טיוטה:מאמר על ישמעאל (ספר)
| ערך זה משתתף בתחרות הכתיבה "מכלול התורה" של המכלול. הערך הגיע לשלב הסופי של יצירתו, וכותבו מעוניין כעת בהערותיכם ובהשגותיכם בדף השיחה. לרשימת הערכים המשתתפים בתחרות גשו לכאן. תודה על שיתוף הפעולה ובהצלחה! |  |
מאמר על ישמעאל הוא ספר המיוחס לרשב"א שנכתב כמענה לטענות האיסלם שטען מלומד ספרדי מוסלמי בשם אבו מוחמד עלי אבן אחמד אבן חזם, יריבו של רבי שמואל הנגיד.
מחברו
בספר[1], המחבר מביא קטע המעמיד את השקפותיו על היהדות, שבו הוא מתאר את הדת, ולמעשה כל דת, בצורה של שלושה מעמידים: זמן, מקום וכלים.
והעני איננו יודע כי התורה האמיתית יש לה על כל פנים תכליות שלשה האחד זמן והשני מקום והשלישי כלים ולא תורתנו הקדושה השלמה המחויבת מן החכמה העליונה לענינים מכוונים אלהיים בלבד היא בנויה על השלש האלה אלא אף הדתות כלן בכללן וגם הנמוסים והנהגת המדינות אי אפשר להם בלתי זה וזה מושכל ראשון.
— מאמר על ישמעאל
החוקרים נוטים מפני כך לייחס את הספר לרשב"א, כי בשו"ת הרשב"א ישנו קטע דומה:
ועל אשר נשא יעקב שתי אחיות דע שהתורה נכונה על שלושה עמודים האחד זמן והשני מקום והשלישי כלים הזמן לא כל הימים אסורים במלאכה כשבת וכיום טוב ולא אסורים בחמץ כפסח ולא חייבין בסוכה ובלולב כחג והמקום שלא בכל מקום חייבין בתרומות ובמעשרות ואסורין בטבל כארץ ישראל ולא חייבין בקרבנות כבית הבחירה והכלי לא בכל דבר יוצאין תמורת הלולב והאתרוג ולא כל דבר מקריבין כבקר וצאן תורים בני יונה ולא ראוי להקריב ככהן ואיני יכול לפרש יותר ומשכיל על דבר ימצא
— תשובות הרשב"א סימן צ"ד
בשנת ה'תרצ"ז החוקר משה צוקר[2] ערער על ייחוס ספר זה לרשב"א, והוא משום שבתוך הספר מובא קטע שבו המחבר כותב כי הסכימו כל בעלי הדתות ובכללם הנצרות והאסלאם כי התורה מן השמים. קשה יהיה לומר אם כן שהרשב"א בן המאה ה-13 יאמר דבר כזה, אחר שרב סעדיה גאון, רבי יהודה הלוי בעל הכוזרי והרמב"ם המוקדמים לו יצאו להגן על אמינות התורה אחר שצאו מערערים מוסלמים על אמינותה.
תוכן הספר
עיקר הספר נכתב כתגובה לשש טענות מרכזיות שתקף אבן חזאם את היהדות.
מעשים לא נאים לראשי האומה
טענתו של אבן חזאם היא שבתורה מובא כמה פעמים מעשים מגונים לראשי ומרכזי האומה, כדוגמת מעשה לוט ובנותיו, מעשה ראובן ובלהה, ומעשה יהודה ותמר. על טענה זו משיב הרשב"א שדווקא טענה זו מוכיחה את אמיתותה של התורה, כי אדם שהיה רוצה לסלף תורה היה אומר דברי שבח על ראשי האומה ולא להיפך. ועל מעשה ראובן כותב שכלל לא בא על בלהה אם אחיו אלא החליף את מיטתה במיטת אמו[3].
והסיבה שהתורה כתבה את המעשים האלה, היא משום שרצתה ללמד אותנו דברים בסיפורים האלה: במעשה יהודה, לגלות את "סוד היבום". במעשה לוט ובנותיו, לגלות את רעת השכרות, שכל הסיפור נסוב על שהיה לוט שיכור. ובמעשה ראובן הצטרכה התורה לבאר מדוע לא נתן יעקב לראובן פי שניים כבכור.
