ז'אן דוסה
 | |
| לידה |
19 באוקטובר 1916 טולוז, צרפת |
|---|---|
| פטירה |
6 ביוני 2009 (בגיל 92) פלמה דה מיורקה, ספרד |
| ענף מדעי | אימונולוגיה |
| עיסוק | אימונולוג |
| מקום לימודים |
ליציאום מישלה אוניברסיטת פריז |
| מוסדות | כוחות צרפת החופשית, בית החולים לילדים בבוסטון, בית החולים סן לואי בפריז, INSERM |
| פרסים והוקרה |
פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1980) פרס וולף לרפואה (1978) |
| בן זוג | רוז מאיורל |
| מספר צאצאים | 2 |
| תרומות עיקריות | |
|
גילוי והגדרה של הקומפלקס העיקרי להתאמה רקמתית (MHC) ייסוד Fondation Jean Dausset-CEPH | |
ז'אן-בטיסט-גבריאל-יואכים דוסה (בצרפתית: Jean-Baptiste-Gabriel-Joachim Dausset; 19 באוקטובר 1916 – 6 ביוני 2009) היה אימונולוג צרפתי, יליד טולוז. בשנת 1980 הוענק לו פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה, יחד עם ברוך בנאסרף וג'ורג' סנל, על גילוי ותיאור הגנים המרכיבים את הקומפלקס העיקרי להתאמה רקמתית (MHC).
בעזרת כספי פרס נובל ובסיוע מענק מטלוויזיית צרפת, ייסד בשנת 1984 את מרכז חקר הפולימורפיזם האנושי (CEPH), אשר נקרא מאוחר יותר על שמו: Fondation Jean Dausset – CEPH. בשנת 1963 נישא לרוז מאיורל, ולשניים נולדו שני ילדים – אנרי ואירן. דוסה נפטר ב־6 ביוני 2009 במיורקה, ספרד, בגיל 92.[1]
ראשית חייו
דוסה נולד ב־19 באוקטובר 1916 בטולוז, הצעיר מבין ארבעה ילדים להנרי ואליזבת דוסה. אביו, יליד הרי הפירנאים, היה רופא, ואמו עקרת בית ממחוז לורן. לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה לביאריץ, שם בילה את רוב ילדותו. אביו מונה לרופא הראשי בבית החולים של באיון, דבר שהשפיע רבות על דרכו המקצועית. דוסה למד תחילה בבית על ידי אמו ומורה פרטי. בגיל 11 עברה המשפחה לפריז, ובגיל 15 החל את לימודיו בליציאום מישלה (Lycée Michelet).[1]
לאחר שסיים תעודת בגרות במתמטיקה, שכנע אותו אביו ללמוד רפואה באוניברסיטת פריז. שני הוריו הלכו לעולמם זמן קצר לאחר שהחל את דרכו כסטאז'ר בבית חולים בפריז, בגיל 19. הוא נכשל בניסיון הראשון להתקבל להתמחות, והתכונן לניסיון נוסף כשפרצה מלחמת העולם השנייה.[2]
השירות הצבאי והמלחמה
במהלך המלחמה גויס לצבא צרפת ונשלח לצפון איטליה לשנה. לאחר חזרתו לפריז בשנת 1940, עבר בהצלחה את בחינות ההתמחות ברפואה. לאחר מכן הצטרף לכוחות צרפת החופשית ושירת כנהג אמבולנס בצפון אפריקה, תחילה במרוקו ובהמשך בתוניסיה – אזור קרבות פעיל. שם נחשף לראשונה לתחום ההמטולוגיה, כשביצע עירויי דם לחיילים פצועים.
לקראת תום המלחמה, בשנת 1944, שב לפריז ושירת במרכז האזורי לעירוי דם של בית החולים סן-אנטואן.
