חזקת מצוות
חזקת מצוות הוא כלל הלכתי על פיו מי שהיה רגיל במצוה מסוימת של ציבור זוכה בחזקה עליה, ואין רשאים לסלקו ממנה. העיקרון חל על מצוות הנעשות על ידי יחיד עבור הציבור, כגון גלילת ספר התורה, תקיעת שופר, שליחות ציבור ודומיהן.
מקור
מהר"ם מרוטנבורג[1] למד הלכה זו מדברי רבי יוסי בתלמוד בבלי[2] הקובע שכהן גדול שהפסיק לעבוד מחמת טומאת קרי ומינו כהן אחר תחתיו, חוזר למעמדו לאחר שנטהר[3].
הרשב"א[4] ורבי יוסף קולון[5] למדו זאת מהמשנה[6] האוסרת לשנות מיקום של עירוב תבשילין לבית אחר מפני דרכי שלום[7].
גדר החזקה וכוחה
נחלקו הפוסקים בגדר חזקת מצוות. יש הסוברים שהכלל אמור רק במקום שרגילים לקנות חזקה כזו מן הציבור, כל אחד מהציבור מוכן לוותר על המצווה כדי שההקדש ירוויח יותר[8]. לפי דעה זו, אם אין רגילים בכך, כל אחד יכול לטעון שגם הוא רוצה לזכות במצווה[9], או משום שכבוד המקום הוא שיתעסקו רבים במצווה, משום "ברוב עם הדרת מלך"[10].
לעומת זאת, יש הסוברים שאף במקום שאין רגילים לקנות מן הציבור, יש חזקה במצווה[11][12][13][14]. הטעם לכך הוא משום דרכי שלום, שלא יחשדו שלוקחים ממנו עשיית מצווה זו מפני שעשאה שלא כהוגן[11], או אפילו כשאין בה חשד, שאם יטלוה ממנו יבואו לידי קטטה[13]. ויש שכתבו שאף כשאין חשד ולא דרכי שלום, זכה בה ואין להוציאה ממנו[15].
דוגמאות מעשיות
בין הדוגמאות למצוות שיש בהן חזקה:
- שליח ציבור - אדם שהתפלל לפני התיבה, תפילה מסוימת, שלוש פעמים[16] רצופות (כגון: תפילת נעילה ביום הכיפורים), אי אפשר למנוע ממנו להתפלל תפילה זאת כשליח ציבור, מעתה ועד עולם[17].
- בעל תוקע - מי שתקע בשופר, בימים נוראים, באותו בית כנסת ברציפות, במשך שלוש שנים. לא ניתן למנוע ממנו את מצוות התקיעה בבית הכנסת, מעתה ועד עולם[17][18].
- קריאת התורה - מי שהחזיק שיקראו הציבור בספר התורה שלו - אסורים לשנות[12], ובלבד שהיה ספר תורה אחר וחזקתו עם טענה שהחזיק בהסכמת הקהל[12][19]
- הדלקת נר בבית הכנסת - אשה שהחזיקה להעלות נר של בית הכנסת בימים ידועים, כיון שלא מיחו בידה, אינה כשאר חזקות שצריכות טענה[11].
- בית הכנסת בבית יחיד - הוחזק ימים רבים להיות בית הכנסת בביתו, אין הציבור רשאים לשנותו[5][20]. הטעם הוא שיכול לומר שנוח לו להיות בית הכנסת סמוך לביתו, ועוד מפני דרכי שלום, שלא יאמרו שבני ביתו אינם מהוגנים[5]. אם היה המחזיק עם הארץ ובאו לשנות לביתו של תלמיד חכם, אף על פי שכבוד התורה עדיף, כיון שהחזיק במצוה אינו חייב לוותר עליה[9].
מספר הפעמים הנדרש לחזקה
לסוברים שיש חזקה במצוות, החזקה מתקיימת בשלוש פעמים[21]. יש שכתבו שמי שהחזיק על פי הציבור אפילו פעם אחת, אין מעבירים אותו[22], משום שמעלין בקודש ואין מורידין. יש שהזכירו שצריך שיהיה רגיל במצוה[20] או שהחזיק כמה שנים[11].
ירושה במצוות
נחלקו האחרונים אם יש ירושה במצוות. יש הסוברים שהבן יורש, כדרך שמצינו בשררות[23], שכל חזקת מצוות הוא מצד שהיא כשררה[24]. לעומתם, יש הסוברים שאף שיש חזקה במצוות, אין ירושה במצוות[25], שלא מצינו ירושה אלא במלך וכהן גדול שלמדנוה מריבוי מיוחד בפסוק[26].
אך אם המחזיק קנה אותה בדמים לו ולזרעו אחריו - לכל הדעות החזקה עוברת בירושה.
