לדלג לתוכן

חיטת הלחם

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לוודא שאין כפילויות, חסרות כותרות, קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: לוודא שאין כפילויות, חסרות כותרות, קישורים פנימיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית.
קריאת טבלת מיוןחיטת הלחם
מיון מדעי
ממלכה: צומח
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: חד-פסיגיים
סדרה: דגנאים
משפחה: דגניים
סוג: חיטה
מין: חיטת הלחם
שם מדעי
Triticum aestivum
תחום תפוצה
תפוצת החיטה בעולם

חיטת הלחם (שם מדעי: Triticum aestivum) המוכרת גם כחיטה, היא המין המתורבת השכיח ביותר של דגן מהסוג חיטה. כ-95% מתנובת החיטה היא "חיטת הלחם",[1] שהיא הגידול הנפוץ ביותר בחקלאות והדגן בעל התנובה הגדולה ביותר.[2] בתום 13 שנות מחקר הושלם הריצוף הגנטי של חיטת הלחם.[3]

מינוח ומיון חיטה וזני טיפוח

מספר מיני חיטה עברו תהליך של התפתחות בברירה מלאכותית. מגוון זה יצר ברבות השנים בלבול בזיהוי ובשיטות המיון של מיני החיטה ושמותיה הותאמו לזיהוי גנטי ולמאפיינים צורניים.

מיני הטיפוח השכיחים

  • אלבימונטה (Albimonte)
  • מניטל (Manital)[4]

שימוש

נכון ל-2021, חיטה צומחת על שטח אדמה בגודל 221 מיליון הקטארים, יותר מכל גידול אחר על פני כדור הארץ. היקף הסחר העולמי בחיטה גדול יותר מכל שאר הגידולים גם יחד. בשנת 2021 ייצור החיטה העולמי היה 771 מיליון טונות, והיא הדגן השני המיוצר ביותר בעולם אחרי התירס. מאז 1960[דרושה הבהרה], הייצור העולמי של החיטה וגידולי דגנים אחרים גדל פי שלושה וצפוי לגדול עוד יותר עד אמצע המאה ה-21. הביקוש העולמי לחיטה הולך וגדל בגלל התועלת של גלוטן לתעשיית המזון המיועדת ליצור מוצרים המחייבים התפחה.

הערך התזונתי של החיטה

מבחינה בוטנית גרעין החיטה שייך לקבוצת הפרי המכונה קריופסיס (אנ'). החיטה היא מקור חשוב לפחמימות וגם המקור המוביל לחלבונים מהצומח המשמשים כמזון אנושי, בעל תכולת חלבון של כ-13%, תכולה גבוהה יחסית לדגנים אחרים, אך נמוכה יחסית כמקור של חומצות אמינו חיוניות. כדגן מלא, חיטה היא מקור למספר רב של חומרים מזינים וסיבים תזונתיים.

ערך תזונתי ל-100 גרם
מים 13.1 ג'
קלוריות 327 קק"ל
חלבונים 12.6 ג'
פחמימות 71.1 ג'
פחמימות זמינות 70 ג'
שומן 1.54 ג'
כולסטרול 0 מ"ג
ויטמינים
- ויטמין B1 0.383 מ"ג
- ויטמין B2 0.115 מ"ג
- ויטמין B3 5.464 מ"ג
ברזל 3.19 מ"ג
סידן 29 מ"ג
אשלגן 363 מ"ג
נתרן 2 מ"ג
סיבים תזונתיים 12.2 ג'

חלבון החיטה עשיר בחומצות האמינו גלוטמין, פרולין. הגלוטן בחיטה, שהוא תערובת של חלבונים, מורכב בעיקר מגליאדינים וגלוטנינים, אשר עשירים בגלוטמין ופרולין. למרות שחיטה היא מקור חלבון צמחי חשוב, היא דלה יחסית בחומצות אמינו חיוניות, שהגוף אינו יכול לייצר.[5]

מחלות הנגרמות על ידי גלוטן

בחלק קטן מהאוכלוסייה הכללית הגלוטן המהווה את רוב החלבון בחיטה עלול לעורר מחלות שונות[6]

