ורוניקת המים
 ורוניקת המים
| |
|---|---|
| |
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | דו-פסיגיים |
| סדרה: | צינוראים |
| משפחה: | לחכיים |
| סוג: | ורוניקה |
| מין: | ורוניקת המים |
| שם מדעי | |
 Veronica anagallis-aquatica
| |
וֵרוֹנִיקַת הַמַּיִם (שם מדעי: Veronica anagallis-aquatica) היא צמח עשבוני חד-שנתי או רב-שנתי ממשפחת הלחכיים (Plantaginaceae; בעבר שויכה למשפחת הלועניתיים)[1][2]. מין זה נפוץ באזורים ממוזגים באירואסיה, ומגיע גם לאזורים הרריים טרופיים במזרח אפריקה ובחצי האי ערב. מחוץ לתחום תפוצתו הטבעי התאזרח באזורים נרחבים באמריקה, באיים באוקיינוס השקט ובאוקיינוס ההודי[3].
ורוניקת המים גדלה בבתי גידול לחים, שדות מרעה ביצתיים, שדות אורז, תעלות מים, נחלים, פלגים, לעיתים קרובות במים רדודים וזורמים של מעיינות ופלגים, אך בדרך כלל מצויה מעל פני המים. הפריחה נמשכת מסוף ינואר ועד תחילת ספטמבר, ועיקרה בקיץ ופרחיה בגוני כחול וגובהה נע בין 15 ל-80 ס"מ. המופע המורפולוגי שלה משתנה בהתאם לזמינות המים בבית הגידול, ונע מצמחים גבוהים ושופעי עלים בתנאים רוויים, לצמחים קטנים ודלילים בשולי אזורים מתייבשים.
בישראל ורוניקת המים נחשבת נפוצה במידה מועטה ומוגבלת בבתי גידול לחים בצפון הארץ ובמרכזה, לעיתים עד בקעת באר שבע[4]. תפוצתה המקומית מצטמצמת בהדרגה בשל הפגיעה המתמשכת במעיינות, פלגים ואזורים לחים. מין זה קרוב לשני מינים נוספים הגדלים בישראל באותם בתי גידול: ורוניקה עדינה וורוניקת החולה[5]. מרבית הבוטנאים רואים ב"ורוניקת החולה" שם נרדף ל"ורוניקת המים", ואילו ורוניקה עדינה נחשבת למין עצמאי, אף שהיא דומה מאוד לוורוניקת המים. באמריקה, לעיתים קרובות נגרם בלבול בין ורוניקת המים לבין המין הקרוב ורוניקה קָטֵנָטָה (Veronica catenata) המותאמת לאזורים קרים יותר.
תפוצה בעולם ובישראל
ורוניקת המים היא מין תת-קוסמופוליטי, שתחום תפוצתו הטבעי משתרע באזורים ממוזגים של אירו-אסיה — מצפון אפריקה ואירופה, מזרחה דרך מערב אסיה, מרכז אסיה, הרי ההימלאיה (מהקשמיר ועד בהוטן), סיביר, סין וקוריאה — וכן בדרום-מערב חצי האי ערב. דרומה משם היא גדלה גם באזורים הרריים טרופיים במזרח אפריקה, בעיקר באתיופיה, קניה וטנזניה, עד רום של כ־2,400 מטר.
המין התפשט מעבר לתחום תפוצתו הטבעי והתאזרח ביפן, קוריאה, מאוריציוס, ניו זילנד ואיים נוספים. הוא התפשט בעקבות פעילות אנושית גם באזורים הבוראליים של אמריקה הצפונית – אזורים צפוניים וקרירים המאופיינים באקלים ממוזג-קר ויערות מחטניים, במיוחד בקנדה ובצפון ארצות הברית – וכן התאזרח באזורים נרחבים באמריקה הדרומית.
לפי רשימת המינים האדומה של IUCN, ורוניקת המים הוערכה לאחרונה בשנת 2010 ודורגה במצב "ללא חשש" (Least Concern), מאחר שהיא נפוצה ברחבי תחום תפוצתה ואינה נתונה לאיומים משמעותיים ברמה העולמית. עם זאת, בישראל היא נחשבת למין שאינו שכיח, ותפוצתה המקומית מצטמצמת בהדרגה בעקבות הפגיעה המתמשכת בבתי גידול לחים, כגון מעיינות, פלגים ושולי נחלים.
