זניט (אסטרונומיה)
זֵנִיט היא, באופן כללי, כיוון המצביע ישירות "מעל" מיקום מסוים (אנך, ניצב).
באסטרונומיה מוגדרת תפיסת "מעל" כנגדית לכוח הכבידה בכל מקום נתון. המונח "זניט" משמש גם לייצוג הנקודה הגבוהה ביותר הנראית לעין, בתצפית על מהלכו של גוף שמימי במסלולו סביב לנקודה מוגדרת כלשהי.
המונח לנקודה המקבילה לזניט (בכיוון כח הכבידה) הוא "נדיר" או "נאדיר".
כיוון הזניט חופף בקירוב לקו המרידיאן המקומי, אך אינו זהה לו. החפיפה בין שני המונחים אינה מלאה מפני שקו המרידיאן מוגדר במונחים של סיבוב עצמי המאפיינים גוף שמימי, לא במונחים של שדה כח המשיכה שלו. כיוון הזניט וקו המרידיאן עולים בקנה אחד רק עבור גוף סימטרי המסתובב על צירו באופן מושלם ללא סטיות. בכדור הארץ, ציר הסיבוב אינו קבוע ביחס לכדור אלא משתנה (למשל עקב גאות ושפל), כך שלעומת הזניט, לא ניתן להתייחס אל קו המרידיאן כאל קבוע מוחלט.
מקור המילה
המילה זניט היא במקור שיבוש למילה הערבית Zeenath כמו Samt ("יופיו של כיוון / נתיב"), נהגתה כ-Sent, לפי סופרים של ימי הביניים (במהלך המאה ה-14), בביטוי سمت الرأس (Samt ar-râs "נתיב מעל הראש")[1].
כיוון הזניט
הזניט מצביעה אל עבר השמש רק באזור הטרופי, בין חוג הגדי לבין חוג הסרטן. כשהזניט מצביעה אל עבר השמש, האירוע חל ב"חצות היום", בצהרון, במצהר. בתחום האזור הטרופי, חוצה השמש את הזניט פעמיים בשנה בכל נקודה גאוגרפית. בקווי הרוחב המרכזיים באזור הטרופי, מתרחשת התופעה בזמנים הבאים:
- בקו המשווה - הזניט מצביעה אל השמש בכל אחד משני ימי השוויון בשנה
- בחוג הסרטן - הזניט מצביעה אל השמש ב-21 ביוני (למשל בעיר אסואן במצרים)
- בחוג הגדי - הזניט מצביעה אל השמש ב-21 בדצמבר
שימוש
בזניט עושים שימוש לשתי מטרות. כיוון הזניט משמש כנקודת הכיוון במדידת הזווית בין כדור הארץ לבין גרמי שמים אחרים (כוכב, מערכת כוכבים), והוא גם מגדיר את אחד מצירי האופקיות בתיאום מערכות תצפית אסטרונומיות. לנקודת הזניט ישנה גם חשיבות רבה במפות אסטרולוגיות, והיא זו שעל פיה נקבע הבית ה-10, או נקודת ה-MC.
קישורים חיצוניים
ערך מילוני בנושא זניט בוויקימילון
הערות שוליים
- ^ zenith – podictionary 856, באתר Podictionary
25351648זניט (אסטרונומיה)