טיוטה:לא חציף איניש לזיופי
לא חציף איניש לזיופי הוא כלל בתלמוד שייסד רש"י לפיו לא חוששים שאדם זייף שטר.
מקור
דברי רש"י על הכלל[דרושה הבהרה] לא חציף איניש לזיופי נזכרו בתלמוד בבלי, מסכת גיטין, דף ג' עמוד א' בדיבור המתחיל "נעשה כמי שנחקרה עדותן בבית דין". וזהו לשון רש"י - ”נַעֲשָׂה כְּמִי שֶׁנֶּחְקְרָה עֵדוּתָן בְּבֵית דִּין - דְּלָא חָצִף אִנֵּשׁ לְזִיּוּפֵי”.
טעם
בטעם הדין שלא חוששים שאדם זייף שטר כתב רבי חיים מטעלז שתי טעמים[דרושה הבהרה][1]:
- אומדנא שאנשים אינם חצופים, והיא בירור כעין אנן סהדי.
- חזקת כשרות, וכשאר חזקה דמעיקרא שהיא הנהגה.
לקריאה נוספת
הערך לא חציף איניש לזיופי באתר ויקישיבה.
הערות שוליים
- ↑ גיטין א (עמוד נט) ד"ה הדרינן