חוזה ברדה (1650)
.jpg) | |
| צ'ארלס השני, מלך אנגליה | |
| מקום חתימה |
 ברדה, הרפובליקה ההולנדית |
|---|---|
| תאריך כניסה לתוקף | 1 במאי 1650 |
| שפות | אנגלית |
חוזה ברדה (באנגלית: Treaty of Breda) היה חוזה שנחתם ב-1 במאי 1650 בין צ'ארלס השני לבין ממשלת סקוטלנד הבריתנית (אנ'). על פי תנאיו, הסקוטים הסכימו להמליך את צ'ארלס השני כמלך אנגליה וכן כמלך סקוטלנד, בעוד צ'ארלס התחייב לבסס מערכת פרסביטריאנית לכנסייה האנגליקנית, ולהבטיח את זכויותיה של הכנסייה של סקוטלנד.
הסקוטים כרתו בעבר ברית עם המלוכנים האנגלים כדי להשיב את צ'ארלס הראשון לכס המלוכה, במהלך מלחמת האזרחים האנגלית השנייה (אנ') בשנת 1648. בעקבות תבוסתם צ'ארלס הראשון הוצא להורג בינואר 1649, מה שהוביל להקמת חבר העמים של אנגליה. מסיבות שונות, הסקוטים התנגדו להוצאה להורג, וחוזה ברדה הוביל למלחמה האנגלו-סקוטית (אנ'). הפעם, משמעות התבוסה הייתה שילובה של סקוטלנד בחבר העמים.
אף על פי שסקוטלנד זכתה מחדש בעצמאותה לאחר הרסטורציה האנגלית בשנת 1660, ניסיונו בברית הביא לכך שצ'ארלס השני נותר עוין לפרסביטריאניזם לאורך כל שלטונו והחזיר את הבישופים לכנסייה של סקוטלנד בשנת 1662.[1]
הערות שוליים
- ↑ Godfrey Davies, Paul H. Hardacre, "The Restoration of the Scottish Episcopacy, 1660-1661", Journal of British Studies 1, 1962, עמ' 37–38 doi: 10.1086/385441, JSTOR 175201
חוזה ברדה (1650)43268129Q2374127