חאפער
קפיצה לניווט
קפיצה לחיפוש
חאפער היא מילה ביידיש, אליה הגיעה מלשונות סלאביות ומשמעותה חוטף.
בתקופת שלטונו של ניקולאי הראשון, קיסר רוסיה הוטל על היהודים באימפריה הרוסית לספק ארבעה מגויסים לצבא הרוסי על כל אלף תושבים. ראשי הקהילה נמנעו מלגייס את בני משפחותיהם ואת מקורביהם, סוחרים עשירים ובעלי מקצועות נדרשים ותלמידים חכמים. המגויסים הגיעו מקרב דלת העם, מקרים סוציאליים, עברינים ופורקי עול. גם הם לא ששו להתגייס, לכן היה קושי לספק את מכסת המגויסים. ראשי הקהילות נהגו לעיתים לשכור בריונים, שיחטפו מועמדים לגיוס - בריונים אלה כונו "חאפערים"[1].
במדינת ישראל מקובל הכינוי "חאפער" לנהג מונית, שאינו משתייך לתחנת מוניות מסוימת ו"חוטף" לקוחות פוטנציאליים של תחנות מוניות שונות.
הערות שוליים
- ↑ שלום בוגוסלבסקי, הסיפור הבלתי־סביר והלא־מספיק־זכור על עלייתה ונפילתה של מזרח אירופה היהודית, הוצאת זרש, 2024, עמודים 284 - 288
חאפער40715331