  • דלקת רירית המעי כתוצאה ממחלת צליאק
    דלקת רירית המעי כתוצאה ממחלת צליאק

התפתחות

חיטת הלחם היא אלו-הקסאפלואיד[9]- הפלואיד בעל שישה עותקי כרומוזומים: כל זוג גנים מקורם משלושה מינים שונים. מבין ששת עותקי הכרומוזומים, זוג שמקורו במין "חיטת איינקורן" (אנ'), זוג מדגן המספוא (Aegilops speltoides(אנ'). בן כלאיים טבעי זה הוא מין חיטת הדורום. מקורו של זוג עותקי הכרומוזומים הנותר בהכלאה טבעית[1][10] עם המין "בן חיטה"(אנ'), בדומה לכוסמין, גנים מ"בן-חיטה" מקנים לחיטת הלחם עמידות גבוהה יותר לקור מזו של מרבית מיני החיטה ומאפשרת לגדלה גם באזורי אקלים ממוזג.

חלק ממיני החיטה הם דיפלואידים, עם שתי קבוצות של כרומוזומים, אך רבים הם פוליפלואידים יציבים בעלי ארבע קבוצות של כרומוזומים (טטרפלואידים) או שש קבוצות של כרומוזומים (הקספלואידים).[11]

חיטה איינקורן (T. monococcum) (אנ')היא דיפלואידית (AA, שני גנים של שבעה כרומוזומים 2n=14).[12] רוב החיטה היא טטרפלואידית (למשל חיטת אימר וחיטת דורום) נגזרות מחיטת אימר (אנ'), T. dicoccoides (אנ'). אמר בר הוא תוצאה של הכלאה בין שני עשבי בר דיפלואידים, (Triticum urartu) ועשב עז בר (Ae. speltoides.).[13]. ההכלאה שיצרה אמר פראי (AABB) התרחשה באופן טבעי ולא על ידי התערבות יד אנושית, וזה קרה עוד לפני שהתחילו אנשים לזרוע אותם בכמויות. חיטה הקספלואידית התפתחה בשדות של חקלאים כשאימר פראי עבר הכלאה עם עשב עיזים אחר, (Ae. squarrosa) או (Ae. tauschii) וכתוצאה מכך הופיעה החיטה ההקספלואידית, כולל חיטת לחם[11][14]

מינים עיקריים של חיטה

מינים הקסאפלואידים (6N)

  • חיטה רגילה או חיטת לחם (T. aestivum) המין המתורבת ביותר בעולם.[15]
  • חיטת הכוסמין (T. spelta). מין שהוחלף ברובו בחיטת הלחם. במאה ה-21 הוא גדל לרוב בגידולים אורגניים ומשמש לאפיית לחמים ייחודיים ולפסטה.[16]
  • חיטת דורום (T. durum). חיטה בשימוש נרחב, החיטה השנייה בגידול העולמי.[15]

מינים טטרפלואידים (4N)

  • חיטת Emmer (T. turgidum subsp. dicoccum ו-T. t. conv. durum). מין שתורבת עוד בימי קדם, שמקורו באמר בר, T. dicoccoides, אך כיום כבר אינו בשימוש נרחב.[17]
  • חיטת חורסאן או קמוט Khorasan או Kamut (T. turgidum ssp. turanicum, הנקרא גם T. turanicum) הוא סוג של דגן עתיק הקרוי על שם חוראסאן, אזור היסטורי באפגניסטן של ימינו ובצפון מזרח איראן. גודל גרעין הדגן הוא פי שניים מחיטה מודרנית ובעל טעם אגוזי עשיר.[18]

מינים דיפלואידיםׁ (2Nׁׂ)

  • חיטה איינקורן (T. monococcum). זן מבוית מאינקורן בר, T. boeoticum, במקביל לחיטה אמר.[19]

