זאב פקטור
זאב פקטור (5 באפריל 1926 - 17 בינואר 2015) היה מנהל ישראלי שכיהן כמנהל "ויטה" וממייסדי מרכז הארגונים של ניצולי השואה בישראל והקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל.
ביוגרפיה
זאב פקטור נולד ב-5 באפריל[1] 1926 בלודז' שבפולין. הוא התחנך בבית ספר עברי על שם יצחק קצנלסון, שבו הילדים חונכו חינוך ציוני מובהק.
במהלך השואה
בהיותו בן 13 פרצה מלחמת העולם השנייה. שבוע לאחר פרוץ המלחמה הגיע הצבא הגרמני ללודז', חלק מבני משפחתו נשלחו לחלמנו ונרצחו שם. אביו מת בגטו וזאב הפך ל"אב המשפחה", והיה צריך לדאוג לאמו ולאחותו הקטנה. בגטו לודז' פגש את אסתר, רעייתו לעתיד. בשנת 1944 חיסלו הגרמנים את הגטו. כל מי שנותר הועלה לרכבת והובל לאושוויץ. הוא הגיע לשערי אושוויץ עם אימו רחל ואחותו הקטנה בת ה-9, חיה-הלושה. אחותו פרצה בבכי מר והוא ניסה לנחם אותה באמרו "אל תבכי ילדה, הכל יהיה בסדר". מאז לא ראה את אמו ואחותו לעולם, פחות משעה לאחר הגעת הטרנספורט נשלחה כל משפחתו לתאי הגזים.
במחנה אושוויץ טיפל זאב פקטור בסוסים של הגרמנים. כל יום עבד מ-4 בבוקר עד 10 בלילה, עבודה מפרכת בתנאים קשים שרק מעטים שרדו בה. בינואר 1945 הוצאו כל האסירים לצעדת מוות אל מחנה הריכוז בוכנוולד. מבין כ-5,000 אנשים שיצאו לצעדה, שרדו עד בוכנוולד רק כ-500. באפריל 1945 שוחרר המחנה על ידי האמריקאים. פקטור בן ה-19 שקל רק 32 ק"ג.
לאחר המלחמה
עם סיום המלחמה שהה פקטור תקופה בהחלמה בשווייץ, השלים לימודים תיכוניים והתחיל ללמוד ארכיטקטורה. הוא הפסיק את לימודיו על מנת להיות פעיל בארגון ההגנה ופעל במשימות חילוץ והעפלה עד לעלייתו לארץ ישראל בשנת 1947. התחתן בארץ ויחד עם אשתו אסתר הקים משפחה.
בשנותיו הראשונות בישראל עבד בסוכנות היהודית בקליטת עליה, אך החליט לעבור לתחום התעשייה, שכן הבין כריאליסט מובהק שעתידה של מדינת ישראל תלוי בפיתוח תעשייה איכותית וביצוא. בשנת 1953 התחיל לעבוד במפעל ויטה והתקדם עד להיותו מנהל החברה. ביתו רחל מרום, עוסקת בנושא חינוך והנצחת השואה מ 1999 במוזיאונים ומוסדות החינוך של בית לוחמי הגיטאות ובית טרזין.
במקביל לעבודתו התנדב משך שנים ארוכות במשמר האזרחי בבת ים, שם התגורר. במקביל התמיד בפעילות למען ניצולי שואה והיה בין המייסדים של מרכז הארגונים לניצולי השואה ושל הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל.
ב-17 בינואר 2015 נפטר זאב פקטור.
