חשיבה מערכתית
חשיבה מערכתית היא גישה רב-תחומית להבנת מערכות מורכבות דרך זיהוי הקשרים, מעגלי המשוב, והדינמיקה הפנימית שלהן. זוהי גישה להבנת בעיות ונושאים על ידי הסתכלות עליהם כעל מערכות[1]. על ידי התמקדות בדפוסים, קשרים, משובים ועיכובים פנימיים, ולא רק ברכיבים עצמם. זוהי דרך לראות את העולם כשלם מחובר (בצורה הוליסטית), שבו כל פעולה עשויה או עלולה להוביל לתגובה שאינה מיידית ואינה צפויה — אך נובעת מהמבנה הפנימי של המערכת. חשיבה מערכתית מנוגדת לרוב לנקודת הסתכלות ליניארית ופשוטה שבה יש מספר קטן של גורמים שמשפיעים אחד על השנים בצורות ליניאריות ללא לולאות משוב מחזקות או מחלישות.
הגישה פותחה על ידי מספר הוגים כמו Jay Wright Forrester, דונלה מדוז, Russell L. Ackoff, Peter Senge ואחרים.
לפי Peter Senge "חשיבה מערכתית היא דיסציפלינה של ראיית השלם. זו מסגרת חשיבה שממוקדת בקשרים הדדיים ולא בדברים נפרדים, בזיהוי דפוסים של שינוי במקום ב"תמונות סטטיות"."[1]
היסטוריה של המחקר
הגישה פותחה במאה ה-20 על ידי מספר הוגים מרכזיים ממדעי הטבע, ההנדסה, תורת הארגון והאקולוגיה, כאשר כל אחד מהם תרם להרחבת ההבנה והיישום של הגישה בתחומים מגוונים.
אחד ממניחי היסודות לגישה זו הוא ג'יי רייט פורסטר(אנ'), מהנדס ומדען מ-MIT, שפיתח את תחום דינמיקת המערכות(אנ'). פורסטר ניסח מודלים חישוביים לזיהוי דפוסי שינוי ארוכי טווח במערכות כלכליות, עירוניות וגלובליות. ספרו Industrial Dynamics שפורסם בשנת 1961 נחשב לטקסט מכונן בתחום. עבודותיו המאוחרות יותר, כמו Urban Dynamics (1969) ו-World Dynamics (1971), השפיעו על יצירת הדו"ח הבינלאומי המפורסם של מועדון רומא – The Limits to Growth (1972).
אחת מהדמויות הבולטות בהמשך פיתוח הגישה הייתה ד"ר דונלה ה. מדוז (Donella H. Meadows), ביופיזיקאית אמריקאית ותלמידתו של פורסטר. מדוז עמדה בראש צוות מחקר שפיתח את הדו"ח The Limits to Growth, אשר הציג תחזיות עולמיות על בסיס מודלים מערכתיים. מאוחר יותר פרסמה את Thinking in Systems (2008)(אנ'), מדריך מעשי להבנת מערכות מורכבות. במאמרה המפורסם "Leverage Points: Places to Intervene in a System" (1999), הציעה עקרונות להתערבות אפקטיבית במערכות.
תרומה משמעותית נוספת לחשיבה המערכתית באה מהתחום של תורת הארגון, באמצעות עבודתו של ראסל אקאוף (אנ') (Russell L. Ackoff), פרופסור לניהול מאוניברסיטת פנסילבניה. אקאוף הדגיש את הצורך בפתרון בעיות מתוך הבנה מערכתית רחבה, וטבע את המונח "mess" כדי לתאר בעיות סבוכות שלא ניתן להבין או לפתור באופן מבודד. בין ספריו הבולטים: Redesigning the Future (1974) ו-Creating the Corporate Future (1981).
פופולריזציה רחבה של הגישה התרחשה בזכות עבודתו של פיטר סנג’ (Peter Senge), פרופסור לניהול מ-MIT ומחבר הספר רב-המכר The Fifth Discipline (1990). בספרו, סנג’ הגדיר את החשיבה המערכתית כ"הדיסציפלינה החמישית" בארגון לומד, והציג אותה ככלי לניהול אפקטיבי, למידה ארגונית, וזיהוי דפוסים לאורך זמן.
בנוסף, תרמו לגיבוש התחום גם הוגים כמו לודויג פון ברטלנפי, מייסד תאוריית המערכות הכללית (General Systems Theory), סטאפורד ביר (Stafford Beer), שעסק בקיברנטיקה ניהולית, ופריטג’וף קפרה (Fritjof Capra), שפיתח פרשנות פילוסופית-מדעית לחשיבה מערכתית, במיוחד בהקשרים אקולוגיים ותרבותיים.
ראו גם
הערות שוליים
- ↑ ציטוט מתוך ספרו The Fifth Discipline, באתר "חושב מערכתי"
קישורים חיצוניים
- מהי חשיבה מערכתית, ערוץ יוטייב, Sustainability Science Education, מאת Biodesign Institute, אוניברסיטת המדינה של אריזונה
חשיבה מערכתית41372467Q1340474