היסטוריה

במערב אסיה קטפו חיטת בר במשך תקופה ארוכה,[20][21] אך החיטה היוותה מרכיב קטן בתזונתם.[22] קיימת השערה כי השלב של גידול טרום תרבות נמשך לפחות אלף שנים, במהלכן נפוצו זנים ראשוניים ברחבי אזורי המחיה של האדם. זנים אלה פיתחו באיטיות את התכונות שיאפיינו את המינים המתורבתים של החיטה. לפי השערה זו קציר וזריעה חוזרים ונשנים של גרגירי עשבי הבר הובילו ליצירת זנים ביתיים, כך שצורות מוטנטיות של חיטה היו מתאימות יותר לגידול. בחיטה מבויתת, הגרעינים גדולים יותר, והזרעים נשארים מחוברים לשיבולת באמצעות עורק ראשי קשוח המכונה ראצ'יס Rachis.[23] במהלך קציר[24] זני-בר, ראצ'יס שברירי יותר מאפשר לאוזן להתנפץ בקלות, ולפזר את הגרגרים.[25] בחירה של גרגרים גדולים יותר וראשים שאינם מתנפצים על ידי חקלאים אולי לא נבחרה בכוונה, אלא התרחשה משום שתכונות אלה הקלו על איסוף הזרעים. בחירה 'מקרית' כזו הייתה חלק חשוב בביות היבול. מכיוון שהתכונות המשפרות את החיטה כמקור מזון כרוכות גם באובדן מנגנוני הפצת הזרעים הטבעיים של הצמח, זני חיטה מתורבתים מאוד אינם יכולים לפזר את זרעיהם ונדרשים דרכי הפצה בידי בני האדם.

חיטת הלחם תורבתה לראשונה במערב אסיה.[26] החיטה הגיעה לראשונה לאמריקה עם הכובשים הספרדים במאה ה-16, אך מקומה של צפון אמריקה כיצואנית דגנים מרכזית הרחש בתקופת יישוב המישורים הגדולים בשנות ה-70 של המאה ה-19. משק הדגנים העולמי הגיע לנקודת מפנה במהלך מלחמת העולם הראשונה. עם הפסקת יצוא הדגנים מרוסיה, הוכפלה תנובת הדגן בקנזס.

ברחבי העולם חיטת הלחם הוכיחה עצמה כמתאימה לאפייה התעשייתית המודרנית ולטעמם של ציבורים רחבים. כך קרה שהיא דחקה מתרבות הצריכה האנושית רבים ממיני החיטה והדגנים האחרים. תופעה זו בולטת במיוחד במקומות בהם בעבר הייתה צריכה גדולה של דגנים שונים, למשל הצריכה של שיפון ושעורה באירופה.

רבייה

למיני חיטה מודרניים גבעולים קצרים בשל גנים "מפחיתי גובה" (RHt genes),[27][28] המורידים את רגישות הצמח להורמון חומצה ג'יברלטית שתפקידו להאריך תאים. גנים "מפחיתי גובה" נכנסו לשימוש בזני החיטה המודרניים בשנות ה-60 על ידי נורמן בורלוג, חוקר חקלאות אמריקאי, ובזני "נורין 10", שגדלו במקור ביפן. פיתוח זה הפך בעל משמעות רבה, בשל השימוש המוגבר בדשנים כימיים, אשר מגבירים צמיחת זנים המצמיחים גבעולים ארוכים שאינם יכולים לשאת את התפרחת וקורסים תחת העומס. יתרון נוסף הוא בכך שהשיבולים צומחות בגובה זהה, מאפיין חשוב עבור שיטת הקציר התעשייתית. פיתוח זה נחשב לאבן דרך במהפכה הירוקה.

