ז'אן-פרנסואה פילאטר דה רוזייה

ז'אן-פרנסואה פילאטר דה רוזייה (בצרפתית: Jean-François Pilâtre de Rozier;‏ 30 במרץ 1754 – 15 ביוני 1785) היה מורה לכימיה ולפיזיקה צרפתי, ואחד מחלוצי התעופה הראשונים. פילאטר דה רוזייה ביצע את הטיסה המאוישת החופשית הראשונה בכדור פורח יחד עם פרנסואה לורן ד'ארלנדה ביום 21 בנובמבר 1783, בכדור פורח שיצרו האחים מונגולפייה. מאוחר יותר נהרג כשכדור הפורח שבו טס התרסק סמוך לווימר בפה-דה-קאלה, בעת שניסה לחצות את תעלת למאנש. הוא וחברו פייר רומיין היו הראשונים בהיסטוריה שנהרגו בתאונת כלי טיס אווירי.

ראשית חיים והשכלה

פילאטר דה רוזייה נולד במץ, בנם השלישי של מגדלן וילמר ומטורן פילאטר, שכונה "דה רוזייה", חייל לשעבר שהפך לפונדקאי. בתקופת שירותו בבית החולים הצבאי של מץ, עיר-מצודה קרובה לגבול צרפת, התעורר בו עניין בכימיה של תרופות. בגיל 18 עבר לפריז, ולאחר מכן לימד פיזיקה וכימיה באקדמיה בריימס, מה שהעלה אותו לנטיית תשומת הלב של רוזן דה פרובאנס, אחיו של לואי השישה עשר, מלך צרפת.

פילאטר שב לפריז, שם מונה למנהל קבינט הטבע של הרוזן והפך למשרת האישי של אשתו, מה שהוביל לקבלת השם האצילי "פילאטר דה רוזייה". בשנת 1781 פתח מוזיאון פרטי ברובע המארה בפריז, בו ערך ניסויים במדעים מדויקים והדגים אותם בפני אצילים. הוא עסק בחקר תורת הגזים והמציא מסכת סינון אוויר.

חלוץ תעופה

ביוני 1783 היה פילאטר דה רוזייה עד להדגמה פומבית ראשונה של כדור פורח שיצרו האחים מונגולפייה. ב־19 בספטמבר השתתף בהשקת טיסה בכדור פורח חופשי של כבשה, תרנגול וברווז מחצר ארמון ורסאי. לואי השישה עשר, מלך צרפת, ביקש ששני נידונים למוות יהיו הראשונים לטוס, אך פילאטר גייס את הדוכסית דה פוליניאק שתשכנע שהכבוד יינתן לבני מעמד גבוה, והמרקיז ד'ארלנדה הסכים להשתתף בטיסה זו. המלך העניק את האישור לשניים לטוס.

לאחר מספר ניסויים קשורים, המריאו פילאטר דה רוזייה וד'ארלנדה בכדור פורח חם ביום 21 בנובמבר 1783 מגן טירת לה מואט ביער בולון, בנוכחות מלך צרפת. הטיסה ארכה 25 דקות, התקדמה בקצב איטי במרחק כולל של 9 ק"מ דרומה, הגיעה לגובה כ־3,000 רגל, ונחתה חזרה באזור בוט-או-קיי, אז בפאתי פריז.

ב־19 בינואר 1784 השתתף פילאטר דה רוזייה בטיסה שנייה בכדור פורח ענק בשם "לה פלסל" שיצרו האחים מונגולפייה בליון. בין הנוסעים היו שישה - בהם נסיך וארבעה אצילים. לקראת הטיסה נוצרו קשיים בעקבות גשם וסערה שפגעו במעטפת הכדור פורח, שהייתה עשויה מנייר ועור כבשים. החימום בוצע באמצעות עצי הסקה, קש וברנדי. נפח הכדור היה 23,000 מ"ק, פי עשרה מהטיסה הראשונה, אך היא טסה למרחק קצר בלבד. באותו ערב צפו המטיסים באופרה של כריסטוף ויליבלד גלוק, איפיגניה בטאוריד.

ב־23 ביוני 1784 המריא בטיסה נוספת, בכדור פורח ששמו "לה מארי-אנטואנט", על שם המלכה, בו טס יחד עם ז'וזף לואי פרוסט. הטיסה נערכה לפני מלך צרפת וגוסטב השלישי, מלך שוודיה. הם המריאו לגובה של כ־3,000 מטר מעל העננים, טסו צפונה במרחק של 52 ק"מ ב־45 דקות ונאלצו לנחות בשל קור ורוחות חזקות, באזור לוזארש, בין קוי לאורי-לה-ויל, ליד יער שנטיי.

הטיסה האחרונה

פילאטר דה רוזייה תכנן לחצות את תעלת למאנש. לשם כך, פיתח את הכדור הפורח "רוזייה" אשר שילב בין גז מימן לאוויר חם, מאחר שכדור הפורח הרגיל חייב תדלוק שוטף. בשל עיכובים, ההמראה התבצעה רק לאחר שז'אן-פייר בלנשאר וטייס אמריקאי עברו בבלון מימן מאנגליה לצרפת ב־7 בינואר 1785.

ב־15 ביוני 1785, פילאטר דה רוזייה ושותפו פייר רומיין המריאו מבולון-סור-מר. אחד האצילים רצה להצטרף, אך פילאטר דה רוזייה שכנע אותו לוותר בשל הסיכון. אחרי קצת התקדמות שינתה הרוח כיוון והשיבה אותם מעל היבשה, כ־5 ק"מ בלבד מהנקודה ממנה המריאו. לפי תיעוד בן התקופה, הכדור הפורח התלקח באוויר, התפוצץ פתאום והתרסק סמוך לווימרו בפה-דה-קאלה מגובה של 450 מטר.^[1] שניהם נהרגו. שמונה ימים אחר כך נפטרה ארוסתו לשעבר של פילאטר, ככל הנראה בהתאבדות. כעבור זמן, הוקמה מצבה לזכרם במקום ההתרסקות.^[2] מלך צרפת השיק מדליה והעניק למשפחתו קצבה.

כדור הפורח המודרני המשולב בגז ואוויר החם נקרא כדור פורח רוזייה על שם עיצובו החלוצי.

לקריאה נוספת

Barthélemy Faujas de Saint-Fond (1783, 1784) Description des expériences de la machine aérostatique de MM. Montgolfier, &c.
Simon Schama (1987) Citizens: A Chronicle of the French Revolution, pp. 123–131.
Wonderful Balloon Ascents, Part 2, Chapter 10 (1870) by Camille Flammarion has an account of Rozier's final flight.