טאבריה
טאבריה (ברוסית: Таврическая губернія, באיות מודרני Таврическая губерния; באוקראינית: Таврiйська губернія, בטטרית של קרים Tavrida guberniyası, Таврида губерниясы) הוא חבל ארץ בדרום אוקראינה הכולל בעיקר שטחי ערבה בין הנהרות דנייפר ומולחניה(אנ') ואת חצי האי קרים. המחוז נקרא על שם הטאורי(אנ'), המתיישבים היוונים בחצי האי קרים.
היסטוריה
במהלך המאות ה-17 וה-18 נוספו לאימפריה הרוסית שטחים מדרום מערב לה. שטחים אלו נקראו רוסיה החדשה (נובורוסיה)(אנ').
בהסכם פריאסלאב(אנ') מ-1654 נמסר שטח אוקראינה של הגדה השמאלית, מלבד החלק הדרומי שלה, לאימפריה הרוסית. בהסכם אנדרוסובו (1667) ובחוזה השלום הנצחי (1686) בין האיחוד הפולני-ליטאי ורוסיה הצארית אושר סיפוח זה לרוסיה הצארית. בהסכם ניש אחרי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1735–1739) נוסף אזור אזוב.
ב-1764 הוקם מחוז רוסיה החדשה(אנ') על שטחים אלו. המרכז המנהלי של המחוז היה בקרמנצ'וג.
שליטי המחוז העניקו אדמות הן לאצולה רוסית(אנ') והן לקצינים משוחררים על מנת לעודד התיישבות בערבות המיושבות בדלילות, קטרינה הדגולה הזמינה מתיישבים מכל רחבי אירופה לאדמות שנכבשו וכשליט המחוז מינתה את הנסיך גריגורי פוטיומקין שהעביר את המרכז המנהלי לדניפרו.
בהסכם קוצ'וק קאינרג'ה אחרי המלחמה העות'מאנית-רוסית (1768–1774) התווספו לשטחי האימפריה הרוסית שטחים שבעבר היו חלק מחאנות קרים, ב-1775 נוספו שטחי הסיץ' הזפורוז'י, בהסכם יאש שסיים את המלחמה העות'מאנית-רוסית (1787–1792) הושלמה ההשתלטות על חצי האי קרים.
מחוז טאבריה
ב-1802 פוצלה רוסיה החדשה לפלכים יקטרינוסלב, חרסון, וטאבריה.
בשל ההגירה הרבה, הגיוון האתני במחוז היה גדול. במפקד האימפריאלי של 1897[1] נמצא כי אוכלוסיית טאבריה כללה 1,447,790 נפש, מהם 762,804 גברים ו-684,986 נשים. המיעוטים הגדולים היו אוקראינים כ-42%, רוסים כ-28%, טטרים כ-14% גרמנים כ-5% ויהודים כ-4%. 75% החזיקו בדת הנוצרית אורתודוקסית מזרחית.
ב-1917 פוצל המחוז, רוב חצי האי שימש בסיס להקמת הרפובליקה העממית של קרים כחלק מהרפובליקה העממית האוקראינית ואילו סבסטופול וסביבתה נותרה הבסיס הימי העיקרי של צי הים השחור של הרפובליקה הרוסית כחלק מהרפובליקה הסובייטית של דונייצק-קריבוי רוג(אנ')
לקריאה נוספת
- Paul R. Magocsi, A History of Ukraine: The Land and Its Peoples עמ' 284 והלאה.
הערות שוליים
29951307טאבריה