שליח ציבור שהזקין ואינו יכול לעמוד בשימושו, ויש לו בן ראוי, כתבו ראשונים שהבן קודם לכל אדם, לפי שהמנהג הוא שהבנים מתמנים מדעת הציבור לחזנים תחת האבות[27]. אולם נחלקו האחרונים אם זה הדין לעולם או רק במקום שיש מנהג כזה[28].
בכל מקרה חזקת מצוות אינה עוברת בירושה, אם הבן אינו ראוי. לדוגמה: שליח ציבור שתש כוחו, ולבנו אין קול נעים[29], הבן אינו יורש.
איבוד החזקה
היתה לו חזקה במצוה ונתרצה עם שאר הקהל ליתנה לאחר - איבד את זכותו. אם בשעה שנתנוה הקהל לאחר לא היה בידו לתת מה שהיה נותן בכל שנה עבור המצוה מחמת עוני, ועכשיו שיש בידו רוצה לחזור - חוזר למצותו. אולם אם עבר מחזקתו מחמת עבירה שעבר, אפילו בשוגג - אינו חוזר[1][20].
קישורים חיצוניים
- הערך "חזקת מצות", במיקרופדיה תלמודית, באתר ויקישיבה
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 מהר"ם מרוטנבורג, תשובות מהר"ם מרוטנבורג, דפוס קרימונה סימן רט
- ↑ תלמוד בבלי, מסכת יומא, דף י"ג, עמוד א'
- ↑ משנה תורה לרמב"ם, ספר עבודה, הלכות עבודת יום הכפורים, פרק א', הלכה ד'
- ↑ שו"ת הרשב"א,
שגיאות פרמטריות בתבנית:אוצר הספרים היהודי
פרמטרים [ ללא ] לא מופיעים בהגדרת התבנית חלק ה' סימן רפ"ג, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי - ^ 5.0 5.1 5.2 רבי יוסף קולון, שו"ת מהרי"ק, שורש קיג, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ↑ משנה, מסכת גיטין, פרק ה', משנה ח'
- ↑ דבריהם נפסקו להלכה בשולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ג, סעיף י"ז.
- ↑ רבי ישראל איסרלין, תרומת הדשן, פסקים וכתבים, פסק קכח
- ^ 9.0 9.1 רבי אליהו בן חיים, שו"ת הראנ"ח, ספר מים עמוקים, סימן ע'
- ↑ רבי שמשון מורפורגו, שמש צדקה, ונציה תקי"ח, חושן משפט סימן שלו
- ^ 11.0 11.1 11.2 11.3 רבי דוד בן זמרא, שו"ת הרדב"ז, חלק ד' סימן א'פה (יא), באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- ^ 12.0 12.1 12.2 דרכי משה, חושן משפט, סימן קמ"ט
- ^ 13.0 13.1 רבי שלמה הכהן (מהרש"ך), שו"ת מהרש"ך, חלק א סימן מה
- ↑ רבי יצחק רפפורט, שו"ת בתי כהונה ח"ב סי' י
- ↑ רבי עקיבא איגר, שו"ת רבי עקיבא איגר, תנינא סימן יב
- ↑ סידור יעב"ץ, סוף דיני תקיעת שופר
- ^ 17.0 17.1 עד סוף חייו, או עד שהוא מסוגל מבחינת בריאותו או עד שנמצא בו פסול
- ↑ רבי יצחק הכהן רפפורט, בתי כהונה, חלק ב' סימן י
- ↑ רבי יהושע וולק כץ, סמ"ע על טור חושן משפט, סימן קמט ס"ק נ
- ^ 20.0 20.1 20.2 שולחן ערוך, אורח חיים, סימן קנ"ג, סעיף כ"ב; הגהות הרמ"א על שולחן ערוך, חושן משפט, סימן קמ"ט, סעיף ל"א
- ↑ רבי יוסף תאומים, אשל אברהם, אורח חיים, סימן תקפ"א, סעיף קטן ו'
- ↑ רבי יעקב עמדין, סדור היעב"ץ, סוף דיני תקיעת שופר
- ↑ רבי חיים בנבנישתי, כנסת הגדולה, אורח חיים סימן כז
- ↑ רבי אברהם בן מרדכי הלוי, גינת ורדים, יורה דעה כלל ג סימן ז
- ↑ רבי יעקב בירב, שו"ת מהר"י בירב, סימן מט; רבי חיים בנבנישתי, שיירי כנסת הגדולה, אורח חיים סימן קנג הגהות בית יוסף סימן יח
- ↑ רבי שמואל קלעי, משפטי שמואל שאלה נג
- ↑ שו"ת הרשב"א, חלק א' סימן ש'
- ↑ רבי שניאור זלמן מלאדי, שולחן ערוך הרב, אורח חיים סימן נג סעיף לד; רבי משה סופר, שו"ת חתם סופר, אורח חיים סימן יב
- ↑ מדובר שקולו של הבן בלתי נסבל, אך אם הוא רק אינו נעים כשל אביו, הריהו יורש