רפורמה רפואית
לאחר המלחמה החל דוסה לעבוד כסטאז'ר בבתי החולים של פריז, שהיו במצב מוזנח ודחפו לצורך ברפורמה מבנית. הוא ייסד קבוצה של רופאים רדיקליים שפעלו לשינוי מערכת הבריאות בצרפת. בשל פעילותו הציבורית מונה ליועץ בלשכת שר החינוך הלאומי. יחד עם הרופא רובר דברה, דחף להקמת ועדה לרפורמה בחינוך הרפואי. בפעם הראשונה בצרפת, חוברו בתי החולים לאוניברסיטאות, ורופאים חויבו להורות לסטודנטים לרפואה. כך הוקם מודל של בתי חולים אוניברסיטאיים – בהם נערך גם מחקר רפואי בתוך כותלי בית החולים עצמו. כמו כן עוגן עיקרון העבודה במשרה מלאה לרופאים (רפורמת "דברה", 11 ו-30 בדצמבר 1958).[3]
קריירה
לאחר המלחמה עבד עם הפרופסור מרסל בסיס, שפיתח טכניקה חדשה בשם "עירוי חליפין". הוא עסק באימונו-המטולוגיה(אנ'), והתמקד בחולים אנמיים שהזדקקו לעירויי דם – ובהם גילה מחסור גם בתאי דם אדומים וגם בלבנים. ב־1948 נסע לבוסטון, שם עבד כסטאז'ר בבית החולים לילדים וניהל מעבדה להמטולוגיה במשך כארבע שנים.[2]
בשובו לצרפת ב־1952 חידש את עבודתו לצד בסיס, והחל בפרסום מחקריו הראשונים. יחד גילו השניים לראשונה תאי לויקוציטים מציגי אנטיגן, אם כי התגלית פורסמה רשמית רק ב־1958. בין השנים 1952–1957 שיתף פעולה עם חוקרים רבים, ביניהם ז'ילבר מאלינוו ומוניק וז'אק קולומבאני. בתקופה זו התמקד בפיתוח טכניקות חדשות לזיהוי נוגדנים. הוא מונה לראש המעבדה לאימונו-המאטולוגיה של פרופ' ז'ורז' מרשאל בבית החולים ברוסה בפריז, וביצע סדרת עירויי דם מתורמים לחולים כדי לבדוק תגובות חיסוניות. כך בחן את פעילותם של הלויקוציטים המוצגים בגוף המקבל, שמקורם בתורם.
ב־1958 גילה נוגדן חדש בשם MAC, שהיה אגלוטינין של תאי דם לבנים – ראשי תיבות של שמות התורמים ששימשו במחקר. בין 1960 ל־1965 התמקד בשיפור טכניקות השתלת איברים, ובבדיקת המנגנונים שמאפשרים לגוף לקבל רקמות זרות.
שנת 1965 הייתה נקודת מפנה: הייתה תחרות עזה בתחום האימונו-המאטולוגיה סביב גילוי אנטיגנים הקשורים להשתלות ולגנטיקה. בשיתוף עם פאול איבני בפראג, השתמש בטכניקות של אגלוטינציית לויקוציטים ורעילות לימפוציטית, וביחד גילו את האנטיגנים Hu-1 ו־H-2.
בשנת 1963 מונה דוסה לראש מחלקת האימונולוגיה בבית החולים סן לואי, שם גילה עם פליקס רפארו את מערכת HLA – מערכת אנטיגנים של לויקוציטים אנושיים – בעזרת ניסויים בהשתלות עור שהתבססו על עקרונות התאמה רקמתית (histocompatibility).
בשנים הבאות ניהל את יחידת המחקר למחלות דם ולאחר מכן (1968) הפך למנהל יחידת המחקר לאימונוגנטיקה של השתלות ב־INSERM(אנ'). דוסה ייסד את France Transplant ו־France Greffe de Moelle – ארגונים שמתאמים תרומות איברים והשתלת מח עצם.[2]
מחקר
את מחקרו החל דוסה לאחר קבלת תואר דוקטור לרפואה בשנת 1945, בעת התמחותו במעבדת המטולוגיה בבוסטון. מאמרו הראשון פורסם בשנת 1950, והתמקד בזיהוי נוגדנים בלתי שלמים באמצעות אריתרוציטים שעברו טיפול בטריפסין, בטכניקה שגילתה רגישות גבוהה יותר. בשנת 1952 פיתח שיטה להסרת פלזמה מתאי דם אדומים, עבור חולים שלא יכלו לקבל עירוי מלא.[1]
בשנים הבאות המשיך לחקור אנמיה המוליטית, פרסם מחקרים על אגלוטינציה של תאי דם, וב־1954 זיהה לראשונה חומר אגלוטינציה נגד תאי דם לבנים. ב־1958 פרסם מאמר על נוגדן מסוג איזואגלוטינין שמזהה לויקוציטים – גילוי אשר היווה את הבסיס לפרס נובל בו זכה.[2]
ב־1962 פרסם מחקר שהדגים קשר בין אגלוטינציית לויקוציטים לבין קליטת שתל עור, וב־1964 הציג קשר ברור בין התאמת אנטיגנים לבין תגובת הנוגדנים לשתל. מחקרים אלה הולידו עשרות פרסומים עד סוף 1965, שבחנו כיצד אנטיגנים משפיעים על תהליך קליטת השתל.