היחס המספרי של עם ישראל
אבן חזם טען כי קיים פער מספרי בלתי סביר בכתבי הקודש: מספר בני ישראל שירדו למצרים (70 נפש) לעומת מספרם בעת יציאת מצרים (כ-600,000 גברים מעל גיל עשרים, בנוסף לנשים, ילדים וזקנים). לטענתו, קצב גידול כה דרמטי במשך כארבעה דורות או ארבע מאות שנה אינו אפשרי מבחינה דמוגרפית, ומשמש כראיה לכאורה לחוסר אמינותם של הנתונים המופיעים בתורה[4].
הרשב"א טען כי דווקא הנתון המציג ריבוי כה גדול מוכיח את אמיתות הכתוב, לו התורה הייתה טקסט בדיוני או כוזב היא הייתה מציינת מספר קטן במיוחד של יוצאים ממצרים. זאת במטרה להאדיר את גודל הנס ואת שבח ניצחונם של המעטים על המצרים. העובדה שהתורה מציינת מספר רב של יוצאים (כפי שמעיד הכתוב[5] "וישרצו" ו"ירבו") מעידה על כך שהיא נאמנה לתיאור המציאות, גם כשהוא אינו משרת בהכרח את הפן המיתולוגי של הנס.
הרשב"א סיפק הסברים שונים המצדיקים את קצב הגידול הגבוה:
מניין שבעים הנפש שנכנסו למצרים כלל רק את ראשי הזכרים והחשובים שבהם, ולא את כלל הבנים והצאצאים שטרם נולדו או שלא נמנו.
בני ישראל הולידו בנים רבים במשך שהותם במצרים, יותר מהגידול הממוצע.
ייתכן כי ריבוי נשים במשפחות רבות תרם להכפלת קצב הריבוי הטבעי.
שינוי בנוסח התורה
אבן חזאם טוען, שהתורה הייתה רק בידו של הכהן גדול, מה שגרם למונופול של הכהן על נוסחת ספר התורה. השיבוש נגרם מחמת הכתוב בחומש דברים ”וַיְצַ֤ו מֹשֶׁה֙ אֶת־הַלְוִיִּ֔ם נֹ֥שְׂאֵ֛י אֲר֥וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ לָקֹ֗חַ אֵ֣ת סֵ֤פֶר הַתּוֹרָה֙ הַזֶּ֔ה וְשַׂמְתֶּ֣ם אֹת֔וֹ מִצַּ֛ד אֲר֥וֹן בְּרִית־יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶ֑ם וְהָיָה־שָׁ֥ם בְּךָ֖ לְעֵֽד” (ספר דברים, פרק ל"א, פסוק כ"ד), שיש מקום לטעות כאילו ספר התורה היחיד קיים ליד הארון.
על זה כתב הרשב"א שהטעות נובעת מחוסר בקיאות בסיסית בפסוקי המקרא, שם כתוב מפורש שמשה רבינו מסר את התורה לעם ישראל ללמוד בו[6].
גילוי התורה על ידי עד אחד
אחד מטענות אבן חאזם הוא שהתורה התגלתה רק על ידי משה רבינו, והוא עד אחד שאינו נאמן. על טעותו עומד הרשב"א, כשמרחיב לבאר שהתורה ניתנה בגלוי לכלל ישראל במעמד הר סיני, כשכל ישראל התנבאו יחד עם משה. זאת בשביל שלא יערערו על אמינות מוסר התורה, וגם בשביל שלא יקום אדם ויאמר שגם לו ניתנה תורה, שלאחר מעמד הר סיני יש עליו טענה מדוע אין לו גם כן מעמד הר סיני.
שינוי והחלפת דברים מהתורה
טענתו של אבן חאזם היא שגם חכמי היהדות החליפו מושגים מהתורה לדברים אחרים, כגון שביטלו את עבודת הקרבנות, וחידשו את התפילה, וכן שלא מלו בני ישראל את עצמם במדבר. מפני טענות אלו רצה להוכיח שהיהודים עצמם אינם נוהגים כתורתו של משה.
על טענה זו השיב הרשב"א כי אין זה מורה על שינוי מתורת משה. כי סיבת חידוש התפילה היא מסיבה פשוטה, כי כאשר גלו בני ישראל הוצרכו להתפלל שישיב הקל את שופטינו, ושיצמיח לנו ישועה, ולהשיב את בית המקדש ואת עבודת הקרבנות.
