זלוטוב
| |||
 | |||
| מדינה |
 פולין | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 פולין גדול | ||
| מחוז | מחוז זלוטוב | ||
| גובה | 110±1 מטר מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיירה | 18,768 | ||
| קואורדינטות | 53°21′37″N 17°02′27″E / 53.3603°N 17.0408°E | ||
| http://www.zlotow.pl | |||
זלוטוב (בפולנית: zwɔtuf) היא עיירה בצפון מערב פולין, שאוכלוסייתה מנתה נכון ל-2021 18,768 תושבים,[1] המשמשת כבירת מחוז זלוטוב בפרובינציית פולין גדול.
העיירה, הממוקמת על גדות נהר גלומיה ומוקפת באגמים רבים, משתייכת מבחינה היסטורית-גאוגרפית לאזור קריינה ההיסטורי.[1] העיר ממוקמת 35 ק"מ מפילה, 80 ק"מ מבידגושץ' ו-120 ק"מ מפוזנן.[1] מערכת התחבורה המקומית כוללת קו רכבת המחבר את העיירה לערים פילה וחויניצה לצד שירותי אוטובוס מקומיים, ואילו הבסיס הכלכלי נשען על פעילות תעשייתית שבמרכזה חברת מטאפלסט להתקנת חלונות, המשמשת כמעסיק התעשייתי הגדול ביותר במקום.
היסטוריה
הפעילות האנושית באזור מתחילה עוד במאה ה-8 לפנה"ס. בסביבות שנת 700 לספירה, מבצר על הגבעה שעל שפת אגם באבא שימש כמקום מגוריו של ראש שבט פומרני. האדמה הייתה שייכת לדוכסי גדנסק פומרניה מבית הסמבורידים בתוך פולין המחולקת, ולאחר מותו של הדוכס האחרון מסטווין השני בשנת 1294 היא עברה לשליטה ישירה של שושלת פיאסט.[2]
בתחילת המאה ה-14 היא הייתה כבושה על ידי המסדר הטווטוני. זלוטוב מוזכרת בשנת 1370 בכרוניקה של יאן מצ'ארנקוv. בשנת 1370 הוענקו לזלוטוב זכויות מגדבורג בזמן שהייתה תחת שלטון פולני, על פי צוואתו האחרונה של קז'ימייז' השלישי, מלך פולין, שמת באותה שנה. לפי הצוואה, נכדו קזימיר הרביעי, דוכס פומרניה, היה אמור לרשת את אדמות דובז'ין, בידגושץ', קרושוויצה, זלוטוב וואלץ' כפייף.[3]
בשנת 1455 במהלך מלחמת שלוש עשרה השנים זלוטוב נהרסה על ידי המסדר הטווטוני.[2] העיר עברה מאוחר יותר לבעלות משפחת פוטוליצקי, שהקימה בה טירה בסגנון רנסאנס בתחילת המאה ה-17. בשנת 1619, יאן פוטוליצקי הוציא מסמך יסוד לכנסייה ולקהילה הנוצרית. בהמשך עברה העיר לידי משפחת גרודז'ינסקי.[4]
הטירה נהרסה במהלך הפלישה השוודית בשנת 1657. ההפצצה הרסה גם חלקים אחרים של העיר, כולל בית העירייה. כנסייה חדשה, שעדיין עומדת כיום, נוסדה שם בשנת 1664 על ידי אנדז'יי קרול גרודז'ינסקי. לאחר ששלטון משפחת גרודז'ינסקי הגיע לסיומו בשנת 1688, משפחת דז'יאלינסקי עלתה לשלטון.[4]
בין השנים 1709 ל-1711, פרצה מגפה באזור. על פי רישומי כנסייה לא שלמים, כ-1,650 איש מתו כתוצאה מהמגפה. בשנת 1772 לאחר החלוקה הראשונה של פולין, זלוטוב שולבה בממלכת פרוסיה.[4]
בשנת 1784 נבנתה כנסייה פרוטסטנטית בעלת קורות עץ בכיכר השוק הגדולה, אשר בין השנים 1829–1831 הוחלפה בכנסייה מודרנית שתוכננה על ידי קרל פרידריך שינקל.[4]
בשנים 1772–1945, תחת שלטון פרוסיה ולאחר מכן גרמניה, היא הייתה ידועה בשם 'פלטוב'. בשנת 1818 העיר קיבלה מעמד של עיר מחוז. היא הייתה חלק ממחוז פלטוב במחוז הפרוסי של מערב פרוסיה. בשנת 1871 הושלם קו רכבת מפילה (אז 'שניידמיל'). בערך בתקופה זו, תושבים מקומיים רבים היגרו לאמריקה, כולל רבים מחברי הקהילה הפולנית המקומית.[4] למרות מדיניות הגרמניזציה של השלטונות הפרוסיים, פולנים מקומיים הצליחו לייסד מספר ארגונים, ביניהם הבנק העממי ('בנק לודובי'), מקהלת 'צ'ציליה' - אחת המקהלות הוותיקות ביותר שעדיין קיימות בפולין הגדולה, וקואופרטיב חקלאי ומסחרי. שלושת הגופים הללו פועלים עד היום.[4]