חיטה גמדית

שיבולי "חיטה גמדית"
שדה חיטה נמוכה

חיטה גמדית Triticum compactum קרובה לחיטת הלחם, אך מאופיינת בשיבולת קצרה וצפופה יותר. מין זה לעיתים מוגדר כתת-מין של חיטת הלחם, ולא כמין בפני עצמו. חיטה זו עברה תהליכי הסתגלות לתנאי יובש ומגודלת באזורים יבשים של ארצות הברית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חיטת הלחם בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 IWGSC&K. X. Mayer A chromosome-based draft sequence of the hexaploid bread wheat (Triticum aestivum) genome Science. 345 (6194): 1251788.
  2. ↑ Triticum aestivum 'חיטת הלחם' באתר 'מדע קיו- צמחי העולם ברשת'
  3. ↑ אתר למנויים בלבד אסף רונאל, 16 מיליארד אותיות: חוקרים פענחו את הגנום של חיטת הלחם, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2018
  4. ↑ Sanità Di Toppi, L.; Castagna, A.; Andreozzi, E.; Careri, M.; Predieri, G.; Vurro, E.; Ranieri, A. (2009). "Occurrence of different inter-varietal and inter-organ defence strategies towards supra-optimal zinc concentrations in two cultivars of Triticum aestivum L". Environmental and Experimental Botany. 66 (2): 220.
  5. ↑ Vr Young, Pl Pellett, Wheat proteins in relation to protein requirements and availability of amino acids, The American Journal of Clinical Nutrition 41, 1985-05, עמ' 1077–1090 doi: 10.1093/ajcn/41.5.1077
  6. ↑ Gluten Intolerance: Symptoms and Treatment, Cleveland Clinic (באנגלית)
  7. ↑ Non-Celiac Gluten/Wheat Sensitivity, Celiac Disease Foundation (באנגלית אמריקאית)
  8. ↑ Melanie Uhde, Mary Ajamian, Giacomo Caio, Roberto De Giorgio, Alyssa Indart, Peter H Green, Elizabeth C Verna, Umberto Volta, Armin Alaedini, Intestinal cell damage and systemic immune activation in individuals reporting sensitivity to wheat in the absence of coeliac disease, Gut 65, 2016-12, עמ' 1930–1937 doi: 10.1136/gutjnl-2016-311964
  9. ↑ Brenchley, R; Spannagl, M.; Pfeifer, M.; Barker, G. L.; d'Amore, R.; Allen, A. M.; McKenzie, N.; Kramer, M.; Kerhornou, A.; Bolser, D.; Kay, S.; Waite, D.; Trick, M.; Bancroft, I.; Gu, Y.; Huo, N.; Luo, M. C.; Sehgal, S.; Gill, B.; Kianian, S.; Anderson, O.; Kersey, P.; Dvorak, J.; McCombie, W. R.; Hall, A.; Mayer, K. F.; Edwards, K. J.; Bevan, M. W.; Hall, N. (2012)Analysis of the bread wheat genome using whole genome shotgun sequencingNature. 491 (7426): 705–10.
  10. ↑ Thomas Marcussen1,*, Simen R. Sandve1,*,†, Lise Heier2, Manuel Spannagl3, Matthias Pfeifer3, The International Wheat Genome Sequencing Consortium,‡, Kjetill S. Jakobsen4, Brande B. H. Wulff5, Burkhard Steuernagel5, Klaus F. X. Mayer3, Odd-Arne Olsen1 Ancient hybridizations among the ancestral genomes of bread wheat Science. 345 (6194): 1250092.
  11. ^ 11.0 11.1 Golovnina, K. A.; Glushkov, S. A.; Blinov, A. G.; Mayorov, V. I.; Adkison, L. R.; Goncharov, N. P. (2007-02-12). "Molecular phylogeny of the genus Triticum L". Plant Systematics and Evolution. Springer. 264 (3–4): 195–216. doi:10.1007/s00606-006-0478-x. ISSN 0378-2697.
  12. ↑ Belderok, Robert 'Bob'; Mesdag, Hans; Donner, Dingena A. (2000). Bread-Making Quality of Wheat. Springer. p. 3. ISBN 978-0-7923-6383-5.
  13. ↑ Friebe, B.; Qi, L.L.; Nasuda, S.; Zhang, P.; Tuleen, N.A.; Gill, B.S. (ביולי 2000). "Development of a complete set of Triticum aestivum-Aegilops speltoides chromosome addition lines". Theoretical and Applied Genetics. 101 (1): 51–58. doi:10.1007/s001220051448. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ↑ Dvorak, Jan; Deal, Karin R.; Luo, Ming-Cheng; You, Frank M.; von Borstel, Keith; Dehghani, Hamid (2012-05-01). "The Origin of Spelt and Free-Threshing Hexaploid Wheat". Journal of Heredity. 103 (3): 426–441. doi:10.1093/jhered/esr152. ISSN 0022-1503. PMID 22378960.