פקפוק בתורה שבעל פה
אבן חזאם טען שהיהודים מודים שרוב תורתנו הוא המצאת החכמים, כי כל תורת משה מבוססת על התורה שבעל פה, והיא לא התקבלה מפי משה. הרשב"א מבאר כאן את כל יסודות התורה שבעל פה, שכל ספר, ככל שהוא עמוק יותר אפשר לבארו על יותר אופנים, וטמון ורמוז בו עוד הרבה דברים, ולכן נתנה התורה כללים מסודרים על ידי הנביאים איך לדרוש את התורה, והם י"ג מידות שהתורה נדרשת בהם, ללכת אחר פירוש הרוב, ולהתייעץ עם רב.
אי אפשרות לשינוי דעת הקל
אבן חזאם טען שכל תורת היהודים בנויה על יסוד שהקל אינו חוזר בו ולא שייך בו מציאות זו, ומאחר שאינו חוזר בו אינו מחליף את דתו. וטען על זה, שהרי מי שהחליט מה הם המעשים הראויים והנכונים הוא גם יכול להחליט לבטל את כוחם ולשנותם. כי השם הוא ממית, ואחר כך מחיה, וממית בחזרה, ומחליט לשחרר עם ממלכות זרה, והשפילם בחזרה למלכות שפלה וכדומה.
הרשב"א השיב על טענה זו כי אין שאלה זו אלא הדמגוגיה בהתגלמותה, כי היהודים מעולם לא טענו שאם הקל עושה מעשה מסויים אינו יכול לעשות מעשה הפוך, כי אין ספק שה' יחליף מה שהחליט שמתאים לזמן מסויים, כי הבין בחכמתו שבזמן האחר המציאוהת השונה היא המושלמת, וכן לעיתים מקצר דברים שאמר שיהיו לזמן ארוך, כיון שאמרם על תנאי שאם יקרה דבר מסויים ישנה את הזמן, ולדוגמא שבע מצוות בני נח, שבני נח יתחייבו מיתה אם יעברו על איסור גזל, וכן אם הכו איש, ואשת איש שהתחתנה אינה יכולה להתגרש, ובעל חי אסור באכילה עד שימות מאליו, וכשניתנה תורה התחדש חיוב השבה על הגזל, ומלקות על ההכאה, וגט לאשת איש, ושחיטה לבעל חי כשר.
אבל, היכן שאמר אלוקים דבר שיתמשך לעולם - שם אינו חוזר בו, וכיון שציוה שתורת משה[7] לא תתחלף - אין מציאות שתתחלף, ולכן כשיבוא נביא או חולם חלום ויאמר שהתורה השתנתה - ציוותה עלינו התורה לא לחוס עליו והורגו.
ביטויי הרשב"א על אבן חזאם
הרשב"א כדרכו בתשובותיו לא בוחל בביטויים חריפים על כופרים ומינים. על אבן חאזם זה הרשב"א נוקט לשונות חריפים ממש. ולהלן כמה דוגמאות:
ראיתי אויל חכם בעיניו כסיל אחד ישמעאל התעהו עינו ושבשהו עורונו לדבר אף על ספרינו המקודש ספר תורת משה רבינו עליו השלום. והעצב הנבזה הזה יגבב גבבין להשיב דבריו אשר לא הבין ותחילת סכלותו אמר כי מצא מן הפחיתות וכו'.
והמשוגע הזה תאלמנה שפתיו ושפתי כל הזונים אחריו ושגעונותיו שדיבר שלא בהשגחה כלל בשאט הנפש על תורת ה' יתברך נתנה על ידי נביאו מפורסם נאמן מוסכם בהסכמת הכל כדיבר על תורת תעתועים כתבם להם נביאם המתעתע והמשוגע הלזה, אם ראה רמיזה אחת בתורתינו השלמה בהבטה ראשונה חייבו מיעוט הבנתו שירד לעמקה ועמד על תכליתה. ואילו ראה זה המשוגע מאורות מימיו היה רואה שתשובותיו אלו כסלות מורות על חולי המוח בלי ספק.
ואני אומר, כי בזה ששבח עצמו שלא קדמו אדם שהגיע לאותם הדברים שמצא, אמר אמת, שלא קדמו אדם להגיע אל תכלית חולי המוח כמותו. ואשר אמר כי נתבלבלו רבים מחכמינו בתשובת שגעונותיו, שקר דבר וענה בחכמים, או כזב, שלא דבר עם חכם מחכמינו מעולם.
