חסקאל מויסייביץ' גופניק
| לידה |
5 במאי[1] 1917 ז'יטומיר, הרפובליקה הרוסית |
|---|---|
| פטירה |
26 בנובמבר 1989 (בגיל 72) לבוב, הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית האוקראינית, ברית המועצות  |
| השתייכות |
 חיל האוויר הסובייטי |
| תקופת הפעילות | 1937–1960 (כ־23 שנים) |
| דרגה | מאיור |
| תפקידים בשירות | |
| נווט קרב ומפקד הטייסת ברגימנט הטייס ההתקפי מס' 948 של חטיבת הטייס ההתקפית מס' 308 בגיס התעופה השלישי של ארמיית האוויר השנייה | |
| פעולות ומבצעים | |
| עיטורים | |
|
גיבור ברית המועצות (27 ביוני 1945; מס' 8035)[2] עיטור כוכב הזהב עיטור לנין[3] עיטור הכוכב האדום (11 באוגוסט 1943)[4] 2 עיטורי הדגל האדום (7 בנובמבר 1943; 30 בספטמבר 1944)[5][6] עיטור אלכסנדר נבסקי (30 ביולי 1944)[7] עיטור מלחמת המולדת (6 באפריל 1985)[8] מדליה על כיבוש ברלין (25 בנובמבר 1945)[9] מדליה על שחרור פראג (15 בנובמבר 1945)[10][11] ומדליות אחרות | |
| תפקידים אזרחיים | |
| מנהל בית קולנוע | |
| הנצחה | |
| יד זיכרון על קברו | |
חַצְקֵל [ולדימיר מויסייביץ'] גופניק (ברוסית: Владимир Моисеевич Гопник; 1917, ז'יטומיר – 1989, לבוב) היה טייס יהודי-סובייטי, נווט ברגימנט הטייס ההתקפי מס' 948 של חטיבת הטייס ההתקפית מס' 308 בגיס התעופה השלישי של ארמיית האוויר השנייה של החזית האוקראינית הראשונה, גיבור ברית המועצות (1945), קולונל בדימוס.
ביוגרפיה
נולד ב-5 במאי 1917 בז'יטומיר במשפחת פקיד. קיבל השכלה מקצועית. גויס לצבא ב-1937. ב-1940 סיים את מכללת טייס הצבאית בצ'וגוייב. חבר במפלגה הקומוניסטית מאז שנת 1943. לאחר הפלישה הגרמנית לברית המועצות במסגרת אווקואציה צעד ברגל עם שאר המכללה במשך שבועיים ליד וורונז', משם ברכבות לבאקו ובהמשך תלמידי המכללה הועברו באוניה לקראסנוודסק[12]. בקרבות מלחמת העולם השנייה כנווט במטוס מסוג איליושין-2 של רגימנט הטייס ההתקפי מס' 948 של חטיבת הטייס ההתקפית מס' 308 בגיס התעופה השלישי של ארמיית האוויר השנייה מאז מרץ 1943 עד לאפריל 1945 ביצע מאות גיחות (185 גיחות צוינו בהענקת עיטור אלכסנדר נייבסקי כמפקד בגיחות, 122 גיחות הוזכרו בהענקת עיטור "גיבור ברית המועצות) השמדת כוח אדם וציוד צבאי של ורמאכט, והפיל 5 מטוסי לופטוואפה בקרבות אוויר. על כך הוענק לו ב-27 ביוני 1945 תואר גיבור ברית המועצות וכוכב הזהב מס '8035.
בשנת 1947 סיים את לימודיו בבית ספר התעופה הגבוה לנווטים בקרסנודר. מאז 1960 - פולקובניק במילואים אליהם שוחרר במסגרת נכות[13].
בהמשך התגורר בעיר לבוב, שם גם החליף באופן רשמי את שמו לוולדימיר ועבד כמנהל בית קולנוע. אז גם שינה את שמו לוולדימיר.
נפטר ב-26 בנובמבר 1989 ונקבר בלבוב בבית העלמין ליצ'אקיב[14]. ילדיו עברו לצ'רנוביץ.
הערות שוליים
- ^ לפי הלוח היוליאני
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף על שמו באתר "גיבורי המדינה" (ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם"(ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ מידע מבסיס הנתונים "גבורת העם" (ברוסית)
- ^ דף עליו באתר "הבזים האדומים": טייסים סובייטיים 1936 - 1953 (ברוסית)
- ^ יון דגן "יהודים לא נלחמו" במסגרת מגזין "רשומים בהיסטוריה עברית" מס' 12, דצמבר 2010 (ברוסית)
- ^ Гопник Хаскель (Владимир).
31827775חסקאל מויסייביץ' גופניק
- טייסים סובייטים במלחמת העולם השנייה
- יהודים בכוחות המזוינים של ברית המועצות
- יהודים אנשי הצבא האדום במלחמת העולם השנייה
- יהודים מעוטרי גיבור ברית המועצות
- מקבלי עיטור הכוכב האדום
- מעוטרי עיטור אלכסנדר נבסקי (ברית המועצות)
- מקבלי עיטור הדגל האדום
- מקבלי עיטור לנין
- מקבלי עיטור המלחמה הפטריוטית הגדולה
- ילידי 1917
- סובייטים שנפטרו ב-1989