חוקי פרנל-אראגו
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חוקי פרנל-אראגו הם ארבעה חוקים ניסיוניים אשר הסבירו כיצד התאבכות של אור תלויה בקיטוב האור. חוקים אלו נוסחו על ידי אוגוסטן ז'אן פרנל ואראגו בעקבות ניסיוניהם בבעזרת קלציט ונועדו להסביר את תלות תופעת ההתאבכות בקיטוב של האור, בהמשך לניסוי שני החריצים המפורסמים של תומאס יאנג. חוקים אלו הם מקור למחקר מקורי ניסיוני ותאורטי באופטיקה גם בימינו [1],[2],[3] .
ארבעת החוקים הם:
- שתי קרני אור המקוטבות בזווית ישרה אחת ביחס לשנייה, אינן יוצרות שום השפעה אחת על השנייה באותן נסיבות שאור רגיל (אור לא מקוטב) יוצר התאבכות הורסת
- שתי קרני אור בעלי אותו קיטוב יתאבכו באופן זהה לאור רגיל (לא מקוטב)
- שתי קרניים שבמקור היו מקוטבות בזווית ישרה אחת ביחס לשנייה לא ייצרו תבנית התאבכות גם אם יביאו את הקרניים למצב של קיטוב זהה
- קרניים שבמקור היו עם אותו קיטוב והופרדו לקיטובים מאונכים יצרו תבנית התאבכות כמו אור רגיל לאחר שיחזירו אותם למצב של קיטוב זהה