ורוניקת המים נחשבת לצמח נפוץ יחסית בתחומי תפוצתה המקומית. בישראל וסביבתה היא נאספה מאזורים נרחבים: גליל מערבי, מישור עכו, מישור השרון, מישור פלשת, גליל עליון ותחתון, עמק יזרעאל, הר הכרמל, שומרון, השפלה, הרי יהודה ומדבר יהודה; כמו גם מעמק החולה, בקעת הירדן העליונה והתחתונה, אזור ים המלח, רמת הגולן, גלעד, עמון ומואב.
שימושים
ברפואה העממית יוחסו לצמח השלם תכונות משתנות, וחליטתו שימשה לעידוד הווסת בנשים שסבלו מהפסקה או עיכוב במחזור. ברפואה האתנו-בוטנית נעשה שימוש בצמח כתרופה לשיפור כללי של מצב הבריאות, וכן לטיפול במצבי דלקת בשלפוחית השתן, לגרגור, למחלת הצפדינה (scurvy), לבעיות עור, לאבנים בדרכי השתן ולזיהומים באצבעות (whitlow).
עלים של מיני ורוניקה נחשבים ראויים למאכל (נא או מבושל), ועשירים בוויטמין C. השורשים והעלים משמשים כמעוררי תיאבון וממריצי השתנה[6].
מה בין ורוניקת המים לוורוניקה עדינה
יחד עם ורוניקת המים גדלה בישראל גם ורוניקה עדינה (Veronica anagalloides), מין חד-שנתי הפורח בין מרץ לאוגוסט במספר בתי גידול לחים. ההבחנה בין שני המינים עלולה להיות קשה, במיוחד בתנאי שדה, אולם אך קיימים סימנים בולטים המסייעים בזיהוי.
ההבדל המובהק ביותר הוא צבע הפרחים: לפרחי ורוניקת המים גוני תכלת עד כחול-סגול ולעיתים גם תכול-סגול-ורדרד, ואילו פרחי ורוניקה עדינה לבנבנים-תכולים, עם עורקים סגולים בולטים. עם זאת, שונות זו בגוני הפרחים אינה תמיד חד-משמעית, שכן היא עשויה להשתנות בהשפעת תנאים סביבתיים, ובהם pH הקרקע, ריכוזי ברזל, חשיפה לאור, ואף השלב ההתפתחותי של הפרח.
גם גובה הצמח מסייע להבחנה בין המינים: ורוניקת המים גבוהה ממנה באופן ניכר, ומגיעה לעיתים עד 80 ס"מ, בעוד שוורוניקה עדינה לרוב אינה עולה על 30 ס"מ.
בנוסף לכך, קיימת הבחנה באורך הכותרת ביחס לגביע ובצורתם: כותרת ורוניקת המים לרוב ארוכה מהגביע, ואילו בוורוניקה עדינה היא אינה עולה על אורך הגביע. גם אונות הגביע שונות: בוורוניקת המים הן דמויות אזמל-ביצה וחדות בקודקודן, ואילו בוורוניקה עדינה הן מוארכות וקהות.
ובאין פריחה אצל ורוניקת המים ההלקט עגול או דמוי ביצה, בסיסו רחב, מעוגל או קטוע קירח וקצר מהגביע, ואילו בוורוניקה עדינה ההלקט אליפסי, בסיסו דמוי יתד באופן ברור, וברוב המקרים אורכו עולה על אורך הגביע.
מה בין ורוניקת המים לוורוניקת החולה
ורוניקת החולה (Veronica lysimachioides) נחשבת כיום לשם נרדף של ורוניקת המים (Veronica anagallis-aquatica), או תת-מין שלה[5][7].
