טיוטה:יהא מונח עד שיבוא אליהו
יהא מונח עד שיבוא אליהו (או בקיצור: יהא מונח) הוא פסק הניתן בחלק מהמקרים על ממון אשר ישנו ספק מיהו בעליו.
המקרה
במשנה במסכת בבא מציעא[1] מובא אודות שני אנשים שהפקידו כסף אצל שומר, אחד הפקיד מנה ואחד הפקיד מאתיים זוז (שני מנים), וכל אחד טוען שהוא זה שהפקיד מאתיים, והשומר לא יודע עם מי האמת. לדעת רבנן כל אחד יקבל את המנה שודאי שייך לו, והמנה השלישי יהא מונח עד שיבוא אליהו. אך לדעת רבי יוסי אף שני המנים האחרים יהיו מונחים בכדי שהרמאי יודה שלא הוא הפקיד שני מנין.
בגמרא[1] עוד אופן שבו אומרים יהא מונח, אדם שאמר לחמישה אנשים שהוא גזל אחד מהם ואינו יודע מי, הדבר הנגזל יהא מונח עד שיבוא אליהו. אך בכדי לצאת ידי שמים עליו לשלם לכל אחד ואחד.
סתירה עם מקרי ספק אחרים
ערך מורחב – ספק ממון
במסכת בבא מציעא[2] הקשתה הגמרא מה ההבדל בין שניים אוחזין בטלית ששם הדין הוא יחלוקו, למנה שלישי שהדין בו יהא מונח. ותירצה שלפי רבנן מתי שהחלוקה יכולה להיות אמת עושים יחלוקו ומתי שאין החלוקה יוכלה להיות אמת עושים יהא מונח. ולפי רבי יוסי מתי שיש ודאי רמאי עושים יהא מונח ומתי שאין ודאי רמאי עושים יחלוקו.
לדעת רבנו תם[3] ועוד ראשונים[4] החילוק האמור בגמרא הוא רק באופן שבעלי הדין מוחזקים בחפץ הנידון, אך אם אינם מוחזקים הדין הוא כל דאלים גבר. אך לדעת ריב"א באופן שמוחזקים או באופן שאין ודאי רמאי יחלוקו, אך אם לא מוחזקים ואין ודאי רמאי עושים כדא"ג מלבד באופן שהחפץ תפוס בידיהם של בי"ד או שומר, שבו עושים יהא מונח.
טעם הדין
אופן עשיית הפסק
כשאינם תובעים את השומר
לקריאה נוספת
- הערך "יהא מונח עד שיבא אליהו", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
- הערך הערך "יהא מונח עד שיבוא אליהו", באתר ויקישיבה, מתוך הספר קובץ יסודות וחקירות