לדלג לתוכן

חבלבלן המשוכות

מתוך המכלול, האנציקלופדיה היהודית
קריאת טבלת מיוןחבלבלן המשוכות
מיון מדעי
מערכה: בעלי פרחים
מחלקה: דו-פסיגיים
מין: חבלבלן המשוכות
תת־מין: Calystegia sepium subsp. sepium

חֲבַלְבַּלַּן הַמְּשׂוּכוֹת (שם מדעי: Calystegia sepium) הוא צמח מטפס רב-שנתי, לא שכיח, ממשפחת החבלבליים, הגדל בבתי גידול לחים. בישראל הוא גדל לאורך נחלים ומעיינות של מים מתוקים באזורים לחים יחסית, כגון בצפון הארץ, בשפלה ובמישור החוף. תפוצתו העולמית רחבה, והוא גדל בבתי גידול דומים באזורים ממוזגים ברחבי העולם[1][2]. חבלבלן המשוכות ניכר בפרחיו הלבנים והגדולים, ובעליו דמויי ראש חץ, שבסיסם הייחודי מקל על זיהויו ומאפשר להבחינו ממטפסים אחרים של גדות מים, כגון חנק מחודד. עונת הפריחה נמשכת מסוף אפריל עד תחילת אוקטובר; הפרי מבשיל מתחילת ספטמבר, והפצת הזרעים מסתיימת בסוף נובמבר.

תפוצה בעולם ובישראל

עלה אופייני עם אוזניות מזוותות של חבלבלן המשוכות

חבלבלן המשוכות נפוץ באזורים הממוזגים והסובטרופיים של העולם הישן והחדש. מתוך תשעת תת-המינים שתוארו, תחום תפוצתו הטבעי של התת-מין הטיפוסי (Calystegia sepium subsp. sepium) כולל את מקארונזיה, אירופה, מערב אסיה עד שינג'יאנג שבמערב סין, וכן את אזור הים התיכון ועד אפגניסטן – בעיקר בתחומי אקלים ממוזג[3].

בישראל הוא גדל לאורך נחלים ומעיינות של מים מתוקים באזורים לחים יחסית, ובייחוד בעמק עכו, השרון, פלשת, הגליל העליון, עמק יזרעאל, השומרון, השפלה, בקעת החולה, בקעת כינרות, בקעת בית שאן, הגולן והגלעד[2].

סיסטמטיקה

משפחת החֲבַלְבַּלִּיִּים (Convolvulaceae) כוללת כ־57 סוגים, מהם שישה מיוצגים בישראל. הסוג חֲבַלְבַּלָּן (Calystegia) מיוצג בישראל על ידי שני מינים בלבד: חֲבַלְבַּלָּן הַמְּשׂוּכוֹת (Calystegia sepium) ו־חֲבַלְבַּלָּן עָגוֹל-עָלִים (Calystegia soldanella).

חֲבַלְבַּלָּן עֲגֹל-עָלִים הוא בן-שיח שרוע, הגדל בחולות חוף הים התיכון. מין זה נדיר מאוד בישראל וייתכן שהוא מופיע בה רק באופן אקראי. הוא נבדל מחבלבלן המשוכות לא רק בצורת חייו ובבית גידולו, אלא גם בעליו הבשרניים, שצורתם מעוגלת (דמוית כליה או מגן), ובפרחיו הוורודים. תחום תפוצתו הטבעי משתרע לאורך חופים חוליים באזורים ממוזגים וסובטרופיים ברחבי העולם. הוא נפוץ באירופה ובאיים הסמוכים לה, בצפון אפריקה, במזרח התיכון, במזרח אסיה, בחופי אמריקה, באוסטרליה וניו זילנד, וכן באיים באוקיינוס האטלנטי והפסיפי. תפוצתו מקוטעת, ומתאפיינת באוכלוסיות מבודדות לאורך קווי חוף. לרוב אינו גדל בפנים היבשת, גם כאשר האקלים מתאים, דבר המצביע על הסתגלות ייחודית לבית גידול חופי ועל פיזור מוגבל באמצעים טבעיים.

חֲבַלְבַּלָּן הַמְּשׂוּכוֹת כולל תשעה תַּת-מִינִים. הנפוץ ביותר – וגם זה שגדל בישראל – הוא התַּת־מין הטיפוסי, Calystegia sepium subsp. sepium. תחום תפוצתו רחב מאוד: מאירופה ועד מערב סין, והוא נפוץ גם בצפון אפריקה (מרוקו, אלג'יריה ותוניסיה), כולל אזור הים התיכון.

תַּת-מִינִים נוספים באירו-אסיה כוללים אחד מהים הבלטי ואחד מהמזרח הרחוק של אסיה (רוסיה, סין ויפן).

תת-מין נוסף, roseata, מוצאו מצפון ומערב אירופה, אך התאזרח גם בדרום אוסטרליה, ניו זילנד ואי הפסחא – ויש מחלוקת אם תפוצתו שם טבעית או משנית.

באמריקה תוארו חמישה תַּת-מִינִים נוספים, כולם תחומים גאוגרפית לצפון ומרכז היבשת, ואחד מהם גם לדרום אמריקה (פרו). מרביתם תוארו בשנות השישים והשבעים של המאה ה־20, בעיקר על ידי הבוטנאי ג'ון ברומיט[4].