  15. ^ 15.0 15.1 Yang, Fan; Zhang, Jingjuan; Liu, Qier; et al. (2022-02-17). "Improvement and Re-Evolution of Tetraploid Wheat for Global Environmental Challenge and Diversity Consumption Demand". International Journal of Molecular Sciences. 23 (4): 2206. doi:10.3390/ijms23042206. ISSN 1422-0067. PMC 8878472. PMID 35216323.
  16. ↑ Smithers, Rebecca (15 במאי 2014). "Spelt flour 'wonder grain' set for a price hike as supplies run low". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  17. ↑ תבנית:GRIN
  18. ↑ Khlestkina, Elena K.; Röder, Marion S.; Grausgruber, Heinrich; Börner, Andreas (2006). "A DNA fingerprinting-based taxonomic allocation of Kamut wheat". Plant Genetic Resources. 4 (3): 172–180. doi:10.1079/PGR2006120.
  19. ↑ Anderson, Patricia C. (1991). "Harvesting of Wild Cereals During the Natufian as seen from Experimental Cultivation and Harvest of Wild Einkorn Wheat and Microwear Analysis of Stone Tools". In Bar-Yosef, Ofer (ed.). Natufian Culture in the Levant. International Monographs in Prehistory. Ann Arbor, Michigan: Berghahn Books. p. 523.
  20. ↑ Richter, Tobias; Maher, Lisa A. (2013). "Terminology, process and change: reflections on the Epipalaeolithic of South-west Asia". Levant. 45 (2): 121–132. doi:10.1179/0075891413Z.00000000020. ISSN 0075-8914.
  21. ↑ Piperno, Dolores R.; Weiss, Ehud; Holst, Irene; Nadel, Dani (באוגוסט 2004). "Processing of wild cereal grains in the Upper Palaeolithic revealed by starch grain analysis". Nature (באנגלית). 430 (7000): 670–673. Bibcode:2004Natur.430..670P. doi:10.1038/nature02734. ISSN 1476-4687. PMID 15295598. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ↑ Arranz-Otaegui, Amaia; González Carretero, Lara; Roe, Joe; Richter, Tobias (2018). ""Founder crops" v. wild plants: Assessing the plant-based diet of the last hunter-gatherers in southwest Asia". Quaternary Science Reviews. 186: 263–283. Bibcode:2018QSRv..186..263A. doi:10.1016/j.quascirev.2018.02.011. ISSN 0277-3791.
  23. ↑ Rachis - an overview | ScienceDirect Topics, www.sciencedirect.com
  24. ↑ Hughes, N.; Oliveira, H.R.; Fradgley, N.; Corke, F.; Cockram, J.; Doonan, J.H.; Nibau, C. (14 במרץ 2019). "μCT trait analysis reveals morphometric differences between domesticated temperate small grain cereals and their wild relatives". The Plant Journal. 99 (1): 98–111. doi:10.1111/tpj.14312. PMC 6618119. PMID 30868647. {{cite journal}}: (עזרה)
  25. ↑ Tanno, K.; Willcox, G. (2006). "How fast was wild wheat domesticated?". Science. 311 (5769): 1886. doi:10.1126/science.1124635. PMID 16574859.
  26. ↑ D. Q. Fuller, Contrasting Patterns in Crop Domestication and Domestication Rates: Recent Archaeobotanical Insights from the Old World, Annals of Botany 100, 2007-07-28, עמ' 903–924 doi: 10.1093/aob/mcm048
  27. ↑ Stephen Pearce, Robert Saville, Simon P. Vaughan, Peter M. Chandler, Edward P. Wilhelm, Caroline A. Sparks, Nadia Al-Kaff, Andrey Korolev, Margaret I. Boulton, Andrew L. Phillips, Peter Hedden, Paul Nicholson, Stephen G. Thomas, Molecular characterization of Rht-1 dwarfing genes in hexaploid wheat, Plant Physiology 157, 2011-12, עמ' 1820–1831 doi: 10.1104/pp.111.183657
  28. ↑ M. Ellis W. Spielmeyer K. Gale G. Rebetzke R. Richards (2002). ""Perfect" markers for the Rht-B1b and Rht-D1b dwarfing genes in wheat". TAG Theoretical and Applied Genetics. 105 (6–7): 1038.

חיטת הלחם42545584Q161098

אוחזר מתוך "https://he.hamichlol.org.il/w/index.php?title=חיטת_הלחם&oldid=3638709"