בהמשך חילק את קבוצות האנטיגנים של הלויקוציטים לפי התאמה רקמתית, והציע שכל האנטיגנים שנצפו שייכים לקומפלקס אחד – אותו כינה Hu-1. קומפלקס זה נודע מאוחר יותר בשם מערכת HLA – הקומפלקס העיקרי להתאמה רקמתית בבני אדם. ב־1965 אישש זאת באמצעות ניסויים שבהם הוזרקו אנטיגנים מסוג Hu-1 ונמדדה תגובת דחייה של שתלים, תוצאה שאישרה את תפקידם החיסוני.
בין 1966–1967 פרסם שורת מאמרים על הקומפלקס Hu-1, כולל מחקר שהדגים את השפעתו על סרטן והשתלות, ופיתח מבחן קומפלמנט של טסיות דם לזיהוי אנטיגנים. הוא גילה שהקומפלקס Hu-1 הומולוגי למערכת H-2 בעכברים. בסוף 1967 אישר שמדובר במערכת גנטית אחת תורשתית.
החל מ־1968 כונתה המערכת בשם HLA. דוסה השתתף במחקרים על מנגנוני ההורשה של האנטיגנים ופרסם מחקרים רבים נוספים, אשר הובילו להענקת פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה בשנת 1980.[1]
לאחר קבלת הפרס, פחתה מעורבותו במחקרים באופן אישי, אך הוא המשיך לתרום לעבודות מדעיות רבות, בעיקר בתחום הגנטיקה. דוסה פרש בשנת 2003, בגיל 87.[2]
פרס נובל
בשנת 1975 חשד דוסה ששמו הוגש כמועמדות לפרס נובל, אך דבר לא אירע עד פברואר 1980, אז נפוצו שמועות בקהילה המדעית בנוגע למועמדותו האפשרית. באותה תקופה תכנן דוסה לצאת למסע הרצאות ברחבי קוויבק שבקנדה, אך התלבט: אם יזכה בפרס – רצה להיות בקרבת משפחתו ועמיתיו; ואם יישאר בצרפת – ייראה כאילו הוא בטוח בזכייה ויחווה אכזבה אם תתבדנה התקוות. לבסוף בחר להישאר בפריז אך להתרחק מאור הזרקורים.
באופן לא מפתיע, הוכרז דוסה כחתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1980, יחד עם ברוך בנאסרף וג'ורג' סנל.[2]
שנותיו המאוחרות
בשנת 1984 ייסד את המרכז לחקר הפולימורפיזם האנושי (CEPH), שמטרתו הייתה לאתר גנים מרכזיים בבני אדם הקשורים למחלות – גנים שמחוץ למערכת HLA. איתור הגנים הללו היה צעד מכריע לקראת השכפול והזיהוי שלהם, ופריצת דרך משמעותית לגנטיקה רפואית.[1]
מערכת CEPH תרמה דגימות DNA מ־61 משפחות גדולות למרכזים בינלאומיים שעסקו במיפוי הגנום האנושי. בשיתוף עם הפרופסור לואיג'י לוקה קוואלי-ספורצה, פותח גם מאגר DNA מהאוכלוסיות האנושיות – הידוע בשם HGDP-CEPH – לצורכי מחקר בגנטיקה של אוכלוסיות.
CEPH היא עמותה ללא כוונת רווח שמומנה בחלקה על ידי ממשלת צרפת. בשנת 1993 שונה שמה ל"קרן ז'אן דוסה – CEPH". בשנת 2003, בגיל 87, פרש דוסה לגמלאות ומונה לנשיא הקרן.
מעמד והוקרה
דוסה היה חבר בהאקדמיה הצרפתית למדעים, ופרופסור בקולז' דה פראנס. היה חבר זר משפיע בהאקדמיה הלאומית למדעים (ארצות הברית), וכן חבר כבוד של האקדמיה האמריקאית לאמנויות ולמדעים.[4]
שימש כחבר במועצה המייסדת וכסגן נשיא הארגון למיפוי הגנום האנושי (HUGO). זכה בפרסים רבים ובהם פרס וולף לרפואה, פרס לנדשטיינר, ופרס קוך. שימש גם חבר במועצות מייעצות של מוסדות מחקר רבים.
קישורים חיצוניים
- ז'אן דוסה – הספד בעיתון The Telegraph
- כתבה על מותו ב־Le Monde
- אתר רשמי של קרן CEPH
הערות שוליים
- ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 1.4 Jean Dausset | Nobel Prize, Immunogenetics & Genetics | Britannica, www.britannica.com (באנגלית)
- ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 2.4 2.5 Jean Dausset – Biographical, NobelPrize.org (באנגלית אמריקאית)
- ↑ "Naissance de l'hôpital moderne (1941 - 1983)" (בצרפתית). נבדק ב-2015-02-22.
- ↑ Fondation Jean-Dausset - CEPH, cephb.fr
ז'אן דוסה41114952Q152760