מסלינה

ולריה מסלינה
לידה	25 בינואר 17
פטירה	אחרי 45

ולריה מסלינה (לטינית: Valeria Messalina; ‏סביבות 17 – סביבות 48) הייתה אשתו השלישית של הקיסר הרומי קלאודיוס והשתייכה לשושלת היוליו-קלאודית. היא הייתה בת דודתו של הקיסר נירון, בת דודתו מדרגה שנייה של הקיסר קליגולה, ונינתה של אחות הקיסר אוגוסטוס. היא הייתה אישה רבת עוצמה והשפעה עם מוניטין של מופקרוּת. לכאורה קשרה קשר נגד בעלה והוצאה להורג עם גילוי המזימה. ייתכן והמוניטין הידוע לשמצה שלה הוא תוצאה של הטיה פוליטית, אבל יצירות אמנות וספרות הנציחו אותו עד לתקופה המודרנית.

ראשית חייה

מסלינה הייתה בתה של דומיטיה לפידה הצעירה ובן דודתה מרקוס ולריוס מסאלה ברבאטוס (אנ').^[1] אמה הייתה הצעירה בין ילדיו של הקונסול לוקיוס דומיטיוס אהנובארבוס ואנטוניה הזקנה. בנו, גנאיוס דומיטיוס אהנובארבוס היה בעלה הראשון של הקיסרית לעתיד אגריפינה הצעירה ואביו הביולוגי של הקיסר לעתיד נירון, שהיה בן דודה של מסלינה, למרות קיומו של הפרש גילים של 17 שנים. סבותיה של מסלינה, קלאודיה מרקלה ואנטוניה הגדולה היו אחיות למחצה. קלאודיה מרקלה, סבתה מצד אביה, הייתה בתה של אחותו של אוגוסטוס קיסר, אוקטביה, מנישואיה לגאיוס קלאודיוס מרקלוס הצעיר (אנ'). אנטוניה, סבתה מצד אמה, הייתה בתה הבכורה של אוקטביה מנישואיה למרקוס אנטוניוס, והייתה דודתו מצד אמו של קלאודיוס.

מעט ידוע על חייה של מסלינה לפני נישואיה בשנת 38 לקלאודיוס, שהיה אז כבן 48. נולדו להם שני ילדים: בת, קלאודיה אוקטביה (אנ') (ילידת 39 או 40), קיסרית לעתיד, אחותו החורגת ואשתו הראשונה של נירון קיסר; ובן, בריטניקוס. כאשר נרצח הקיסר קליגולה בשנת 41, המשמר הפרטוריאני הכריז על קלאודיוס כקיסר החדש ומסלינה הפכה לקיסרית.

המוניטין של מסלינה

עם עלייתה לשלטון, מסלינה נכנסה להיסטוריה עם מוניטין של אישה חסרת רחמים, עושקת ומופקרת. בעלה מוצג כמובל בקלות על ידה ובלתי מודע למעשיה הרעים. בשנת 48 לספירה הוא יצא למסע וכשחזר הודיעו לו שמסלינה נישאה לסנאטור גאיוס סיליוס. בזמן שרבים היו מצווים על מותה, הקיסר העניק לה הזדמנות נוספת. אחד מקציניו הבכירים, שראה זאת כחולשה, ציווה על מותה ללא ידיעת הקיסר. בשומעו את החדשות, הקיסר לא הגיב, אלא רק ביקש עוד גביע יין. הסנאט הרומאי ציווה על "הכחדת הזיכרון" (Damnatio memoriae) של מסלינה - ששמה יוסר מכל המקומות הציבוריים והפרטיים ויוסרו גם כל הפסלים בדמותה.

ההיסטוריונים שמוסרים את הסיפורים הללו, בעיקר טקיטוס וסווטוניוס, כתבו אותם כ-70 שנה לאחר האירועים, בסביבה עוינת לשושלת הקיסרית אליה השתייכה מסלינה. ההיסטוריה של סווטוניוס עוסקת רבות בשערוריות. טקיטוס טוען שהוא מוסר "מה ששמעו וכתבו הזקנים ממני", מבלי לציין את מקורותיו, מלבד זיכרונותיה של אגריפינה הצעירה, שהייתה אחראית להזזתם של ילדיה של מסלינה בירושה הקיסרית ומשום כך גם בעלת עניין מיוחד בהשחרת שמה של קודמתה.

מסלינה באמנות

מסלינה הייתה נושאן של יצירות אמנות רבות. החל מהמאה ה-16, הייתה נושאם של ציורים ופסלים, המתארים בעיקר את מעלליה וכן את הוצאתה להורג. החל מהמאה ה-17, עלו גם הפקות בימתיות, מחזות (לרוב טרגדיות) ואופרות, שעסקו באירועים שהובילו למותה. החל מהמאה ה-17, נכתבו מספר רומאנים שמסלינה היא הדמות הראשית או השראה לה.