טורבינת מגח-אוויר

טורבינת מגח אוויר (RAT – Ram Air Turbine) היא טורבינה קטנה מונעת אוויר המחוברת למשאבה הידראולית, או לגנרטור חשמלי, המותקנת במטוס ומשמשת כמקור כוח. ההתקן מייצר כוח מזרם אוויר בלחץ גבוה הנוצר ממהירות המטוס. במטוסים מסוימים ייקרא ההתקן גנרטור מונע באוויר (ADG).

טורבינת מגח אוויר המותקנת על גבי ריפבליק F-105 ת'אנדרצ'יף

רקע

מטוסים מודרניים משתמשים בטורבינת מגח-אוויר כמעט רק לעת חירום. במקרים בהם אובד מקור הכוח הראשי או המשני, ה-RAT יפעיל מערכות חיוניות (בקרות טיסה, מערכות הידראוליות ומכשור קריטי להטסה). התקני RAT מסוימים ייצרו רק כוח הידראולי, אשר בתורו משמש להנעת גנרטורים חשמליים.

בחלק מהמטוסים המוקדמים (כולל ספינות אוויר), הותקנו מערכות אלו באופן קבוע. המערכות הפעילו גנרטור חשמלי קטן או משאבת דלק. במנועים אשר להם מדחפים במהירות קבועה, כמו של מנועי Argus As 410 הגרמנים שהותקנו במטוסי Foke-Wulf Fw 189, השתמשו בהתקן להפעלת בקרת מהירות המדחף.

במטוסים מודרניים, ייצור הכוח מבוצע על ידי מנועי המטוס הראשיים או במנוע טורבינה נפרד הנקרא יחידת כוח עזר (APU), המותקן לרוב בחלקו האחורי של המטוס או בכן הנסע של גלגלי המטוס. הטורבינה מייצרת כוח מזרם האוויר המתקבל ממהירות המטוס. בתנאים רגילים, הטורבינה תתכנס לתוך גוף המטוס (או הכנף), ותיפתח באופן ידני או אוטומטי לאחר אובדן כוח במנוע המטוס. בזמן שבין אובדן הכוח במטוס להפעלת ופריסת הגנרטור, יעשה שימוש בסוללות.

שימוש צבאי

טורבינת מגח אוויר נפוצה מאוד בכלי טיס צבאיים האמורים לשרוד אובדן כוח פתאומי ומוחלט. המערכת מספקת כוח גם למערכות המותקנות בפודים מוטסים כגון לתותח M61 וולקן. דגמים מסוימים של פצצות גרעין מתוצרת בריטניה עשו שימוש בטורבינה כדי להפעיל מדי גובה ומערכות נוספות שכן הייתה זו חלופה אמינה יותר לעומת סוללות.

שגיאה ביצירת תמונה ממוזערת:

מטוס EA-18G הנושא מכל דלק נתיק מתחת לכל כנף, מערכת AN/ALQ-99 עם טורבינת מגח-אוויר, פוד חסימה וטיל AGM-88C נגד מכ"מים

מערכות אלקטרוניות הצורכות חשמל רב, כגון מערכת הל"א AN/ALQ-99, יכולות להיות מופעלות על ידי הטורבינה באופן שוטף. הדבר מאפשר התקנת פודים אלו על כל מתלה קשיח סטנדרטי, ללא צורך באספקת חשמל נקודתית לפוד. כך ניתן להרכיב עד חמש מערכות AN/ALQ-99 עם טורבינות מגח-אוויר על מטוסי בואינג EA-18G Growler, עם שתיים מתחת לכל כנף ואחת מתחת לגוף המטוס. כל פוד כזה מכיל שני משדרים, כל אחד עם אנטנה כיוונית משלו והטורבינה נשארת פרוסה לאורך כל הטיסה.

שימוש אזרחי

מטוסי נוסעים מסחריים מדגמים רבים, החל מה-Vickers VC10 של שנות ה-60, מצוידים בטורבינת מגח-אוויר.

למטוס האיירבוס A380 יש את טורבינת מגח האוויר הגדולה בעולם בקוטר של 1.63 מטר. הדגם הנפוץ יותר הוא בסביבות 80 סנטימטרים. טורבינת מגח אוויר טיפוסית במטוס מסחרי יכולה להפיק 5 עד 70 קילוואט. דגמים קטנים יותר, בטיסה במהירות אוויר נמוכה, עשויים להפיק עד 400 וואט.

ניסוי בטורבינת מגח-אוויר המותקנת על גבי איירבוס A320

בטורבינה נעשה שימוש גם להפעלת משאבות צנטריפוגליות להפעלת מערכות של מטוסי ריסוס. הסיבה העיקרית לבחירת הטורבינה היא בטיחות; כך, שימוש בטורבינה למטרת ריסוס בארצות הברית מאפשר למנוע ומערכות הכוח במטוס אשר קיבלו הסמכה של ה-FAA להישאר ללא שינוי. כך, במקרה תקלה במשאבה אינה משפיעה על יכולת הטיסה של המטוס או מערכותיו מלבד העובדה שמערכות הריסוס אינן מתפקדות.

ראו גם

• פוד
• מנוע מגח סילון

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא טורבינת מגח-אוויר בוויקישיתוף

• סרטון המסביר את עקרונות הטורבינה, באתר יוטיוב

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

38541539טורבינת מגח-אוויר