סיוע לניצולי השואה
בעיות ניצולי השואה
עם פרישתו מויטה החלו להגיע אליו פניות של ניצולי שואה (שכונו על ידו "אחים" ו"אחיות") אשר נקלעו למשברים בריאותיים, סיעודיים, רפואיים, משפטיים, משפחתיים, חברתיים. התחוור לו כי מה שהודחק משך כל השנים פיזית ונפשית עולה וצף ביתר שאת בעת עם ההזדקנות והפרישה מהעבודה; חלומות קשים בלילות, פגיעות פיזיות, בעיות שיניים וחניכיים. לחלק מהניצולים אין אמצעים כלכליים מספיקים כדי לטפל בקשיים ובמחלות מהן סבלו גם בגלל התנאים הקשים במחנות ובגטאות. חלקם מקבלים פיצויים מועטים ולפעמים כלל לא, הכנסותיהם נמוכות ולרבים אין פנסיה, שכן לא מצאו עבודות ראויות עם העלייה ארצה. מחקרים מצאו שניצולי השואה סובלים ממחלות מסוימות ביחס גבוה יותר מאשר כלל האוכלוסייה, וזאת בשל הרעב והתנאים הקשים.
הקמת הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל
כשהבין פקטור שכמות הפניות ואופיין לא מאפשרות טיפול פרטני ואישי, החליט במקום תוכניתו לפרוש לפנסיה, להקדיש את כל זמנו ומרצו למען הסיוע לניצולי השואה הנצרכים. הוא פעל משנת 1996 עד 2010 כאחד ממייסדי וכיו"ר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל ורתם את כל ניסיונו ויכולתו כדי להפוך אותה לגוף משמעותי שיוכל לתת מענה לעשרות אלפי פניות של ניצולי שואה לעזרה סיעודית, מענקים לצרכים רפואיים בסיסיים, התמודדות עם הבדידות באמצעות ביקורי מתנדבים, פרויקט "פרח לניצול" במסגרתו מבקרים חיילים, בני נוער ומבוגרים אצל ניצולי שואה עריריים ועוד.
פקטור הצליח להפוך את הקרן מגוף קטן שסייע באמצעים מינוריים לכמה עשרות ניצולי שואה, לגוף מאורגן שמסוגל להעניק מדי שנה סיוע לעשרות אלפי ניצולי שואה נצרכים. הוא עסק הן בהפעלת מערכות הסיוע לניצולי השואה והן בביסוס מעמדה של הקרן אצל הגופים המממנים (במיוחד ועידת התביעות). הוא הגיע למקומות רבים, שם הרצה והסביר על מצוקת ניצולי השואה ודרש למצוא פתרונות מעשיים לסיוע. לדוגמה, כשהגיעו קולות מהשטח בדבר בעיה לניצולי שואה עריריים עם השחרור לאחר אשפוז בבית החולים, יזם ודאג להפעיל פרויקט במסגרתו ימתין מטפל סיעודי לניצול בעת ההגעה הביתה וילווה אותו משך הימים הראשונים שלאחר האשפוז. לפי מחקר שנעשה באוניברסיטת חיפה – סיוע זה מנע מרבים מניצולי השואה אשפוז חוזר ואפשר להם להשתקם טוב יותר. דוגמה נוספת היא הפעלת פרויקט 'פרח לניצול' – במסגרתו מבקרים בני-נוער וחיילים אצל ניצולי השואה העריריים. פקטור גם דאג להיות שותף פעיל להם מדי יום ובזמנו היה מבקר בעצמו ניצולי שואה בודדים ולהיות מעורב באיתור פתרונות למקרים מיוחדים. הוא יזם מחקרים סטטיסטיים ורפואיים שונים שהיוו בסיס חשוב להוכחת הצרכים של ניצולי השואה. בכך ניצל את ניסיונו בתעשייה, כדי להבטיח כי הסיוע שניתן לא יהיה ספוראדי ומצומצם, אלא יהפוך למאורגן, יעיל ומשמעותי.
עם סיום תפקידו כיו"ר הקרן בשנת 2010 התמנה פקטור לנשיא הכבוד שלה. כמו כן קיבל את אות הנשיא למתנדב.
קישורים חיצוניים
- זאב פקטור - "נשיא כבוד של הקרן", באתר הקרן לרווחה לנפגעי השואה בישראל
עדותו של זאב פקטור, סרטון באתר יוטיוב, עמותת דורות ההמשך- זאב פקטור, דברי הספד באתר המועצה הלאומית להתנדבות.
עופר אדרת, ניצול השואה מלודג' שלא סלח לפולנים, באתר הארץ, 21 במרץ 2015
הערות שוליים
25468199זאב פקטור