זינאידה פורטנובה

זינאידה מרטינובנה פורטנובה (ברוסית: Портнова, Зинаида Мартыновна;‏ 20 בפברואר 1926 – 15 בינואר 1944) הייתה פרטיזנית סובייטית וגיבורת ברית המועצות (1958). היא ידועה בכך לקחה חלק במעשי חבלה נגד הנאצים, והייתה אחראית להרעלת בסיס של חיילים גרמניים במהלך מלחמת העולם השנייה היא נתפסה, עונתה, והוצאה להרוג בגיל 17 בלבד.

ביוגרפיה

פורטנובה נולדה בלנינגרד ב-20 בפברואר 1926. היא הייתה בת למשפחה בלארוסית ממעמד הפועלים. אביה עבד במפעל קירוב. היא הייתה תלמידת כיתה ז' בבית הספר ה-385 בלנינגרד ב-1941.

הוריה שלחו אותו מלנינגרד להתגורר עם סבתה בכפר באזור ויטבסק. חיילים נאצים ניסו להחרים את הבקר של המשק המשפחתי, הכו את סבתה והרגו אותה. בעקבות כך, זינאידה החליטה לנקום בנאצים.

בשנת 1942 הצטרפה פורטנובה לפרטיזנים בבלארוס., והפכה לחברה בארגון המחתרת המקומי קומסומול באובול, אזור ויטבסק, בשם הנוקמים הצעירים. היא החלה בהפצת עלוני תעמולה סובייטים בבלארוס, איסוף והסתרת נשק עבור חיילים סובייטים ומעקב אחרי תנועות חיילים גרמנים.

בהמשך למדה איך להשתמש בנשק וחומרי נפץ מהחברים המבוגרים בקבוצה, והפכה ללוחמת מן המניין. במסגרת זו פורטנובה השתתפה בפעולות חבלה במשאבה, בתחנת כוח מקומית ובמפעל ללבנים. על פי ההערכות, פעולות אלו הרגו למעלה מ-100 חיילים גרמנים.

בשנת 1943, פורטנובה החלה לעבוד כעוזרת טבח בבסיס צבאי בגרמני, מתוך כוונה לחבל בפעילותו מבפנים. באוגוסט היא הרעילה את המזון המיועד לחיל המצב הנאצי שהוצב שם. כדי להתחמק מחשדות הנאצים, היא אכלה בפני חיילים מהאוכל המורעל בעצמה, וכך הצליחה להתחמק בהתחלה מהחשדות.

לאחר שחזרה לביתה, היא החלה להקיא אך בסופו של דבר הצליחה להתנקות מהרעל באמצעות שתיית מי גבינה.

בסופו של דבר, הגרמנים עלו על עקבותיה והיא ברחה והצליחה להתאחד חזרה עם חבריה הפרטיזנים ביער. היא הפכה לסיירת של יחידת הפרטיזנים על שם קלימנט וורושילוב.

במכתב ששלחה להוריה בחזרה ללנינגרד הנצורה באותו חודש, היא כתבה כי היא "ביחידה פרטיזנית. יחד איתך, אנחנו מכים את הכובשים הנאצים".

באוקטובר 1943 הצטרפה פורטנובה ל-VLKSM.

בדצמבר 1943 או בינואר 1944, היא נתפסה על ידי חיילים נאצים.

במהלך חקירת הגסטפו היא הצליחה להשתלט על האקדח של הקצין, ואז ירתה בו והרגה אותו. כששני חיילים גרמנים נכנסו לאחר ששמעו את היריות, היא ירתה גם בהם. לאחר מכן היא ניסתה להימלט מהמתחם ורצה לתוך היער, שם נתפסה ליד גדות נהר.

לאחר שנתפסה מחדש, פורטנובה נקלחה לחקירות ועברה עינויים רבים, אך לא הסגירה פרטים על הפרטיזנים. היא הוצאה להורג על ידי הנאצים ב-15 בינואר 1944.

מורשת

ב-1 ביולי 1958, פורטנובה הוכרזה לאחר מותו כגיבורת ברית המועצות על ידי הנשיאות של הסובייטי העליון, האישה הראשונה והצעירה שזכתה באות ההוקרה.

כמו כן, הוענק לה גם את מסדר לנין. ב-1969 נחנך בכפר צויה שלט הנצחה לכבודה. ברחבי ברית המועצות לשעבר הוקמו גם מספר אנדרטאות לזכרה, וכן הנפיקה הממשלה הסובייטית בול מיוחד לזכרה ב-1976.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא זינאידה פורטנובה בוויקישיתוף

• הקבר של זינאידה פורטנובה באתר Find A Grave
• ביוגרפיה (ברוסית)

הערות שוליים

ערך זה הוא יתום, כלומר אין ערכים במכלול שמקשרים אליו. אתם מוזמנים לתרום למכלול ולקשר אליו מכמה מהערכים שמכילים את המונח "זינאידה פורטנובה".

הערך באדיבות ויקיפדיה העברית, קרדיט,
רשימת התורמים
רישיון cc-by-sa 3.0

זינאידה פורטנובה40999426Q1958666