תאגיד רב-לאומי

תאגיד רב-לאומי הוא תאגיד המשתרע על פני מדינות רבות, עם מפעלי משנה, משרדים או סניפים בארצות שונות. לרוב, לתאגיד כזה יש משרד ראשי מרכזי, בו מתואם הניהול העולמי של התאגיד. רוב התאגידים הרב-לאומיים הם בינוניים וקטנים, אך רוב התאגידים הגדולים במונחים של הכנסה כספית או נתח שוק הם תאגידים רב-לאומיים. בשנת 1602 הוקם התאגיד הרב-לאומי הראשון, חברת הודו המזרחית ההולנדית.

התאגידים הרב-לאומיים המודרניים מובחנים מחברות בינלאומיות במספר מובנים. חברות בינלאומיות נהגו בדרך כלל לייבא חומרי גלם ממדינה אחת או מספר מדינות, להרכיבם במפעל או במספר מפעלים במדינת האם של החברה ולשווקם במדינות שונות. תאגידים רב-לאומיים, לעומתם, מבזרים גם את פעולת הייצור בין מדינות שונות. ייתכן מצב, לדוגמה, בו רכיב אחד של המוצר ייוצר במדינה אחת, אחר בעבר השני של העולם, והרכבתם יחדיו במפעל במקום שלישי.

במוצרים שבהם השירות הוא מרכיב מרכזי, וכדאיות ייבוא חומרי גלם נמוכה יחסית, נהוגה פעמים רבות גם שיטת הזכיינות, שבה מעניק התאגיד הרב-לאומי זיכיון הפעלה ליצרנים או נותני שירות במדינה מסוימת, כשאלו פועלים במדינתם כיצרנים עצמאיים שיש להם זיכיון לשימוש במותג של החברה הרב-לאומית, ונהנים מהדרכה וסיוע (במובן כללי יותר) מהחברה האם, וחסכון בהוצאות פרטניות כמו פרסום, מחקר ופיתוח (מו"פ), לוגיסטיקה וניהול או שיווק אסטרטגי. במקרים כאלה, התאגיד הרב-לאומי מעניק זכיונות פעולה לתאגידים שאינם רב-לאומיים. (ראו הרחבה על מיתוג וגלובליזציה)

שני אפיונים אלו של התאגידים הרב-לאומיים הביאו לפיחות בחשיבות הסחר הבינלאומי בסחורות ולגידול מקביל בהיקף הסחר הבינלאומי המבוצע באמצעות העברות הון. מבנה זה מעניק לתאגידים הרב-לאומיים גמישות רבה יחסית בהשוואה לתאגידים בינלאומיים מדורות קודמים, משום שהדבר מאפשר להם להפחית את מצבת העובדים המועסקת בתאגיד, לטובת חוזים מול קבלני-משנה המקיימים יחסים כאלו עבורו.

אחת הסיבות המרכזיות למעבר לייצור רב-לאומי היא ההקשחה הניכרת בשוקי העבודה ברוב מדינות המערב, ושכרם הגבוה של עובדי ייצור בהם. יתרון היעילות של הייצור במערב נשחק במידה רבה, ובמקרים מסוימים אף נעלם. במצב כזה, בהתאם ל"חוק היתרון היחסי" של דייוויד ריקרדו, למדינה המסוגלת לייצר כל מוצר ביעילות גדולה יותר ממדינה אחרת, עדיין משתלם להעביר את ייצור המוצרים שבהם יתרונה היחסי קטן יותר לייצור באותה מדינה אחרת, ודומה כי זהו המצב גם כאן.

התאגידים הרב-לאומיים, בהתאם לאמור, מתמקדים בתחומים בהם יש עדיין יתרון יחסי גדול למדינת האם של התאגיד. תאגידים רב-לאומיים רבים מצמצמים את מעורבותם הישירה בנושאי ייצור מוצרים, ומתמקדים, לעומת זאת, בלוגיסטיקה, מחקר ופיתוח, ובשיווק ומיתוג. לדוגמה, תאגיד רב-לאומי העוסק במיצים עשוי להעביר את ייצור המיצים בפועל לחברות עצמאיות שונות, כשעיקר עבודתו מתמקדת במיתוג המיצים השונים, פיתוח מיצים חדשים, שיווק המיצים ומכירתם בשוק.

לטענת הדוגלים באנטי-גלובליזציה, גודלם של התאגידים הרב-לאומיים והיותם נותני חסות מסחרית לפעילויות תרבותיות שונות, הקנו להם השפעה פוליטית רבה. במיוחד, נטען כי חברות כאלה נהנות מהשפעה על מדינות קטנות יותר או עניות יותר, באמצעות החלטה לייצר או שלא לייצר בהן.

תאגידים רב-לאומיים בישראל

תאגידים רב-לאומיים רבים פועלים גם בישראל. הדרך הבסיסית ביותר לכך היא קיום של סניף, סוכנות או זכיין בישראל, העוסקים בשיווק מוצריו של התאגיד הרב-לאומי, כפי שעושים למשל איקאה או זארה ויצרני מכוניות, כגון פורד ופיאט, שלהם סוכנויות בישראל. במשך שנים אחדות נמנעו תאגידים רב-לאומיים מקשרים עם ישראל, עקב החרם הערבי, שהשפעתו נחלשה במהלך השנים. תאגידים רב-לאומיים אחרים, כמו מקדונלד'ס או קוקה-קולה מבצעים גם את פעולות הייצור בישראל, והיצרנית הישראלית מתפקדת במובנים רבים כיישות נפרדת בעלת זיכיון למותג.

בחלק מהמקרים פתחו תאגידים רב-לאומיים מפעלי ייצור ומרכזי מחקר ופיתוח בישראל. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא תאגיד אינטל.

אחת התוצאות הנובעות מפעילותם של תאגידים רב-לאומיים בישראל היא הצטרפותם של תאגידים ישראליים לתאגידים רב-לאומיים. התופעה בולטת בענף ראיית החשבון, שבו משרדים ישראליים הצטרפו למשרדים רב-לאומיים כגון Ernst & Young ו-KPMG, ובאופן דומה בענף הפרסום.

במקרים מעטים התפתחו תאגידים ישראליים לתאגידים רב-לאומיים שמרכזם בישראל. הדוגמה הבולטת ביותר לכך היא חברת טבע תעשיות פרמצבטיות, שמרכזי הייצור שלה פרושים במדינות אחדות בנוסף לישראל.