ז'ראר למאן
 | |
| ז'ראר למאן | |
| לידה |
8 בינואר 1851 לייז', בלגיה |
|---|---|
| פטירה | 17 באוקטובר 1920 (בגיל 69) |
| השתייכות |
 צבא בלגיה |
| תקופת הפעילות | 1869–1918 (כ־49 שנים) |
| דרגה | גנרל |
| תפקידים בשירות | |
|
אחראי על החינוך הצבאי של המלך אלברט הראשון, מפקד הביצורים של העיר לייז' | |
| פעולות ומבצעים | |
| קרב לייז' | |
ז'ראר מתייה למאן (בצרפתית: Gerard Mathieu Leman; 8 בינואר 1851 - 17 באוקטובר 1920) היה גנרל בלגי. הוא היה אחראי לחינוכו הצבאי של אלברט הראשון, מלך הבלגים. במהלך מלחמת העולם הראשונה פיקד על הכוחות הבלגים בעת קרב לייז'. ב-15 באוגוסט 1914 נפל בשבי של הקיסרות הגרמנית. בתום המלחמה ב-1918 שוחרר למאן וחזר לבלגיה, שם התקבל כגיבור מלחמה. הוא נפטר ב-1920.
תחילת הקריירה
למאן היה בנו של קצין ארטילריה שהיה גם מרצה באקדמיה הצבאית École Militaire. למאן הגיע לאקדמיה הצבאית בבריסל וב-1869 סיים את לימודיו עם מוניטין של גאון צבאי. במהלך מלחמת צרפת-פרוסיה (1870-1871) שימש כאחד המשקיפים בכוח הבלגי.
ב-1882 התחיל להרצות באקדמיה הצבאית École Militaire ולאחר מספר שנים הפך אף למנהל האקדמיה. במהלך תקופתו כמנהל הוא היה האחראי לחינוכו הצבאי של מי שהפך מאוחר יותר למלך בלגיה אלברט הראשון.
מלחמת העולם הראשונה
ערך מורחב – קרב לייז'
בינואר 1914 קיבל למאן את האחריות על ביצוריה של העיר לייז' שהייתה מעבר חשוב לכוחות הגרמנים בין הולנד שבצפון ליערות הארדנים שבדרום. למאן היה נחוש לעכב את התקדמותם של הגרמנים ככל שהיה אפשר במידה ותפרוץ מלחמה. למעלה מ-18,000 פועלים הועסקו בבניית וחיזוק הביצורים שנועדו לחזק את קו ההגנה הבלגי ובכך לשמור על הנייטרליות של בלגיה (ראו הסכם לונדון (1839)).
ב-4 באוגוסט 1914 הגיעו הכוחות הגרמנים בפיקודו של אוטו פון אמיך אל העיר לייז' והחלו לצור עליה. בשלושת הימים הראשונים לקרב סבלו הגרמנים מאבידות מרובות לעומת האבידות הבלגיות. נראה היה שהבלגים בפיקודו של למאן יצליחו להחזיק מעמד, להפתעת מדינות ההסכמה. הדברים השתנו במהרה לאחר שהביאו הגרמנים את התותחים הכבדים כמו ברטה השמנה שהצליחו להכניע את המבצרים ביחד עם הפצצות אוויריות של צפלינים. מבצר אחר מבצר נפלו לידי הגרמנים, כאשר המבצר בו שהה למאן נהרס ב-15 באוגוסט ותוך כדי הפיצוץ איבד למאן את הכרתו. הוא נלקח כשבוי מלחמה אל גרמניה. העיר לייז' נפלה יום לאחר מכן ב-16 באוגוסט. למרות שהיה שבוי מלחמה, כאות כבוד נתנו לו הגרמנים לשמור את חרבו. ב-1918 לאחר תום המלחמה שוחרר למאן וחזר לבלגיה, שם התקבל כגיבור.
למאן מת שנתיים לאחר מכן ב-1920.
לקריאה נוספת
- Gérard Leman באתר First World War.com (באנגלית)
קישורים חיצוניים
25537757ז'ראר למאן