מורפולוגיה

צורת אונות הצלקת והחפים
צורת אונות עמוד השחלה - מימין לפופית, באמצע חבלבל, משמאל חבלבלן

חֲבַלְבַּלַּן הַמְּשׂוּכוֹת הוא צמח מטפס רב-שנתי, קירח או מכוסה בשערות פלומתיות דלילות. למין חבלבלן המשוכות ידועים כיום תשעה תת-מינים, חלקם מצויים באמריקה, ולכן ייתכנו הבדלים בתיאורים מורפולוגיים הנוגעים לאותו מין במקורות שונים. התיאור להלן מבוסס על מקורות ישראליים, והוא מתייחס לתת-המין הטיפוסי (Calystegia sepium subsp. sepium).

הצמח מתפתח מקני שורש – גבעול תת-קרקעי (על אף שמו) אשר מצמיח עלים ממפרקיו, גבעולים כלפי מעלה, ושולח שורשים כלפי מטה ולצדדים. בנוסף, הוא מתרבה גם באמצעות שלוחות – גבעולים אופקיים הנמצאים סמוך לפני הקרקע, המשמשים לרבייה וגטטיבית. כל שלוחה מורכבת לרוב ממפרק אחד ארוך שבקצהו ניצן, ממנו מתפתח צמח חדש. אף שצורתה דומה לקנה שורש, השלוחה נחשבת לגבעול משני של הצמח הראשי.

הגבעולים מטפסים בתנועה לוליינית סביב שיחים או עצמים אחרים, ואורכם עשוי להגיע עד 3 מטרים.

העלים נישאים על פטוטרת ארוכה, שלרוב קצרה מהטרף. לוואים לרוב חסרים.

העלים מסורגים, פשוטים, תמימים וקרחים. הם גדולים, מתארם משולש או דמוי משולש-ביצה בצורתם, באורך 5 עד 10 ס"מ, לעיתים רחוקות עד 15 ס"מ, ארוכים פי שלושה לפחות מרוחבם. בסיס העלה דמוי לב עד דמוי ראש חץ או ראש חנית, בבסיס העלים מצויות אוזניות שלמות, שהן זוויתיות או קטומות. צורת האוזניות היא אחד מסימני הזיהוי הבולטים של חֲבַלְבַּלַּן הַמְּשׂוּכוֹת בשדה.

הפרחים דו-מיניים, נכונים. מאוחי עלי כותרת ואורכם 4 עד 7.5 ס"מ וצבעם קרם עד לבן. הם נישאים על עוקץ ארוך, על פי רוב יחידים בחיקי העלים. מחיק העלים העליונים שבהם יוצאים פרחים שעוקצם עולה על אורך החפה.

החפיות המלוות כל פרח ירוקות, נגדיות, גדולות ורחבות, ואינן מרוחקות מבסיס הגביע. הן דמויות עלים, צמודות לגביע ולעיתים מקיפות אותו בחלקן. אורכן 15 עד 20 מ"מ ורוחבן 8 עד 10 מ"מ, וצורתן נעה בין ביצה-אזמל לביצה. בסיסן כמעט דמוי לב, וקודקודן חד עד קהה, לעיתים מסתיים בחוד קצר (mucronate). החפיות ארוכות מעלי בגביע ורחבות ממנו. בניגוד לכך, במיני חֲבַלְבֵּל (Convolvulus) החפיות צרות יותר[5].

הגביע מורכב מחמישה עלים מפורדים, כמעט שווים באורכם, מוארכים עד ביציים, חדים או קהים, קצרים מן החפיות. הגביע משתייר לאחר הפריחה.

הכותרת שזורה בכפתור הפרח, לבנה או בצבע קרם, דמוית משפך או פעמון, באורך 4 עד 7.5 ס"מ, לרוב 3 עד 4 ס"מ[6]. היא בעלת חמישה קיפולי אורך. האוגן חסר אונות ברורות והשפה לרוב גלית.

האבקנים חמישה, קבועים בעומק צינור הכותרת ואינם יוצאים מחוץ לכותרת. הם מסודרים לסירוגין עם אונות הכותרת וממוקמים מול עלי הגביע[7].

השחלה עילית, לרוב בת שתי מגורות, ובכל אחת אחד או שתי ביציות; השליה זוויתית.

עמוד שחלה אחד, נושא שתי צלקות גדולות, מעובות, שאינן כדוריות, ומובחנות בבירור מעמוד השחלה — בשונה ממיני לפופית (Ipomoea) שצלקותיהם כדוריות, וממיני חבלבל שבהם הצלקות דקות ואינן מובחנות בבירור מהעמוד.

הפרי הלקט כדורי, בקוטר 8 עד 12 מ"מ, נפתח בארבעה קשוות ומכיל ארבעה זרעים.

הזרעים חומים כהים, באורך 4 עד 7 מ"מ, בעלי אנדוספרם[8].

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא חבלבלן המשוכות בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. Calystegia sepium (L.) R.Br., POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  2. ^ 2.0 2.1 חבלבלן משוכות, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
  3. Calystegia sepium subsp. sepium, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
  4. {{{מחבר}}}, RICHARD KENNETH BRUMMITT PhD, SBI Yearbook, 2014, עמ' 90-92
  5. נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 514-516
  6. מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 359
  7. א. פאהן, ד. הלר, מ. אבישי, מגדיר לצמחי התרבות בישראל, תל אביב: הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998, עמ' 349
  8. Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, Jerusalem: The Israel Academy of Sciences and Humanities, 1978, עמ' 43-44

חבלבלן המשוכות41682444Q161704