בשנת 1919 הוחלט כי החלק המזרחי של מחוז פלטוב יועבר לפולין וחלקו המערבי של המחוז, כולל העיר פלטוב, יישאר בגרמניה. החלטה זו עוררה מחאות חריפות בקרב המיעוט הפולני, שהיווה כ-12% מאוכלוסיית העיר והשטחים הכפריים הסובבים אותה.[4] משנת 1922 עד 1938, פלטוב הייתה חלק מהמחוז החדש גרנצמרק פוזן-פרוסיה המערבית בתוך גרמניה. כאשר מחוז זה פורק ב-1 באוקטובר 1938, פלטוב שולבה במחוז פומרניה. עם זאת, העיר הפכה למקום מושבם של סניפים מקומיים של איגוד הפולנים בגרמניה ושל אגודת בתי הספר הפולנים-קתולים.[4] פולנים מקומיים הצליחו להקים בית ספר פולני, גן ילדים,[4] ספרייה[5] ואת מועדון הכדורגל ספרטה זלוטוב (שהפך למועדון רב-מחלקתי לאחר המלחמה). עיתונות פולנית עדיין הופקה בעיר.[4]
בית הספר הפולני נהרס על ידי הגרמנים בשנות ה-30,[6] ובית הכנסת המקומי נהרס במהלך 'ליל הבדולח' בשנת 1938. בשנת 1939, זמן קצר לפני הפלישה לפולין, נעצרו פעילים ומורים פולנים מקומיים ונכלאו מאוחר יותר במחנות ריכוז נאצים.[7] במהלך מלחמת העולם השנייה, המחתרת הפולנית ריגלה אחר הפעילות הגרמנית בעיר.[8] בחודשים האחרונים של המלחמה, העיר נכבשה על ידי כוחות פולנים (פול') ב-31 בינואר 1945 ושולבה סוף סוף מחדש עם פולין.[4]
לאחר מלחמת העולם השנייה, הגבולות המחודשים שנקבעו לגרמניה ופולין על ידי ברית המועצות בהסכם פוטסדאם הציבו את העיר, שוב, בתוך פולין. ראש העיר הראשון שלה לאחר המלחמה היה (פול'), פעיל פולני מוביל בזלוטוב לפני המלחמה, אשר נכלא על ידי הגרמנים במחנה הריכוז זקסנהאוזן במהלך המלחמה.[4] כבר בשנת 1945 נוסדו בתי ספר פולניים חדשים, ומועדון הספורט ספרטה זלוטוב ומקהלת "צ'ציליה" חידשו את פעילותם.[4] מרכז התרבות הוקם בשנת 1946 והספרייה העירונית בשנת 1947.[4] בשנת 1957 נחנכה בזלוטוב האנדרטה היחידה בפולין לפיאסט בונה הגלגלים, המייסד האגדי של שושלת פיאסט.[4][4] בשנת 1961 הוקם המוזיאון האזורי.[4] בין השנים 1975 ל-1998, העיר שכנה מבחינה מנהלית במחוז פילה.[4]
התפתחות דמוגרפית
אוכלוסיית זלוטוב גדלה בהתמדה מ-1,597 תושבים בשנת 1783 ל-7,496 בשנת 1939. בתקופה הפרוסית והגרמנית, האוכלוסייה כללה רוב גרמני פרוטסטנטי, מיעוט קתולי (ברובו פולני) וקהילה יהודית. עד המאה ה-19 המאוחרת חי בעיר מיעוט פולני משמעותי של כ-800 איש. לאחר מלחמת העולם השנייה והחזרה לשלטון פולני, האוכלוסייה גדלה באופן דרמטי ל-18,768 תושבים נכון ל-2021, כאשר הרוב המוחלט הם פולנים.[1]
| שנה | תושבים | הערות |
|---|---|---|
| 1783 | 1,597 | תקופה פרוסית מוקדמת |
| 1871 | 3,311 | לאחר איחוד גרמניה |
| 1925 | 5,939 | תקופת רפובליקת ויימאר |
| 1939 | 7,496 | בתחילת מלחמת העולם השנייה |
| 2021 | 18,768 | בפולין המודרנית |
לקריאה נוספת
- ורדז'ינסקה, מריה (2009). Był rok 1939. Operacja niemieckiej policji bezpieczeństwa w Polsce. Intelligenzaktion (בפולנית). ורשה: IPN.
קישורים חיצוניים
אתר האינטרנט הרשמי של זלוטוב- אתר האינטרנט של המחוז עם מידע על העיר (בפולנית)
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 A postcard from Złotów, www.zlotow.pl.
- ^ 2.0 2.1 Dzieje Złotowa, Złotów - Wielkopolskie Zdroje.
- ↑ Werner Buchholz, Deutsche Geschichte im Osten Europas / Pommern, Siedler, 1999, p.154-158, ISBN 3-88680-272-8.
- ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 4.11 4.12 4.13 4.14 4.15 4.16 4.17 Dzieje Złotowa, Złotów – Wielkopolskie Zdroje
- ↑ Maria Wardzyńska (2009). Był rok 1939. Operacja niemieckiej policji bezpieczeństwa w Polsce. Intelligenzaktion. Warszawa: IPN, s. 31.
- ↑ Maria Wardzyńska (2009). Był rok 1939. Operacja niemieckiej policji bezpieczeństwa w Polsce. Intelligenzaktion. Warszawa: IPN, ss. 33–34.
- ↑ Maria Wardzyńska (2009). Był rok 1939. Operacja niemieckiej policji bezpieczeństwa w Polsce. Intelligenzaktion. Warszawa: IPN, ss. 76–79.
- ↑ Encyklopedia konspiracji Wielkopolskiej 1939–1945. Poznań: Instytut Zachodni. 1998. p. 625. ISBN 83-85003-97-5..
זלוטוב41725858Q249166