חנופה

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חנופה היא הפעולה של מתן מחמאות, או התנהגות המיטיבה בצורה מוגזמת, בדרך כלל על מנת להשיג הטבה למתחנף באמצעות מושא החנופה.

שימושי החנופה

מבחינה היסטורית שימשה חנופה מאז ומתמיד כצורת הפניה המקובלת של נתין אל בן אצולה. בתקופת הרנסאנס, היה זה מנהג נפוץ בקרב סופרים להחניף למלך המכהן בספריהם ושיריהם. ניתן לראות, לדוגמה, את המחמאות שמחלק המשורר אדמונד ספנסר למלכה אליזבת הראשונה בשירו "המלכה הנאווה", את המחמאות שמחלק ויליאם שייקספיר למלך ג'יימס הראשון במחזה מקבת' ואת המחמאות שמרעיף ניקולו מקיאוולי על לורנזו די פיירה דה מדיצ'י השני, שליט פירנצה ודוכס אורבינו, ב"הנסיך".

המושג חנופה, נתפס על פי רוב, במובן שלילי. תיאורים שליליים ומגוונים של חנופה ניתן למצוא לאורך ההיסטוריה.

החנפן חסר הכנות, הוא דמות נלעגת המופיעה ביצירות ספרותיות רבות. דוגמאות לכך ניתן למצוא בדמות גרימא אלקין (לשון-תולעת) ב"שר הטבעות" של ג'.ר.ר. טולקין, גונריל ורגן מ"המלך ליר" ויאגו מאותלו של שייקספיר.

מילת התואר "מחמיא", לעומת זאת, היא בדרך כלל חיובית, וכוונתה למתן מחמאה כנה לאדם אחר. כמו כן היא משמשת כתואר לחפץ כלשהו כגון תכשיט או בגד, שגורמים ללובש להיראות טובים יותר כביכול חפצים אלו 'מחמיאים' להם.

ביהדות

ביהדות חנופה נחשבת למידה רעה, ואף אסורה מן התורה. מקור האיסור בפסוק ”ולא תחניפו את הארץ” (ספר במדבר, פרק ל"ה, פסוק ל"ג) שנאמר בסמיכות לאיסור לקיחת כופר כתחליף לעונש ומזהיר שלא להתחשב במעמדו ובמשפחתו של רוצח בעת השתת עונש עליו. לדעת הסמ"ק[1], אף מהפסוק "ולא תהדר פני גדול"[2] נלמד איסור חנופה.

בגמרא[3] ובמדרש[4] למדו מלשון הפסוק שנאמר לגבי נח (בראשית ו ט) "צדיק תמים", אך כשה' דיבר אל נח בפניו הוא אמר לו רק שהוא "צדיק" (שם ז א), שאף שניתן להפליג בשבח אדם שלא בפניו, דרך ארץ שבפניו יגיד רק מקצת שבחו ולא כל שבחו. וברש"י מבאר שטעם הדבר כדי שלא יראה כאילו המשבח מחניף לו[5]. בשערי תשובה לרבינו יונה מפרט תשע רמות של חנופה שאינה ראויה[6].

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

חנופה38856544Q2918702

  1. סימן רכ"ט
  2. ספר ויקרא, פרק י"ט, פסוק ט"ו
  3. עירובים יח, ב
  4. בראשית רבה לב, ג
  5. רש"י עירובין שם, ראה גם יפה תואר על המדרש שם. אולם מהרז"ו על המדרש שם כתב שזה כדי שלא יתגאה, ראו עוד מהרש"א עירובין שם ובאר בשדה על רש"י בראשית ז א.
  6. שערי תשובה לרבינו יונה שער ג אות קפז-קצט.