חיג'אב אימתיאז עלי
תבנית אישיות ריקה
חיג'אב אימתיאז עלי (באורדו: حجاب امتیاز علی; 1908–1999) הייתה סופרת ועורכת, הנחשבת לחלוצת הרומנטיקה בספרות באורדו,[1][2] וכן הטייסת המוסלמית הראשונה בעולם.[3]
ביוגרפיה
חיג'אב נולדה ב-1908 במדרס, בתקופת השלטון הבריטי בהודו,[4] למשפחת אצולה בסולטנות דקאן. היא החלה לכתוב בגיל צעיר מאוד,[5] ואת אחת מיצירותיה הידועות "מירי נתומאם מוהאבת" (אהבתי האינסופית), הנחשב לאחד מסיפורי האהבה הטובים ביותר בספרות האורדו, כתבה בגיל שתים עשרה.[6]
בשנות ה-30 נישאה חיג'אב לאימתיאז עלי טאג',[7] סופר ועיתונאי מפורסם שכתב לקולנוע, תיאטרון ותחנות רדיו, ועברה איתו ללאהור. לזוג נולדה בת אחת, יסמין טאהיר, שהייתה קריינית בכירה ברדיו פקיסטן. נכדיה של חיג'אב, פארן טאהיר ועלי טאהיר הם שחקנים ידועים.[8]
חיג'אב הלכה לעולמה בביתה בלאהור ב-19 במרץ 1999.[9]
קריירה מקצועית
טייסת
חיג'אב התאמנה ב"מועדון התעופה של לאהור" והשתתפה בתחרויות רבות שארגן המועדון. ב-1936 קיבלה את רישיון הטיס שלה, וב-1939 המגזין The International Women's News הכתיר אותה כאישה המוסלמית הראשונה באימפריה הבריטית שקיבלה רישיון 'A' כטייסת.[10] לעיתים נטען כי ההודית סרלה תקרל הייתה הטייסת הראשונה, אך למרות שסרלה וחיג'אב השיגו את רישיונותיהן בערך באותו זמן, חיג'אב הייתה הראשונה לעשות זאת.[11]
סופרת
קריירת הכתיבה של חיג'אב התפרשה על פני יותר מ-60 שנה. סיפוריה סובבים סביב רומנטיקה, נשים, טבע ופסיכולוגיה. השימוש החוזר שלה במילים ובניית משפטים ייחודית בולט בכתיבתה, וסיפוריה השתמשו באותן דמויות בסיפורים ותרחישים שונים. כמה מהדמויות המפורסמות ברומנים שפרסמה היו ד"ר גאר, סר הארלי, דאדי זוביידה וחבשן זונאש.[12]
כבר בגיל 9 פרסמה חיג'אב סיפור קצר ראשון בגיל 9. סיפורה פורסם במגזין אסלאמי לנשים בשם תהד'יב ניסוואן (מילולית: תרבות נשית), והתקבל היטב על ידי הקוראים. סיפוריה המשיכו להתפרסם במגזין זה לצד מגזין נוסף בשם "פוּל", והיא עבדה גם כעורכת בשניהם. היא נחשבת לאישה הראשונה בתת-היבשת ההודית שפרסמה סיפורים קצרים שזכו להכרה.
מלבד הרומן שכתבה בגיל 12, כמה מיצירותיה המפורסמות האחרות כוללות את "לילה-או-ניהאר" (לילה ויום), "סנובר קאי סאיי" (צללי האורנים) ו-"תסוויר בותאן" (ספר לי את התמונה), ותרגמה לאורדו את נשים קטנות של לואיזה מיי אלקוט.
חיג'אב תיעדה את חייה ביומנים, שלימים יצאו לאור גם הם כספרים והתפרסמו בכתבי עת שונים. אחד מהם הוא "מומבאתי קה סאמנה" (לאור הנר) שהתבסס על חוויותיה בלאהור במהלך מלחמת הודו-פקיסטן השנייה, כשכתבה את יומנה לאור נרות בזמן ההאפלה. חוויותיה במלחמה גם היוו השראה לרומן עטור הפרסים פרי עטה "פגאל חנה" (בית משוגעים), שהיה גם הרומן האחרון שלה. חיג'אב למדה את עבודותיו של זיגמונד פרויד והייתה מרותקת ממושג התת-מודע, שסיפק לה חומר רקע לרומן בשם "אנד'ירה חוואב" (חלום אפל).[6]
הערות שוליים
- ↑ "The 'Taj' remains intact". Daily Times (באנגלית אמריקאית). 2016-01-15. נבדק ב-2020-11-12.
- ↑ Queen of Urdu Romanticism, The Friday Times, 2019-07-05 (באנגלית)
- ↑ "World's first ever Muslim female pilot – Hijab Imtiaz Ali". ARY NEWS (באנגלית אמריקאית). 2015-04-13. נבדק ב-2021-06-02.
- ↑ ʿAlī, Ḥijāb Imtiyāz; Akhtar, Sascha Aurora (2022). Belles-lettres: writings of Hijab Imtiaz Ali. New Delhi: Oxford University Press. ISBN 978-0-19-013264-4.
- ↑ Farooqi, Mehr Afshan (2008). The Oxford India Anthology of Modern Urdu Literature (באנגלית). New Delhi: Oxford University Press. p. 29. ISBN 978-0-19-567639-6.
- ^ 6.0 6.1 "Hijab Imtiaz Ali: The Queen of Urdu Romanticism". The Nation (באנגלית). 2015-12-07. נבדק ב-2020-11-11.
- ↑ "Website launched to acquaint people with works of Urdu dramatist Imtiaz Ali Taj -" (באנגלית אמריקאית). 2018-05-18. נבדק ב-2020-11-12.
- ↑ "Ali Tahir opens up on being part of an illustrious family". The Express Tribune (באנגלית). 2020-01-11. נבדק ב-2020-11-12.
- ↑ "Urdu writer Hijab Imtiaz being remembered today | SAMAA". Samaa TV (באנגלית אמריקאית). נבדק ב-2020-11-11.
- ↑ "World's first ever Muslim female pilot – Hijab Imtiaz Ali". ARY NEWS (באנגלית אמריקאית). 2015-04-13. נבדק ב-2020-11-11.
- ↑ Salim, Saquib (13 בספטמבר 2020). "Begum Hijab Imtiaz Ali: The First Indian Muslim Pilot". HeritageTimes (באנגלית בריטית). נבדק ב-2020-11-12.
{{cite web}}
: (עזרה) - ↑ Şahbaz, Davut. "International Journal Of Eurasia Social Sciences". 8 (28). נבדק ב-2020-11-12.
{{cite journal}}
: Cite journal requires|journal=
(עזרה)

חיג'אב אימתיאז עלי40717658Q7499795