אף על פי שאין מן הראוי לענות לכסיל כאולתו.
לא יתכן שיסבול זה דעת מי שקרוי אדם, שיתכן זה במי שיש לו שום שכל אנושי.
אין זה אלא מטענות משוגע מבולבל המוח סכל שאין קץ לסכלותו.
אין זה כי אם עורון ותמהון לבב וחולי המוח ששלט בו
— מאמר על ישמעאל.
חידושים שונים בהלכה שנכתבו בספר
הרשב"א הכניס בספר כבדרך אגב, חידושים שונים שלא נאמרו במהלך הדורות, או שנאמרו אך אינם מוסכמים על רוב הראשונים.
- גוי אין לו גירושין, כלומר שאינו יכול להתגרש[8]. זאת, כשיטת רבינו דוד בחידושי הר"ן בסנהדרין[9], בשונה מדעת הרמב"ם[10] שסובר שמגרשים זה את זה על ידי רצון הדדי.
- קודם מתן תורה גוי שהכה לחבירו מחוייבים בית הדין של אותה שעה להמיתו[11]. דעה זו כבר מובאת בחידושי הר"ן במסכת סנהדרין[12].
- במעמד הר סיני התורה ניתנה לכלל עם ישראל בנבואה, מלבד מסירתה למשה[13].
מהדורות הספר
הספר נדפס לראשונה בשנת ה'תרכ"ג מכתב יד יחיד בעולם על ידי החוקר יוסף פרלס מברסלאו. הכתב יד הושמד עם השמדת ספריית ורוצלב על ידי הנאצים.
בשנת ה'תש"ן הוצא לאור ספר זה במסגרת הוצאת "תשובות הרשב"א בענייני אגדה" על ידי הפרופסור חיים זלמן דימיטרובסקי.
בשנת ה'תשס"ח הדפיס החוקר בצלאל נאור על ידי הוצאת "אורות" ובו מבוא לאמיתות ייחוס הספר לרשב"א, ומספר נספחים בהם מביא את דעות הראשונים ביחס לראב"ע. נאור ציין שאילו ידע שהקדימו דימיטרובסקי לא היה טורח בהוצאת הספר[14].
בשנת ה'תש"ע יצא לאור על ידי הרב מרדכי ליב הלוי קצנלבוגן אם פירוש האדרת והאמונה בהוצאת פלדהיים.
לקריאה נוספת
- בצלאל נאור, מבוא לספר מאמר על ישמעאל לרשב"א, באתר אוצר החכמה
- הספר באתר הספרייה הלאומית
- מכון שלמה אומן, תיאור על הספר
הערות שוליים
- ↑ עמוד 111 בהוצאת בצלאל נאור
- ↑ הובא בספר בהוצאת בצלאל נאור עמוד 18
- ↑ ראה מעשה ראובן ובלהה - בלבל יצועי אביו
- ↑ שאלה זו כבר מוזכרת בפירוש האבן עזרא#הפירוש הקצר בפרשת בשלח פרק י"ג פסוק י"ח (הוצאת מוסד הרב קוק), שם כותב האבן עזרא על השיטות שבני ישראל עלו ממצריים אחד מחמש מאות, כי "די לנו הצער שאנחנו בו עם חכמי ישמעאל שהם אומרים איך יתכן מחמשים וחמשה זכרים שיולידו במאתים ועשר שנים שש מאות אלף זכרים מבן עשרים". תשובתו שם בדומה לרשב"א שהיה אחוזי פיריון גבוהים יותר.
- ↑ ספר שמות, פרק א', פסוק ז'
- ↑ כמו בספר דברים, פרק ל"א, פסוק ט' ובספר דברים, פרק ו', פסוק ז', בספר דברים, פרק ל"א, פסוק י"ט, בספר יהושע, פרק א', פסוק ח'
- ↑ בשונה מתורת נח שהיא יכולה להשתנות, כי מעולם לא אמר ה' שלא תשתנה
- ↑ במהדורתו של בצלאל נאור, עמ' 126
- ↑ דף נ"ח: ד"ה מדקרו
- ↑ מלכים פ"ט ה"ח
- ↑ במהדורתו של בצלאל נאור, עמוד 121
- ↑ דף נח:
- ↑ שם עמוד 91
- ↑ מקורות: מכון הרב שלמה יהודה אומן