עם זאת, הבוטנאים בישראל רואים בה מין עצמאי, נדיר מאוד ובסכנת הכחדה. במגדירים הישראליים ניתנת ההבחנה בינה לבין ורוניקת המים המבוססת על מספר סימנים מורפולוגיים: עלי הגבעול התחתונים והאמצעיים בעלי פטוטרות; העלים שמתחת לתפרחת מצטררים על פי רוב בבסיסם, ועוקץ הפרח אינו גדול פי שתיים עד שלוש מהחפה המלווה אותו[8]. אשכולות הפירות צפופים וחד-צדדיים; ועוקצי ההלקטים קצרים מס"מ אחד זקופים או מלוכסנים כלפי מעלה, כלומר כפופים במקצת ליד בסיסם ומופנים אל ציר התפרחת[9][10][11]. שם המין lysimachioides (כלומר: "דמוית ליסימכיה") ניתן לה בשל הדמיון לתפרחת של ליסימכיה (Lysimachia), המאופיינת בפרחים צפופים וצמודים זה לזה לאורכה.
מורפולוגיה
ורונקת המים מראה שונות ניכרת בתכונותיו הווגטטיביות, ככל הנראה בהתאם למידת הלחות בבית הגידול. הדבר מתבטא במעבר הדרגתי מצמחים גבוהים ושופעי עלווה הגדלים בבוץ עשיר, לצמחים קטנים בהרבה ודלילים הגדלים בקרקע בוצית ההולכת ומתייבשת בסמוך.
ורוניקת המים היא צמח עשבוני חד-שנתי או רב-שנתי שגובהו 15 עד 80 ס"מ, פרחיו בגווני כחול והוא מסתעף מבסיסו, כל זוג עלים נגדיים נושא זוג של תפרחות (לפעמים יותר). הוא בעל קנה שורש והוא בעל רבייה מינית ואל-מינית מקנה השורש וממפרקים משרישים שטבולים במים[12][13].
הגבעולים, עדינים, ארוכים, זקופים, עדינים וארוכים, רְבוּעִים (בעלי חתך מרובע, לעיתים באופן לא בולט), ומתפצלים ונעשים מסועפים כתפרחת אשכול מסועף ככל שמתקרבים לחלק העליון. ובנוסף, הגבעולים (אך לא עוקצי התפרחות) נבובים בדרך כלל, קירחים לגמרי או שעירים בשערות בלוטיות דלילות או צפופות בעיקר בחלקם העליון.
הלוואים חסרים. הפטוטרות קצרות מאוד.
העלים פשוטים, קירחים, ולמעט התחתונים ביותר כולם יושבים או בעלי פטוטרות קצרות מאוד, לופתים את הגבעול בבסיסם, צורתם אזמלית עד ביצית, שפתם תמימה או משוננת בעדינות. העלים התחתונים נגדיים לרוב, כל זוג עלים נגדיים נושא זוג של תפרחות (לפעמים יותר)[8]. תמיד העלים ארוכים מהחפים שמלווים את הפרחים.
התפרחות מסוג אשכול צפופים או לא צפופים, מרובות פרחים, ורחבים למדי, חד-צדדיים (ורוניקת החולה) או אינם חד־צדדיים. אורך התפרחת כולה עשוי להגיע לפי שלושה מאורך העלים שמחיקיהם התפרחות יוצאות.
חפי הפרחים ובפרט העליונים שבהם נבדלים בצורתם, גודלם ובשינונם מכל שאר העלים הם סרגליים וקטנים מעלי הגבעול; החפים המלווים את הפרחים ומחיקם יוצאים הפרחים, מסורגים והם קטנים פי שתיים עד שלוש או יותר מעוקץ הפרח[8]. כלומר עוקץ הפרח גדול פי 2 עד 3 או יותר מהחפה המלווה אותו.
עוקצי הפרחים ארוכים הן מהגביע והן מהחפה, ונטייתם זקופה-מפושקת או כמעט אופקית.
הפרחים דו-מיניים, בעלי עטיף כפול, בלתי נכונים (אונות הכותרת בלתי שוות), מאוחי עלי כותרת, כלומר 4 עלי הכותרת מאוחים בבסיסם לצינור קטן והם נושרים כיחידה אחת.
הגביע מחולק עמוקות ל-4 או ל-5 אונות, בדרך כלל לא שוות הן דמויות אזמל-ביצה וחדות בקצה, עורקיהם אינם בולטים. אונות הגביע משתיירות בפרי.
