7].
צאצאיו
- רבי יהושע השיל.
- חיה, אשת רבי גדליה טייטלבוים אב"ד קאלוש, נספו בשואה.
- פערל, אשת רבי אלימלך רויטמאן, נספו בשואה.
- הענא איידל, אשת הרופא מאיר אברהם וינברג, נספו בשואה.
- רחל, נשלחה לברגן בלזן וניצלה משם, נישאה בזיווג שני לרבי יואל וולדובר, בנו של רבי אברהם אייזיק מגבירי ורשה.
לקריאה נוספת
הערות שוליים
- ↑ ומלאו לו אז שבעים שנה
- ↑ יצחק לוין, אלה אזכרה, ניו יורק, תשכ"א, עמ' 19
- ↑ מסופר כי העיכוב במתן הפסק נבע מכך שרבי ישראל מטשורטקוב נגלה בחלום לבורר, הרב פיין, והזהירו שפרסום הפסק יזיק לרבי מאיר. לאחר שהופעלו לחצים והפסק יצא, נפטר רבי מאיר בסמוך. בעקבות כך התייעץ הרב פיין עם רבי מנחם מנדל אלתר, שהרגיעו כי היה אנוס והורה לפרסם המעשה לחיזוק האמונה. למרות זאת, הרב פיין שלח לבקש מחילה על ציון האדמו"ר.
המכתב באתר היברובוקס - דוד משה שפיגל, נזר ישראל - טשרטקוב, פסק דין שלא פורסם, עמ' קע"ב - ↑ נזר התורה, ירושלים, תרנ"ד, עמ' נ"ה
- ↑ שבתי אונגר, קאלוש - ספר קהילה, תש"מ, עמ' 120
- ↑ ישראל צבי פרידמאן, סגולת משה, מנצ'סטר, תשס"ח, עמ' ע'
- ^ 7.0 7.1 יצחק לוין, אלה אזכרה, ניו יורק, תשכ"א, עמ' 18