הכותרת גלגלית (האונות מפושקות וצינור הכותרת קצר מאוד), בלתי נכונה, האוגן בעל 4 אונות פרושות, שאינן שוות, העליונה רחבה יותר משתי הצדדיות והתחתונה צרה מהן וצורתה כעין לשון. אונות הכותרת מעורקים לאורכם וצבעם תכלת חיוור או עז-צבע, תכול–ורדרד או כחול או סגול. נושרים במהרה כיחידה אחת. לעיתים, צבעה כחול עם עורקים סגולים או לבן עם עורקים אדמדמים
האבקנים 2, מעורים בכותרת, ארוכים למדי, מזדקרים מתוך הלוע הקצר ובולטים מתוך הפרח, ממישור הכותרת. שני האבקנים מפושקים בזווית חדה וביניהם עמוד השחלה. הזרים נימיים, וקירחים. המאבקים דמוי כליה, בעלי 2 לשכות, הנפתחות בחריץ אורך, דרכו משתחררת האבקה.
השחלה עילית, עשויה 2 עלי שחלה מאוחים, היוצרים 2 מגורות. עמוד שחלה אחד, משתייר בפרי, נימי, הצלקת אחת ותמימה ולא מחולקת. השליה חיקית.
עוקצי ההלקטים ארוכים מס"מ אחד ומפושקים אופקית כמעט או ההלקטים כפופים במקצת ליד בסיסם ומופנים אל ציר התפרחת.
הפרי הוא ההלקט בן 2 מגורות מרובות זרעים, שנפתחים לאורך המחיצה שבין המגורות. עטוף בגביע משתייר וקצר ממנו, קירח, עגול או דמוי ביצה, בסיסו רחב (ולא צר כבוורוניקה עדינה), מעוגל או קטוע.
ההלקט קירח עגול או דמוי ביצה, קוטרו כ-3 מ"מ, בסיסו רחב (ולא צר כבוורוניקה עדינה), מעוגל או קטוע[9]. והמפרץ שבין שתי קשוותיו אינו בולט[8]. עמוד השחלה המשתייר ארוך בהרבה מהמפרץ.
הזרעים זעירים, פחוסים וגבשושיים (ורוניקה לבנה) או קעורים, צבעם צהוב עד חום, בעלי אנדוספרם בשרני, המקיף את העובר הזקוף. הזרעים מופצים באמצעות הרוח.
הפריחה נמשכת מסוף ינואר ועד תחילת ספטמבר, ועיקרה בקיץ.
קישורים חיצוניים
- ורוניקת המים, באתר ITIS (באנגלית)
- ורוניקת המים, באתר NCBI (באנגלית)
- ורוניקת המים, באתר האנציקלופדיה של החיים (באנגלית)
- ורוניקת המים, באתר צמח השדה
- ורוניקת המים, באתר Tropicos (באנגלית)
- ורוניקת המים, באתר GBIF (באנגלית)
- ורוניקת המים, באתר The Plant List (באנגלית)
- ורוניקת המים, באתר IPNI (באנגלית)
הערות שוליים
- ↑ Veronica, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ דרור מלמד, לחכיים, באתר צמח השדה
- ↑ Veronica anagallis-aquatica, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ ורוניקת המים, באתר צמחיית ישראל וסביבתה
- ^ 5.0 5.1 Veronica lysimachioides, POWO plants of the World Online. Published on the Internet
- ↑ Blue Water-speedwell - Veronica anagallis-aquatica, The IUCN Red List of Threatened Species. Version 2025-1
- ↑ Veronica anagallis-aquatica subsp. lysimachioides (Boiss.) M.A.Fisch, WFO: World Flora Online. Published on the Internet, 4-6-2024
- ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 מיכאל זהרי, מגדיר חדש לצמחי ישראל, מהדורה חדשה מתוקנת ומורחבת, תל אביב: עם עובד, 1989, עמ' 412-414
- ^ 9.0 9.1 נעמי פינברון-דותן, אבינעם דנין, המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל, ירושלים: כנה, 1998, עמ' 611-615
- ↑ ורוניקת החולה, באתר צמחיית ישראל וסביבתה, 15-5-2025
- ↑ ורוניקת החולה, באתר פורטל הערכות הסיכון לטבע בישראל, 2011
- ↑ Naomi Feinbrun-Dothan, Flora Palaestina – Part Three, The Israel Academy of Sciences and Humanities: Jerusalem, 1978, עמ' 201-207
- ↑ Veronica, Flora of North America
ורוניקת המים41261419Q159711